השינוי הראשון של ועדת טרכטנברג: יישום חובת ייצוג לנשים
שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין לא מסתפק במינוי נציגה נוספת לוועדת טרכטנברג, אלא פסק שעד יום חמישי בחצות יובהר הנוהל למינוי נשים לוועדות ציבוריות. נוהל דומה התחייבה המדינה לקבוע לפני שנה וחצי, אך עד כה דבר לא נקבע
09:2024.08.11
ועדת טרכטנברג התחילה אתמול את דיוניה, ללא החברה ה־15 בוועדה שעל מינויה הורה בג"ץ. החברה האחרונה בוועדה צפויה להיות רביעה בסיס, מרצה במכללת גורדון לחינוך מהמגזר הדרוזי.
מינויה נעשה בעקבות עתירה שהוגשה לבג"ץ, בדרישה למנות אשה ערבייה שתצטרף לחמש הנשים החברות כבר בוועדה. עם זאת, למרות הייצוג המרשים יחסית של נשים בוועדה זו, בית המשפט העליון אינו מרפה מהלחץ על המדינה, ואף שהמדינה הבהירה בתגובתה לבג"ץ שהיא כבר הסכימה למנות נציגה נוספת ולכן העתירה מיותרת, תגובת עמותות הנשים הביאה את השופט לבקש הבהרות מהמדינה.
"אין ספק כי התמונה כיום, לפיה ישנן קבוצות אוכלוסייה רבות המודרות מהשיח הציבורי חייבת להשתנות" נכתב בתגובת העמותות, "זאת אף ביתר שאת כאשר בוחנים את ייצוגן של קבוצות הנשים באוכלוסיה, בהינתן כי קבוצת הנשים בכל קבוצה סובלת מהדרה כפולה".
העותרות הדגישו כי הן מוכנות למחוק את העתירה, אך ישנה חשיבות מכרעת ביצירת נוהל ברור ומקיף שייקבע הוראות מילוי של חוק שיווי זכויות הנשים, כולל פרוצדורה לגבי אופן בחינת השאלה האם דרישת המגוון מתמלאת בגופים ציבוריים.
השופט אליקים רובינשטיין דרש מהמדינה בתגובה למסור עד יום חמישי בחצות את עמדתה לגבי הנוהל המסודר שיעגן מינוי נשים בוועדות ציבוריות. זאת לאחר שהמדינה הבטיחה כבר בינואר 2010 לנסח בתוך ארבעה חודשים את הנוהל, ועד כה לא קיימה את הבטחתה.רובינשטיין, שועל ותיק ומנוסה, דרש מהמדינה לתת לו תשובה לשאלה, אם לדעתה נושא מינוי הנשים לוועדות ממשלתיות מכוסה בנוהל ספציפי. שהרי במבחן התוצאה בארץ נהוג "לשכוח" למנות אשה דווקא לוועדות הציבוריות החשובות.
עם זאת, ועדת ספיבק־יונה, לדוגמה, שמונתה כמעין "ועדת צללים" לטרכטנברג, לא נפלה בנקודה זו; בועדה זו פרופ' בלהה דוידזון־ארד מובילה את צוות הביטחון הסוציאלי, ונדיה אסמעיל, מנהלת תוכנית התעסוקה בקרן אברהם, מובילה את צוות התעסוקה.
התקדמות לא מספקת
מינוי הנשים בוועדות הציבוריות עבר מהפכה לא קטנה בשנים האחרונות, בעקבות עתירות חוזרות ונשנות לבג"ץ ושינויי חקיקה. אולם, כאמור, בוועדות ציבוריות חשובות דוגמת טרכטנברג, הנשים נשכחות בצד.
