"מעמד הביניים כרה לעצמו בור"

"מעמד הביניים בישראל מוטט את עצמו במהלך ההיסטוריה מפני ששיתף פעולה עם כל האלמנטים שכרו את קברו, וכיום הוא נמצא בהכחשה תודעתית", אומר פרופ' דני גוטווין מאוניברסיטת חיפה. גוטווין, שהגה את המושג "שחיקת מעמד הביניים" כבר ב־1999, טוען כי התהליך החל כבר לפני שלושה עשורים, לפני שידעו להגדירו.

מחדרו בקומה ה־14 בבניין האוניברסיטה משקיף גוטווין על המפרץ החיפאי ומספר את סיפורו של מעמד הביניים הישראלי - מבנייתו כשדרה המרכזית של החברה בארץ ועד לקריסתו. "מדינת הרווחה בנתה את מעמד הביניים על נוסחה פשוטה", הוא מסביר. "מעמד שההכנסה לא סיפקה לו רמת חיים כפי שציפה, אבל הוא קיבל אותה בכל זאת בזכות השירותים של המדינה. גם אם הוא לא קיבל משכורות גבוהות, השירותים הרחבים שקיבל ממדינת הרווחה יצרו לו מעמד וביטחון חברתי. הוא היה זה שהשפיע, היה לו ביטחון, הוא היה דומיננטי מאוד".

דני גוטווין צילום: גיל נחושתן

הסקירה החברתית־היסטורית של מדינת ישראל מתחלקת מבחינת גוטווין לשלוש תקופות: הראשונה, משנת 1951 עד 1968, היא התקופה שבה החברה הישראלית היתה עדיין לא מפותחת ובעלת רמות אי־שיוויון גבוהות, ובמהלכה מעמד הביניים התחיל להיבנות; השנייה, מ־1968 עד 1977, היא תקופה המתאפיינת בגידול מהותי של שיוויון בחלוקת ההכנסות ופיתוח נרחב של מדיניות הרווחה; ומשנת 1977 עד היום- עידן הניאו־ליברליזם, ההפרטה, ו"הרס מדיניות הרווחה".

"יש הטעיה די גדולה בדיון הציבורי אם עוסקים בשאלת רמות ההכנסה", הוא אומר. "שואלים: 'אם העלו את מחיר הדלק, מה קורה ,למעמד הביניים?', וזה לא המשתנה הנכון לבחינה. מה ששוחק את מעמד הביניים זה שירותי החינוך שאין לו. העובדה שהישראלים מגדירים את מעמד הביניים דרך יכולת הרכישה היא הפרטה של התודעה. מעמד ביניים זה מעמד שמרגיש יציבות קיומית ושיש לו השפעה פוליטית, תרבותית, חברתית. זה בדיוק מה שאין לו בישראל כיום, או שזה הולך ומצטמצם. זה קורה לא רק בגלל פערי ההכנסה, אלא בעיקר בגלל שחיקת הביטחון החברתי".

ב־1977 גילינו את השחיקה

אז איך נבנה בעבר מעמד הביניים הישראלי? גוטווין טוען שלבניינו עזרה מדיניות הסעד המפולחת של המדינה: מי שקיבל ממנה שירותים טובים נבנה כמעמד הביניים, ומי שלא - בדרך כלל בפריפריה - נבנה כמעמד אחר. "גם אם קיבלת שיכון, השאלה היתה איפה: בתל אביב, ברמת גן או בבאר שבע", הוא מסביר, "אם קיבלת חינוך חינם - גם פה יש הבדלים בין חינוך עיוני, מקצועי, טיב המורים. הדברים האלה בנו את ההבדלים. מדיניות הסעד המפולחת עובדת טוב לקבוצות מסוימות. אחד הגורמים שהביאו לסיום התקופה הזאת הוא המיתון בשנת 1966. הילדה מבית שאן שאמרה ברדיו 'אני רעבה' זעזעה את המדינה; המיתון אילץ את המדינה לעבור ממדיניות סעד מפולחת למדיניות רווחה יותר אוניברסלית".

