"מי שמוריד מסים כדי שאנשים לא יברחו מהארץ, סופו שיגיע לפשיטת רגל"

בתחילת 2008, רגע לפני שהמשבר הכלכלי פרץ, הכלכלן הצרפתי פרופ' ז'אן־פול פיטוסי מצא את עצמו עומד בראש "ועדת טרכטנברג" לאומית צרפתית, עם חתן פרס נובל ג'וזף שטיגליץ. המשימה, אותה הטיל על השניים הנשיא הצרפתי בעצמו, היתה לבדוק אם התמ"ג אכן יכול לשמש כמדד אמין לבחינת רמת איכות החיים במדינה מסוימת, או שמא יש צורך במשהו חדש. פיטוסי לא נבחר במקרה למשימה הזו, שחייבה ידע כלכלי נרחב אבל גם רגישות וראייה חברתית. זה שנים שמחקרו הכלכלי עוסק בנושאים כמו הקשר בין צמיחה ואי־שוויון לרווחה כלכלית. לכן, כשפיטוסי בוחר דווקא למתוח ביקורת על ועדת טרכטנברג, כדאי להקשיב.

לדעת פיטוסי, עקרון הברזל שעומד בבסיס עבודת הוועדה - אי פריצת מסגרת התקציב - הוא הבעיה הקשה ביותר שלה. "השאלה החשובה שממנה צריך להתחיל היא 'אם אין מרחב תמרון, למה להקים ועדה?'. זו לא אשמת הוועדה. בלי מרחב תמרון הם לא יוכלו לעשות קסמים. אבל אני חושב שזו יכולה להיות התחלה של משהו. עם הזמן, חברי הממשלה יבינו שהוועדה צריכה יותר מרחב תמרון אם היא רוצים לספק את הדרישות הלגיטימיות של אנשים", הוא אומר בראיון בלעדי ל"כלכליסט".

ראש הממשלה ושר האוצר מצדיקים את המדיניות שלהם בכך שהצמיחה גבוהה ואין בעיית אבטלה, ומסרבים לפתוח את התקציב "כדי שלא נגיע למצב של ספרד ו יוון".

"אין שום קשר בין מה שהם אומרים למקרה של אירופה, כי באירופה הבעיות הן פוליטיות: האיחוד האירופי נוצר ללא סולידריות. המדינות באיחוד לא הולכות ביחד ולא מסכימות כמעט בכל הנושאים. לאירופה יש פחות חוב ציבורי מאשר לארה"ב, הגירעון שלה נמוך יותר מבארה"ב. למה הריבית על האג"ח הממשלתי נמוכה בארה"ב מאשר באירופה? אין לכך שום סיבה פרט לעובדה שאירופה היא קונפדרציה בכל הנוגע למדיניות הפיסקאלית.

ההפגנה בכיכר המדינה, בתחילת החודש. "כלכלני העולם תומכים במחאה" צילום: אריאל שרוסטר

"יוון, איטליה וספרד הן מדינות ספציפיות, אבל אין להן ריבונות על המטבע שלהן או על שער החליפין. אם היתה להן ריבונות, לא היתה להן בעיה. למדינות אירופה אין כלים של מדיניות כלכלית כמו לכל מדינה נורמלית, כי הן חלק מאיחוד. אי אפשר לשערך מחדש את המטבע שלהן, למשל. אפשר להשוות את ישראל לבריטניה שיש לה מטבע משלה, אבל לא לספרד".

"העושר העצמי הפך למוערך יתר על המידה"

בקיץ האחרון, כשהמחאה החברתית בישראל היתה בשיאה, פיטוסי הצטרף לתומכיה. "תנועת המחאה הישראלית מביעה באופן מדויק את תחושת המיאוס העמוקה הנובעת מהידרדרותה של הדמוקרטיה. אנו, כלכלני העולם, תומכים במחאה זו", כתב פיטוסי עם כלכלנים אחרים בגילוי דעת שפורסם לפני כחודשיים. עד לפני שנה כיהן כנשיא מרכז המחקר הצרפתי לכלכלה (OFCE), ומאז 1997 מכהן כחבר במועצה לניתוח כלכלי של ראש ממשלת צרפת ובוועדה הכלכלית הלאומית.

ועדת טרכטנברג הצרפתית המליצה התמקדות ברווחה האישית של הציבור המלצה חשובה נוספת הדגישה את חשיבות יצירתו של מדד לבחינת "סיכוייו של משק בית" ארז רומס לכתבה המלאה 

התמיכה של פיטוסי במחאה היא חלק מתפיסת העולם הכלכלית שלו, שלפיה התערבות ממשלתית פעילה בשוק היא השיטה היחידה להבטחת צמיחה כלכלית ויציבות. במחקריו עסק פיטוסי לא פעם בתיאוריות של אינפלציה, אבטלה, כלכלה פתוחה ותפקידה של המדיניות המאקרו־כלכלית. לא פעם ביקר פיטוסי מדיניות פיסקאלית ומוניטרית נוקשה, וטען כי יש לה השפעה שלילית על הצמיחה והתעסוקה. כמו רבים מהקולות במחאה החברתית בישראל, גם פיטוסי הצביע על גורם עיקרי לבעיות הכלכליות בעולם: אי־השוויון.

