האם המפעילים הווירטואליים יוותרו על שוק התקשורת עוד לפני שייכנסו אליו?

מי שינטרל את החגיגות התקשורתיות לאחר סיומו של מכרז התדרים ויבחן את הנתונים הקרים, יגלה כי המציאות שונה בהרבה ממה שמנסים למכור לנו. כל עוד החברות החדשות אינן פורסות את הרשתות שלהן במלואן, הן ייאלצו להסתמך על רשתות החברות הקיימות במודל של נדידה פנים־ארצית - כלומר, מירס

המחיר שישלמו החברות החדשות אמור להיסגר במו"מ בין החברות, אולם הוא לא יהיה יותר מעלות דמי הקישוריות, שיעמוד החל בינואר 2012 על 6.34 אגורות ללא מע"מ לדקת שיחה. סכום זה יוצמד למדד, ויש להוסיף לו גם את שיעור התמלוגים שישלמו חברות הסלולר למדינה.

נניח שתעריף הקישוריות הסופי יעלה ב־5% לעומת המקורי - כשם שתעריף הקישוריות שקבע כחלון ושנכנס לתוקפו השנה התעדכן בעקבות עליית המדד והתמלוגים שמשלמות חברות התקשורת ב־5% (מ־6.87 ל־7.22 אגורות) - ויעמוד על 6.66 אגורות לדקה. כעת, כשאנו מצוידים בתעריף הקישוריות המשוער, ננסה לחשב כמה ישלמו מירס ומרתון לחברות הסלולר הקיימות אם לא יגיעו עמן להסכם נוח יותר - ויש לציין כי החברות הקיימות שואפות דווקא שלא להגיע להסדר שכזה.

20%–30% אינם מספיקים

נניח שלמירס (או מרתון) ולסלקום יש הסכם נדידה פנים־ארצית, ולקוח מירס, הנמצא באזור שלמירס אין בו אנטנות, מחייג ללקוח פלאפון. השיחה תצא ממכשירו של לקוח מירס, תתחבר לאנטנות של סלקום ותנותב מרשת סלקום לרשת פלאפון כדי ליצור את הקשר בין שני המשוחחים.

עבור שיחה כזו תידרש מירס לשלם לסלקום ככל הנראה תעריף מינימלי של קרוב ל־14 אגורות (ללא מע"מ) לדקה, שהרי היא נדרשת לשלם לה עבור השימוש באנטנות (נדידה פנים־ארצית), ועבור העברת השיחה לרשתות של החברות האחרות (דמי קישוריות). למחיר זה יש להוסיף את העלויות של מירס עצמה בפעילות השיווק, המכירות, השירות וכדומה - עלויות שיוסיפו לכל דקת שיחה עוד 15–14 אגורות, גם בתסריט שבו מירס יעילה משמעותית מהחברות הקיימות.

מכיוון שמירס ומרתון אמורות לפנות בעיקר ללקוחות פרטיים, המחיר לצרכן הסופי יכלול גם מע"מ, וכך הגענו למחיר מינימלי של 33 אגורות לדקת שיחה. מחיר זה אינו כולל רווח כלשהו למירס. נניח שהחברה מעוניינת ברווח סביר בשיעור של 20%, המהווה כמחצית מהרווח של חברות הסלולר הוותיקות, ונגיע למחיר לצרכן שיעמוד על כ־40 אגורות.

40 אגורות אינן הוזלה של 30% לעומת המחירים המוצעים כיום לרוב לקוחות החברות הגדולות, כפי שהבטיחו שר התקשורת והחברות עצמן. מחיר זה מהווה אולי ירידה של 20%–30% ממחירי המחירון שמפרסמות חברות הסלולר, אך קשה למצוא לקוחות ישראלים שאינם מצויים בחבילות המוזילות מחירים אלו באופן משמעותי.

דמי הקישוריות לאן?

קהל היעד הכמעט מוחלט של מחיר כזה הוא לקוחות הפרי־פייד - אותו קהל יעד שעליו אמורים להסתער המפעילים הווירטואליים, ומהווה הרבה פחות משליש מכלל הלקוחות בישראל.

המפעילים הווירטואליים אמורים להתחיל את פעילותם לכל המוקדם בחודש יוני. בהנחה שחברות הסלולר החדשות יחלו לפעול ברבעון הראשון של 2012, נותרו למפעילים הווירטואליים 9–6 חודשים לגרוף נתח שוק גדול ככל האפשר לפני שיאבדו את יתרון הראשוניות - וכל זאת עוד לפני שסלקום, פרטנר ופלאפון יציעו ללקוחות מחירים חדשים ומפתים.

כמו כן, עדיין לא ברור כיצד יתחלקו דמי הקישוריות הנכנסים למפעילים החדשים. אם לקוח של פלאפון מתקשר ללקוח מירס, המצוי כרגע באזור שבו סלקום מספקת למירס את שירות הנדידה הפנים־ארצית, למי תעביר פלאפון את דמי הקישוריות? למירס, היעד הסופי לשיחה, או לסלקום, שהעבירה אותה בפועל? סביר להניח כי סלקום תדרוש לקבל את מלוא דמי הקישוריות, ואף תגבה ממירס סכום נוסף על השירות שהעניקה לה. כל החמרה בתסריט תעלה את המחיר הסופי לצרכן.

כך אפשר לצפות לאחד משני תסריטים עיקריים: מאבק שיתמקד בעיקר בין המפעילים הווירטואליים לחברות החדשות, או ויתור מוחלט של המפעילים הווירטואליים על כניסה לשוק כבר בחודשים הקרובים, ביודעם כי מ־2012 הם יתקשו להתמודד עם החברות החדשות.