גוטווין טוען שהמהפך של 1977 החל למעשה את שחיקת מעמד הביניים, ומי שהוביל אליו היה מעמד הביניים עצמו. "המהפך לא התחולל מפני שהשכבות החלשות החליטו להצביע לליכוד, אלא מפני אותו חלק של מעמד הביניים שהתנגד להרחבת מדיניות הרווחה החליט להצביע למפלגה", הוא מסביר. "הם החליטו שאם מדיניות הרווחה לא משחקת רק לטובתם אז אולי לא כל כך צריך אותה. חלק ממעמד הביניים הישראלי הפך להיות ניאו־ליברלי ופרו־הפרטה עוד לפני שהמושגים האלה היו קיימים. מעמד הביניים היה המשת"פ הגדול של ריסוק היסודות שהבטיחו את קיומו".

אם שבירת מעמד הביניים התחילה ב־1977, למה אנחנו מדברים על כך רק בשנים האחרונות?

"המהפך בישראל היה אחד האירועים הניאו־ליברליים הראשונים בעולם. הוא הקדים את תאצ'ר (1979) ואת רייגן (1980). לראש הממשלה מנחם בגין, שר האוצר שמחה ארליך וסגנו יחזקאל פלומין היה בראש רעיון של הפרטת מדינת הרווחה, אבל המינוחים עוד לא היו קיימים, המילון נוצר מאוחר יותר.

מנחם בגין צילום: דוד רובינגר

"הבעיה היתה שאין למי להפריט כי ההון היה הון ציבורי, היה רק בנק אחד פרטי (דיסקונט) וגם הוא היה אחוז בטבורו עם הממסד. בפני מבצעי ההפרטה עמדו שתי בעיות: הראשונה היא איך לבנות את ההון, והשנייה היא שרוב התומכים בהם היו מהמעמדות הנמוכים. אם אתה הולך לפרק את מדינת הרווחה - אתה הולך לפגוע בהם. הפתרון היה קיטוב והרס מעמד הביניים".

למה דווקא הליכוד דגל בהפרטה?

"הליכוד, כמו תאצ'ר, ראה במדיניות הרווחה את מוקד הכוח של השמאל, ובמובנים רבים זה נכון. חלק גדול ממדיניות הרווחה הישראלית התנהל דרך ההסתדרות: קופת חולים, קרנות הפנסיה, משען, חברת העובדים. לליכוד היה אינטרס פוליטי ברור: להחליש את מה שהוא החשיב כנקודת החוזק של השמאל, והוא עשה זאת בהצלחה מרשימה".

יצחק רבין, המפרק הגדול

"הסממן הראשון, שהחל בתחילת שנות השמונים, היה החינוך האפור בבתי הספר", אומר גוטווין על תחילת שחיקת מעמדו של מעמד הביניים. "הורים התחילו לקנות שירותי חינוך, קנו שעות 'חוגים' והוסיפו בסוף יום הלימודים. פתאום היו ילדים שהיו להם חוגים והיו כאלה שלא היו להם. תפיסת העולם של האנשים אז היתה ש'המדינה נותנת', לכן גם כשהכל התחיל להיות מופרט הם עדיין לא ראו את המגמה. חלקם ראו בזה אפילו דבר נחמד, 'לי יש כסף אז אני יכול לקנות'".

אבל עדיין לא התחילו לדבר על שחיקה.

"ההגדרה הכי טובה שמצאתי בהיסטוריה הכללית למונח 'יזם' היא 'אדם שרואה סדירות במקום שאחרים עדיין רואים מקריות'. התהליך אטי, בשנות השמונים אנשים עוד לא הבינו על איזה רצף הם עומדים. ככל שמדיניות הרווחה החלה להיות מופרטת ומפורקת נהיה ברור לגמרי שההכנסה הפרטית היא פתאום המשתנה המרכזי בהגדרת המעמד. כשב־OECD אומרים כיום שההוצאה הפרטית לבריאות בישראל היא מהגבוהות במדינות ה־OECD, זה אומר שבפועל השכר שלך הוא זה שממן את השירותים שהמדינה לא נותנת".

אלמנט נוסף שהביא לשינוי, לטענת גוטווין, הוא שהעבודה, המפלגה שייצגה את מעמד הביניים, החלה לאמץ את ההפרטה. "מי שפירק את מעמד הביניים הישראלי, יותר מהליכוד במובן הזה, הוא יצחק רבין", הוא אומר. "בניגוד לרבין בקדנציה הראשונה, שהיה הבונה הכי חשוב של מדיניות הרווחה הישראלית, רבין של 1992 הוא המפרק האולטימטיבי. בתקופתו נחלשת ההסתדרות ונחקק חוק הבריאות הממלכתי, שמכה את מעמד הביניים בצורה הכי קשה. בהחלשת ההסתדרות הוא מפרק את שוק ההסכמים הקיבוציים ומשפיע על כל יחסי העבודה במשק".