"לאחר חמש עתירות סביב שאלת ייצוג מגוון נשים בגופים ציבוריים, קיימת התקדמות משמעותית בהפנמת המדינה את החשיבות הרבה של ייצוג נשים ואת החובה המוגברת החלה עליה באיתור מועמדות ראויות, גם ממגוון קבוצות אוכלוסייה", אמרה ל"כלכליסט" עורכת הדין ענת טהון־אשכנזי, שמובילה את העתירה לבג"ץ בשם עמותת איתך - משפטניות למען צדק חברתי.
טהון־אשכנזי הובילה כמו כן את העתירה לבג"ץ נגד אי־מינוי אשה בוועדת טירקל, שבדקה את אירועי המשט הטורקי.
למרות ההתקדמות המשמעותית על הנייר, טהון־אשכנזי מודעת לבעיה ביישום. "בולט היעדרו של הליך מאורגן ומפוקח, שלפיו ייערכו אותם הליכי מינוי", אמרה טהון־אשכנזי. "בהיעדר הליך זה סביר להניח כי נשוב לראות מינויים שגם בהיסח הדעת, פונים לקבוצה מאוד מצומצמת של חברים. היעדר נוהל מסודר מוביל לכך שבאופן טבעי, יו"ר ועדה מזמן לשולחנו את אותם אנשים שעמם הוא עובד או מכיר ממעגלים קרובים, או בא במגע בוועדות קודמות שלהן היה שותף".
רשות בלי שיניים
מחקר שנערך בכנסת על ייצוג הולם לנשים הוגש במרץ האחרון לוועדה לקידום מעמד האשה, לרגל יום האשה הבינלאומי. במסגרת המחקר בדקה מחברת המסמך, אורלי אלמגור־לוטן, את המציאות אל מול השינויים במסגרת החקיקה והפסיקה.
אלמגור־לוטן פנתה במסגרת המחקר לכל משרדי הממשלה, בשאלה בדבר שיעור הייצוג של נשים בוועדות מסוג זה. רק תשעה משרדים (מתוך 24) טרחו להשיב וטענו כי כמעט בכל הוועדות הציבוריות מכהנות נשים; אולם יש הבדלים רבים בין הוועדות בשיעור הייצוג שלהן, ובמידה מסוימת גם בין משרדי הממשלה.
לדוגמה, במשרד הביטחון, ב־14 מתוך 15 ועדות חברות נשים. אך הייצוג עולה משמעותית כאשר מדובר בנושאים "נשיים", לדוגמה, הוועדה לבחינת טיפול נפשי באגף משפחות והנצחה, שבראשה עומדת אשה. לעומת זאת, בוועדה שדנה בהחזרת שבויים לא היה ייצוג נשי כלל.
הגוף שאמור לפקח על יישום החוק בכל הנוגע לוועדות ציבוריות הוא הרשות לקידום מעמד האשה. מהמחקר עלה כי על פי רוב הרשות הזאת אינה מקבלת הודעה בנוגע להרכב החברים בוועדה ציבורית. מבדיקה שערכה אותה רשות בדיעבד עלה כי בשנת 2009, 23% מהמינויים החדשים היו של נשים ובשנת 2010 השיעור עלה ל־29.2%.
למרות האופטימיות, לאותה רשות אין שיניים מול מקבלי ההחלטות. בשלושה מקרים ידועים פנתה הרשות אל הגורמים הממנים עקב היעדר ייצוג הולם לנשים - לוועדת טירקל שבדקה את אירועי המשט, ועדת ששינסקי שבדקה את המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי הגז והנפט, והוועדה לבדיקת אסון הרכבת באוגוסט 2010. שלוש הפניות לא הובילו לשינוי הרכב הוועדות.
בעבר נידונה האפשרות להטיל סנקציות על גורמי ממשל שאינם מיישמים את החוק בדבר חובת הייצוג ההולם, אך הכנסת החליטה לא לתקן את החקיקה הקיימת.
