"מעמד הביניים הישראלי למעשה התפזר ונעלם"

הביקור אצל סמנכ"ל המחקר של הביטוח הלאומי, ד"ר דניאל גוטליב, לא משאיר מקום לספק. תחושות הבטן מקבלות פתאום אסמכתא אמפירית: החיים של מעמד הביניים בישראל באמת נעשים קשים יותר, הפערים בחברה הישראלית באמת גדלים, והמגמות לעתיד לא משאירות הרבה מקום לאופטימיות. זו כבר לא רק אינטואיציה אמורפית, עכשיו זה נכון גם ברמת המספרים.

לפני שלוש שנים, ב־2008, גוטליב (59) ושני חוקרים מספרד יצאו לבדוק מהם המאפיינים של מעמד הביניים הישראלי. האתגר הראשון שעמד בפניהם היה בהגדרה: בעולם קיימת הגדרה קלאסית למעמד הביניים, אבל הם חשבו שהיא טכנית מדי ואינה משקפת את התהליכים שעוברים עליו.

לפי ההגדרה הקלאסית, מעמד הביניים מוגדר כפלח האוכלוסייה שהכנסתו נעה בין 75% ל־125% מההכנסה החציונית במשק. שלושת החוקרים חיפשו והרכיבו הגדרה אחרת, ולשם כך נעזרו בשני מונחי יסוד: ניכור והזדהות. לפי גוטליב, "ניכור מוגדר כשממוצע ההכנסה של מעמד א' רחוק מאוד מממוצע ההכנסה של מעמד ב'. ככל שהמספרים רחוקים יותר, הם מרגישים מנוכרים יותר". באופן זהה מוגדרת גם תחושת ההזדהות: ככל שההכנסות - מעבודה ומהון - של הפרטים קרובות זו לזו, כך הם חולקים יותר תחושת הזדהות, וחשים שהם בני אותו המעמד.

אז כמה מעמדות יש בישראל? לצורך הבדיקה השתמשו גוטליב והחוקרים באלגוריתם מתמטי מורכב, שבמקום להציג חלוקה רגילה- הכנסות לפי - מציג את התפלגות ההכנסות בתור מעמדות, לפי ההגדרות של ניכור והזדהות.

התוצאות מרתקות: ב־1997, שנת המדידה הראשונה, היו בישראל ארבעה מעמדות: מעמד נמוך, מעמד בינוני־נמוך, מעמד בינוני־גבוה ומעמד גבוה. שנה לאחר מכן, ב־1998, החברה הישראלית כבר נחלקה לשלושה מעמדות במקום ארבעה: מעמד נמוך מאוד, מעמד בינוני ומעמד גבוה. המגמה הזו נמשכה עד 2007, ולאורך השנים ניכר שהפערים בין שלושת המעמדות הללו מתרחבים.

ב־2008 גילו גוטליב והחוקרים תופעה מדהימה: החברה הישראלית נחלקה לשני מעמדות בלבד - מעמד נמוך ומעמד גבוה. במילים אחרות, מעמד הביניים הישראלי פשוט נעלם.

"המשמעות היא שהקיטוב בחברה הישראלית גדל", אומר גוטליב, "מעמד הביניים למעשה התפזר ונעלם: חלק ירדו למעמד הנמוך וחלק הצטרפו למעמד הגבוה. באופן כללי, העשירים הפכו להיות קבוצה גדולה יותר מבעבר, וכיום אין מעמד ביניים מובהק. יש מעמד בינוני־נמוך, שמזדהה יותר עם העניים, ומעמד בינוני־גבוה, שמזדהה יותר עם העשירים. עיקר אנשי המעמד הבינוני־גבוה מרוכזים סביב הכנסה של עשרת אלפים שקל נטו בחודש לנפש".

המשמעות של היעלמות מעמד הביניים היא אדירה. "ככל שבחברה ישנם יותר מעמדות כך היא יציבה יותר, כי יש פחות ניכור וקיטוב", מסביר גוטליב. "שאלת הקיטוב חשובה כשרוצים להבין אם חברה יציבה או שמא היא עומדת להתפרץ. כיוון שהמחקר בנושא נמצא בחיתוליו, הכלכלנים אינם יודעים בעצם לנבא אם אנחנו בחברה יציבה או לא".

השכלה לא תמיד מבטיחה שכר

השחיקה של מעמד הביניים מחייבת בדיקה של הסיבות שהביאו למצב הזה. לפי גוטליב, המפתח לנושא נמצא בשוק התעסוקה - הפרמטר היחיד שבאופן מובהק מאפשר לפרטים לעבור ממעמד למעמד.

"אנחנו רואים כאן תהליך הדרגתי שיכול להיות קשור לכמה דברים", אומר גוטליב, "כמו מדיניות העובדים הזרים ותהליכים של גלובליזציה. הגלובליזציה מוציאה את התעשייה החוצה מישראל ומשאירה בה את השירותים. מה שקורה בפועל זה שאנחנו מביאים עובדים זרים כדי לספק לנו שירותים: בנייה, למשל, היא שירות - אי אפשר לייבא אותה.

"מספר העובדים הזרים שיש במשק הישראלי, בשילוב העובדה שהאוכלוסייה הישראלית היא צעירה יחסית, יוצרים מצב מוזר: יש קבוצה גדולה של צעירים ישראלים שמתקשים להשתלב בשוק העבודה. הכניסה של עובדים זרים מורידה את השכר ופוגעת מאוד בחבר'ה הצעירים שיכלו לעבוד בזה. אומרים שהם לא רוצים לעבוד בזה, אבל זה רק עניין של גובה השכר, של תמריץ כלכלי".