דוגמה נוספת להידרדרות השירותים הציבוריים, שמככבת כיום בסדר היום הציבורי, היא ענף הדיור. "התמוטטותו של שוק הדיור החלה קודם כל בביטול הדיור הציבורי, ואחר כך בביטול המשכנתאות", מסביר גוטווין. "עד לא מזמן, הדבר הראשון שזוג צעיר היה עושה הוא לקחת משכנתה. היום מעמד הביניים לא יכול לקחת משכנתה כי אם האשה עובדת דרך חברת כוח אדם אחת והוא עובד דרך חברה אחרת, אף אחד לא מסתכל עליהם. מהתלושים שלהם ברור לגמרי שאין רצף תעסוקתי מובטח.

"פעם הפנסיה היתה מאוד יציבה, ופתאום קרנות הפנסיה נכנסו לשוק ההון. קרנות הפנסיה היו במצב רע, אבל הן לא פשטו את הרגל. לקחו אותן כדי ליצור שוק הון. היום גם אלה שנמצאים במנגנוני פנסיה סבירים לא יכולים לדעת מה יהיה בסוף הדרך".

מה שהבינו העובדים הסוציאליים

בסוף שנות התשעים, אומר גוטווין, כבר החלה לחלחל ההבנה שכל היסודות שפעם הגדירו את מעמד הביניים כבר לא קיימים. לדעתו, מעמד הביניים ממשיך "לפגוע בעצמו לדעת", ולכרות את הבור שלתוכו הוא נופל. "רמות ההכנסה כיום לא יכולות להחזיק מעמד ביניים", אומר גוטווין, "גם כי היום יש לך עבודה ומחר אין, וגם כי יותר ויותר ישראלים מרוויחים שכר נמוך. ישראלים צעירים מגלים פתאום שהדברים שהיו מובנים מאליהם בדור ההורים חדלו להיות מובנים אצלם. פתאום אתה צריך לתת חינוך פרטי לילד ואתה לא בטוח שאתה מסוגל לעמוד בכל החוגים והעלויות המטורפות. נוצר מעמד ביניים חסר ביטחון ומפוחד. קשה לו למרוד והוא נוטה יותר להיסטריה".

אולי הקושי למרוד נובע מדיכוי? אתה כל כך מותש מלהחזיק את עצמך מעל פני המים, שאין לך יכולת להגיב.

"אתה מותש, אבל גם אין לך את הביטחון שצריך בשביל לעשות את זה. הבעיה היא שמעמד הביניים הישראלי לא מבין שמה שמוטט אותו הוא פירוק מדינת הרווחה, ונוטה בטעות להסביר את מצבו דרך הכלים של משטר ההפרטה. הוא מודד את מה שקרה לו ברמת ההכנסה, אבל גם אם תעלה את רמות ההכנסה שלו מצבו לא ישתנה.

"כל השביתות עד עכשיו היו על רמות שכר. יוצאת דופן היתה השביתה של העובדים הסוציאליים, שביטאה סנטימנט נכון של מעמד הביניים. העובדים הסוציאליים המופרטים ביקשו שינוי במעמדם: הם טענו שמאז ההפרטה המעמד שלהם נמוך יותר. הם תפסו איפה הציר, ושמה שמשנה זה לאו דווקא עלייה בשכר אלא העובדה שאם השירות יהיה ציבורי הם יהיו בטוחים בתוכו.

"מה שקורה, וזה מוזר, זה שככל שמשטר ההפרטה חושף יותר את מעמד הביניים לאי־ביטחון התגובה היא דווקא נגד העובדים המוסדרים. אתה פתאום חושב במונחים של עוד יותר הפרטה, הופך להיות שותף בתהליך. אפשר לראות את זה בתרבות הריאליטי: למה אנשים יושבים לראות 'האח הגדול'? כי זה נותן ביטוי תרבותי לחוסר הביטחון. מה זה אומר שכל הזמן אפשר להדיח אותך? אתה רואה על המסך את החיים שלך. כמו שאפשר להדיח ב־SMS ככה אפשר לפטר מהעבודה, ואתה רוצה שתהיה גם איזושהי הבטחה גדולה, שאולי בסוף תצא מנצח".