החוק אינו מיושם
החובה למנות נשים לוועדות ציבוריות נחקקה בשנת 2005 בחוק שיווי זכויות האשה, שבו נקבע באופן די כללי ואמורפי כי בוועדות ציבוריות יש למצוא "ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגן של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה". פסקי הדין שעסקו בעניין הדגישו כי המשמעות של החובה אינה לקבוע מכסות שוות ואפילו לא לקבוע מכסות כלל, אלא לתת ייצוג יחסי ששיעורו ייקבע לפי אופייה, מטרותיה וצורכיה המיוחדים של הוועדה.
התיקון החקיקתי המשמעותי יותר נעשה השנה, ובו נקבע כי הרשות לקידום מעמד האשה תקים מאגר שיכלול פרטים של נשים שיכולות להיות מועמדות להתמנות לוועדות ציבוריות וּועדות חקירה ממשלתיות.
לפי השינוי הזה, גם אם ועדת איתור או הממשלה לא איתרו אשה המתאימה לתפקיד (כמו במקרה של ועדת טירקל), על הרשות להיות מוכנה עם מאגר של נשים פוטנציאליות מתאימות. אותה רשות גם אמורה לקבל דיווח על ועדות שמוקמות ומינוי הנשים בהן. כפי שניתן ללמוד מהדו"ח של הכנסת, החוק עדיין אינו מיושם.
"בעתיד, הפנמה מלאה של עקרונות הייצוג תוביל לכך שלכל משרד ממשלתי יהיה מאגר של מועמדות ראויות", הוסיפה טהון־אשכנזי.
המ
דינה הבטיחה ולא קיימה
השופט רובינשטיין דורש כעת מהמדינה, במסגרת העתירה בנוגע לוועדת טרכטנברג, הסברים על הבטחות שניתנו ולא קוימו על ידה בעבר. מה שנראה בינואר 2010 כפריצת דרך בתחום, היה הבטחה של המדינה לגבש נוהל מוסדר למינוי נשים בוועדות. ההבטחה ניתנה במסגרת עתירה שהוגשה לבג"ץ בנושא אי־מינוי נשים לוועדה שבחנה את המבנה המוניציפלי בתחום העיריות רמלה־לוד.
למרות ההבטחה, המדינה לא גיבשה נוהל מסודר, שנועד בעיקר להביא לידיעת הציבור את העובדה שמוקמת ועדה ציבורית כדי שניתן יהיה לקיים מעקב על מידת ההקפדה על קיום דרישות החוק.
התחנה החשובה הבאה היתה פסק הדין שניתן בעתירה נגד אי־מינוי נשים בוועדת טירקל, שמונתה בסוף מאי 2010 לבדיקת אירועי המשט והורכבה מגברים בלבד. המדינה התייחסה באותה עתירה להבטחה שניתנה לגיבוש הנוהל, וציינה כי הדבר לא נעשה "בשל תקלה", וכי הנושא הועבר לטיפול "דרגים בכירים".
השופטים עוזי פוגלמן, מרים נאור וסלים ג'ובראן לא התרשמו מהסברי המדינה על הניסיונות למצוא אשה ראויה לוועדה, והעניקו לעמותות הנשים צו שמורה לממשלה למנות אשה. "המסקנה היא שהמשיבים לא עמדו בחובת השקידה הראויה המוטלת עליהם מכוח החוק", קבע השופט עוזי פוגלמן באותו פסק הדין, "ולא שוכנעתי כי נסיבות המקרה שלפנינו הן כה חריגות, עד שקיום מצוות המחוקק הפך לבלתי אפשרי".
באותו המקרה, שהפך לאבן דרך בנושא מינוי נשים, נקבע כי הממשלה היתה מחויבת להפעיל שיקול דעת עצמאי ולמנות אשה. זאת, נוסף על הניסיונות של יו"ר הוועדה - השופט העליון בדימוס יעקב טירקל - למצוא מועמדת מתאימה. למרות הכוונות הטובות והקביעה הנחרצת של בג"ץ בעניין, הרי שדו"ח ועדת טירקל יצא לבסוף ללא כל ייצוג נשי.
