האם הדת תשרוד והחילוניות תמות?

בעיבורה של סנט פטרסבורג שברוסיה הוקמה במאה ה־19 כנסייה ענקית, השלישית בגודלה באירופה. כיפת הזהב הגדולה של כנסיית סנט איסק נוצצת עד היום למרחוק, אך מאז המהפכה הקומוניסטית היא שינתה את ייעודה. הבולשביקים הסירו מהקתדרלה את כל הסמלים הדתיים והקימו בה מוזיאון מתריס שהילל,

גם בלי חסותה של רוח הקודש, המבנה שרד את הפגזות הצבא הנאצי ואת מוראות המצור על לנינגרד. אבל לא את קריסת ברית המועצות. במאה ה־21 הוכשר אחד מאגפי הקתדרלה לשוב ולשמש מאמינים דתיים, ויתר חלליה הם היום אתר תיירות שוקק.

בפטרסבורג אחרת ורחוקה משם, בעיירה פטרסבורג שבמדינת קנטקי, בלב "חגורת התנ"ך" - גוש המדינות בדרום־מזרח ארצות הברית, ששומרות על ערכים שמרניים ודתיות עמוקה - ניצב מוזיאון אחר, המוקדש לערכים הפוכים: מוזיאון הבריאה. זה אתרו: creationmuseum.org. המוזיאון הזה מוקדש להצגת הנרטיב שלפיו העולם נברא על ידי כוח עליון, כל סיפורי התנ"ך התרחשו כלשונם, והאבולוציה והתחכמויות ה"מדע" אינם אלא הבלים. בפטרסבורג הזאת לא תמצאו מטוטלת פוקו, אלא סרטוני תדמית מלוטשים עם שמות כגון "היכון להאמין".

מה מקור כוחה של האמונה, שאוסרת את החקירה החיצונית, שוללת את עדויות החושים ומתייחסת בביטול לספק? מה מאפשר לה להתקיים - ולהתחזק - גם בימינו? זאת התעלומה שיצא לפתור ד"ר מייקל שרמר, מו"ל כתב העת והאתר skeptic.com, ונוצרי אדוק שחזר בשאלה וגם התראיין בשנה שעברה ל"מוסף כלכליסט". בספרו החדש "The Believing Brain" ("המוח המאמין") הוא מנסה לפצח את יסודותיה האנושיים של האמונה.

נקודת המוצא של חקירתו היא הסתירה הפנימית העמוקה באמונה: האדוקים שבדתיים, בכל דת שהיא, מקבלים במלואו את סיפור ההתגלות האלוהית של דתם ומבטלים את מרבית הסיפורים ומערכות האמונה שאינם שלהם. שרמר חוזר על ציטוט ידוע: הוא טוען שכל הדתיים אתאיסטים כמותו, רק שהוא מאמין באל אחד פחות. כשהמאמינים יתעמקו בסיבות האמיתיות שבגינן הם מבטלים את אליהם של אחרים, הם גם יבינו איך אחרים מבטלים את האל שלהם.

שרמר עוסק זה שנים בהפרכה שיטתית של אמונות תפלות, פסאודו־מדע ותיאוריות קונספירציה. ספר קודם שלו נקרא "למה אנשים מאמינים בדברים מוזרים". אלא שספרו החדש מוקדש לא לחקירות שטח אלא לדיון במנגנון שמאפשר את האמונות. הוא מצטט את המחקרים שטוענים שהמוח הביולוגי האנושי הוא מכונה שנועדה לייצר אמונות, למצוא תבנית בכל צירוף מקרים וליצוק משמעות לכל אירוע. האדם, מטבעו, נוטה לדמיין כוונה ורצון מאחורי כל דבר שבו הוא נתקל. הוא מספר לעצמו סיפורים על העולם, ואז נרתם למצוא וליצור להם טיעונים מחזקים. בחיפוש אחר עדויות תומכות לגרסתו הוא יתעלם מהסתירות וימצא נימוקים נוחים לעובדות בעייתיות. קשה לו להודות בטעות והוא משנה את דעתו לעתים רחוקות. ובשביל כל אלה אפילו לא צריך להיות דתי.

לא כל אדם הוא כזה. אתה, הקורא, כמובן אינך כזה. אבל אני, לבושתי, חייב להודות שהמגרעות האנושיות ששרמר מתאר פוגעות קרוב לאמת שלי. ובוודאי מתקבלות כהסבר להיווצרות המוח המאמין.

ודווקא האבולוציה, שנואת נפשם של המאמינים הדתיים באשר הם, היא ההסבר לכך שהמוח המאמין הוא ששרד: והרי כשלפני רבבות שנים נשמעו רשרושים בדשא, אלה שדמיינו שם מפלצת נוראה ונסו הם ששרדו. האמונה והמנוסה נוחות יותר מהחקירה והמפגש באמת.

והאם זה כך גם היום? האם האבולוציה תותיר רק את המאמינים? בינתיים מוזיאון האתאיזם לא שרד, ומוזיאון הבריאה רק עולה ומשגשג.