בניגוד לעמדה הרווחת בעת האחרונה, שלפיה עיקר ההשקעה של המשק צריכה להיות בהון האנושי, קרי בחינוך ובהשכלה גבוהה, גוטליב מציג עמדה פרגמטית בהרבה. "לא צריך להשקיע רק בחינוך בשביל להרוויח. אם כולם יהיו פרופסורים, שכר הפרופסורים יירד מאוד והשכר של האינסטלטורים יעלה מאוד. זה עניין של היצע וביקוש קלאסיים. זו פיקציה לחשוב שהשכלה תמיד מבטיחה את השכר הגבוה. מה שמבטיח שכר גבוה זה להיות עובד בתחום עם ביקוש גבוה והיצע נדיר".

הסבר אחר שגוטליב מציע להיעלמות מעמד הביניים קשור למדד האי־שוויון בחברה הישראלית. "כשבודקים מה קרה למדד ג'יני לאי־שוויון בישראל ומנתחים זאת מגלים תופעה מעניינת מאוד", הוא אומר, "הנתון המדהים הוא שמבחינת ההכנסה הכלכלית (הכנסה ברוטו), האי־שוויון בישראל ירד בין 1999 ל־2009. לעומת זאת, מבחינת ההכנסה נטו, לאחר תשלומי מסים מצד אחד ומתן הקצבאות מהמדינה מצד שני, האי־שוויון דווקא גדל בתקופה הזו".

הקיטוב בחברה הולך וגדל

גוטליב אינו נכנס לפרטים, אבל בחינת הנתונים לעומק מראה שההסבר למצב המעוות הזה טמון במדיניות המיסוי של השנים האחרונות. מדיניות המיסוי הזו, שעליה אחראי בראש ובראשונה ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגדילה את האי־שוויון והפערים בחברה ולכן תרמה גם להיעלמות מעמד הביניים. הדבר נובע מהצורה שבה נעשית הרפורמה במס הכנסה: מצד אחד, נטל המסים העקיפים (דוגמת המע"מ) גדל, מה שדוחף את מעמד הביניים כלפי מטה; מצד שני, נטל המס הישיר (מס הכנסה) קטן, ודוחף בעלי משכורות גבוהות כלפי מעלה.

גוטליב מציין כי כשמסתכלים על היחס בין המאיון ה־90, קרי הקבוצה העשירה ביותר במשק, לבין המאיון ה־10, כלומר הקבוצה הענייה ביותר, רואים שהיחס הזה גדל מאוד בעשור האחרון, למעט שיפור מסוים בשנים 2005–2008 שכבר התבטל. הנתונים האלה מחזקים את המסקנה שעולה מהמחקר של גוטליב, שהקיטוב בחברה הישראלית גדל והולך.

ויש עוד הסבר להתמוססות מעמד הביניים, והוא קשור לטרנספורמציה שהכלכלה הישראלית עוברת ב־15 השנים האחרונות, מכלכלה שמוחזקת בעיקר על ידי הממשלה לכלכלת שוק חופשי. "השוק הפרטי התחזק מאוד בשנים האחרונות ופוגע מאוד בחלשים, שלא יכולים לקנות את השירותים והמוצרים שהמדינה נתנה בעבר. אנחנו רואים את זה בחינוך ובבריאות, למשל, וזה פוגע במעמד הביניים", אומר גוטליב.

"אין ספק שזה קשור להפרטות שנעשו כאן בצורה לא נכונה. גם אם מפריטים, צריך לוודא שהתנאים בשוק יישארו מפוקחים. רצוי להפריט דברים, אבל לא את ההחלטה איזה מחיר לגבות ממקבלי השירותים, קרי האזרחים. את זה צריך לקבוע לפני הפרטת החברה".

מתקרבים לנקודת הרתיחה

וכאן נכנס לתמונה אלמנט חמקמק: העתיד. המחקר של גוטליב ושותפיו נגמר ב־2008. אין בנמצא נתונים חדשים, שיכולים להעיד אם מעמד הביניים אכן נעלם לחלוטין או שמא בצבץ בחזרה. "לדעתי אנחנו מתקרבים לנקודת רתיחה", אומר גוטליב, "זה קצת כמו בארצות הברית ב־2007. הם עמדו על סף תהום והיה איזה נוריאל רוביני אחד שאמר שזה יתפוצץ להם בפנים - אבל איש לא שם לב אליו. אני אמנם לא משווה את עצמי לרוביני, אבל עקב האכילס של המדיניות הישראלית הוא מצב העוני והאי־שוויון, שהם בכי רע. הממשלה חייבת לתת לזה קדימות. בין מיליארד ל־2 מיליארד שקל מינימום, ואפשר גם לפרוס את הסכומים האלה".

מה יעשו עם הכסף הזה?

"למשל, לחזק בחזרה את ביטוח האבטלה, שנמצא כיום במצב לא טוב. כי אם נמשיך ככה, אין לדעת מה יקרה. עשר שנים קדימה, אם המגמה תימשך, איפשהו זה יתפוצץ. כיום זה קורה במדינות ערב, אבל לך תדע, מחר יכול לקרות גם פה משהו שישבור את גב הציבור. אי אפשר לחזות מאיפה זה יגיע, וכשזה יקרה לא ישנה לאף אחד מה היה הטריגר הראשוני.

"לממשלה ולמשק יש יכולות ואיתנות פיננסית. מה שחשוב זה הציפיות: אם ציבור העניים ומעמד הביניים הנמוך יבינו שיש מאמץ אמיתי לעשות משהו, הם יראו אור בקצה המנהרה. אבל אם השכר שאתה מקבל הוא כל כך גרוע והסיכוי שתמצא עבודה הוא כל כך נמוך, אתה תתייאש".