הגישות החלוקות להעצמת נשים
בדיקה מעמיקה יותר של הסוגיה יכולה להעלות את השאלה, אם מאבק על מינוי נשים לוועדות באמת תורם למאבק לשוויון זכויות האשה. ובנקודה הזאת כבר תלוי כמובן את מי שואלים.
המאבק להכנסת נשים לוועדות ציבוריות מסתדר עם התפיסה ה"קלאסית" של הפמיניזם הליברלי, שהוא גם המוכר למרבית האוכלוסייה: היסטורית, מדובר ברצון להעניק לנשים זכויות שוות לגברים ולשלבן בכל תחומי החיים הציבוריים. הדוגלים בזרם הזה יילחמו על זכותה של אשה, ועל אחת כמה וכמה כאשר היא מייצגת גם מיעוט ערבי, להשתתף בוועדת טרכטנברג.
לעומת זאת, הזרם של הפמיניזם הרדיקלי סבור כי החברה הגברית שלנו מדכאת את הנשים, ולכן כדי להשיג שוויון בזירה הציבורית נשים אינן צריכות לשתף פעולה עם המסגרות שבהן פועלים הגברים. המטרה של פמיניסטיות מסוג זה תהיה להקים מרחב נשי נפרד על בסיס ערכים אחרים, שישנה את "המשחק הציבורי" מהיסוד, ובמרכזו לא דיכוי של מיעוטים שונים אלא תהליך של הכלה חברתית.
נשים הדוגלות בגישה זו יתנגדו מלכתחילה בהשתתפות ב"משחק" של ועדת טרכטנברג, וייתכן כי דווקא המסגרת החלופית של ועדת ספיבק תהיה עדיפה מצדן.
כחלק מ"חבורת רוטשילד", לדוגמה, יש ניצנים של התהליך הזה, במיוחד משום שמובילות המהלך הן נשים והשיח כולו מבוסס על ערכים שנחשבים "נשיים" יותר.
כרגע, בוועדת טרכטנברג חברות חמש נשים מתוך 14 חברים - מיכל עבאדי־בויאנג'ו, החשבת הכללית במשרד האוצר; אסתר דומיניסיני, מנכ"לית הביטוח הלאומי; ד"ר קרנית פלוג, המשנה לנגיד בנק ישראל; פרופ' פנינה קליין, מביה"ס לחינוך באוניברסיטת בר־אילן, כלת פרס ישראל לשנת 2011; וד"ר טלי רגב, כלכלנית ממרכז טאוב לחקר מדיניות חברתית. מדובר ב־36% מחברי הוועדה - עדיין תת־ייצוג, אך שיפור מסוים לעומת המצב בעבר.
דובר הוועדה מסר בתגובה לכתבה כי כל נציגה שתמונה תתקבל בברכה ותשולב באופן מיידי בעבודת הוועדה וצוותי המשנה שלה. כעת נותר לראות אם הממשלה תעמוד בהבטחתה.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "העניין נבחן בימים אלה".
שילוב נשים בוועדות הציבוריות
- אוגוסט 2005: שינוי בחוק קובע כי יינתן "ביטוי הולם בנסיבות העניין" לייצוג נשים בוועדות ציבוריות
- ינואר 2010: המדינה מבטיחה לבג"ץ לגבש בתוך ארבעה חודשים נוהל למינוי נשים לוועדות
- אוגוסט 2010: בג"ץ קובע שהממשלה לא עשתה די כדי למנות אשה לוועדת טירקל
- אפריל 2011: תיקון לחוק קובע שיוקם מאגר של נשים שיכולות להתמנות לוועדות ציבוריות
- אוגוסט 2011: בג"ץ דורש מהמדינה שם של אשה שתמונה לוועדת טרכטנברג, ודורש לקבל את הנוהל שגיבשה