"הון עצמי הפך למוערך מעבר לכל פרופורציה, ומחירי הנכסים הגבוהים נתנו רושם שגוי שרמות חוב גבוהות הן הכרח", כתב פיטוסי במחקר שפרסם ב־2010. במחקר ביקר את השיטה הקפיטליסטית, וטען כי משבר הסאב־פריים - שנהוג לחשוב עליו כגורם למשבר הכלכלי של 2008 - הוא הזרז בלבד.

שורשיו של המשבר נעוצים בהתרחבות אי־השוויון בחברה, תהליך שהתפתח בשלושת העשורים האחרונים והאט את הצמיחה. פיטוסי טען כי למרות נקודות הפתיחה והמדיניות השונות של המוסדות באירופה הסוציאליסטית ובארה"ב הקפיטליסטית, בסופו של דבר הן הגיעו לאותן תוצאות בגלל הרחבת אי־השוויון בחברה.

"יש הבדל עצום בין המדיניות באירופה ובארה"ב. באירופה יש מדיניות כלכלית פסיבית לעומת המדיניות האקטיבית של ארה"ב", אומר פיטוסי. "באירופה יש צמיחה אטית, אבטלה גבוהה ומדיניות מאקרו־כלכלית חלשה, שהובילו בשלושת העשורים האחרונים לגידול באי־השוויון. בארה"ב התחלנו עם רמה גבוהה של חוסר שוויון, אבל שימור הכלכלה למרות האבטלה הגבוהה באמצעות מדיניות מאקרו־כלכלית אקטיבית הצליח להסתיר את חוסר השוויון במערכת".

פיטוסי נחשב לאחד הכלכלנים הבכירים באירופה. הוא פרופ' לכלכלה במכון למדע המדינה בפריז (סיאנס פו), ובשנים 2009–2008 שימש כמומחה מקצועי בוועדה לעניינים כלכליים ומוניטריים של הפרלמנט האירופי. כמו כן היה חבר בוועדת האו"ם בנושא הרפורמה במערכת הפיננסית והמוניטרית הבינלאומית.

למרות הביקורת על המדיניות הממשלתית הישראלית, פיטוסי מודה כי ישראל מתמודדת עם אתגרים קשים במיוחד לעומת מדינות אחרות. "לפוליטיקאים בישראל יש המשימה הכי קשה מכל המדינות שאני מכיר, כי היא צריכה להשקיע בביטחון כלכלי וגם בביטחון צבאי. כמו שלא נכון להשוות את ישראל לספרד בשל עניין המטבע, לא נכון גם להשוות את ספרד לישראל, כי ספרד לא נלחמת על הישרדותה".

מהי הבעיה העיקרית שישראל ניצבת בפניה בעשורים הבאים?

"גם הביטחון הכלכלי וגם הצבאי. לשניהם השפעות כלכליות נרחבות".

פיטוסי. "צמיחה היא פתרון אבל שלום יהיה הפתרון הטוב מכולם" צילום: בלומברג

ומה הפתרון לזה?

"צמיחה היא פתרון, אבל שלום יהיה הפתרון הטוב מכולם".

ובהיעדר שלום?

"צמיחה. יש לכם צמיחה אבל זה לא מתחלק שווה באוכלוסייה. יש לכם צמיחה ממוצעת אבל לא צמיחה חציונית. הצמיחה החציונית היא שמשפיעה על רוב האוכלוסייה".

פיטוסי מכיר את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר כבר 40 שנה, מאז ימי האוניברסיטה. זו אולי הסיבה לכך שהוא נמנע בדיפלומטיות מלמתוח ביקורת על התנהלות בנק ישראל בכל הקשור להורדת הריבית וסוגיית הדיור. "הוא די ליברלי", הוא ניאות לומר עליו לבסוף.

"הורדת מסים היא מתכון לאי־שוויון"

כאמור, נושא אי־השוויון הוא אחד המרכזיים במחקר של פיטוסי. "הגדלת אי־השוויון היא גורם מבני שמוביל למבנה של ביקוש מצרפי נמוך", הוא אומר. "מה אפשר לעשות עכשיו כדי להימנע מאותו אפקט? הדבר הראשון הוא להתעמת עם רמת אי־השוויון, שגדלה מאז המשבר בגלל תחרות פיסקאלית בין המדינות. באירופה, למשל, העדיפו להוריד את מדרגות המס כדי למשוך יותר הון ועובדים בעלי הכשרה טובה. בארה"ב, מדיניות ההורדה במסים - כמו שממשל בוש עשה - מובילה לרמה נמוכה בהרבה של חלוקה מחדש ולהגדלת אי־השוויון. אם מוסיפים את תופעת הדה־לוקליזציה, שעובדים ללא הכשרה נמצאים בתחרות גדולה יותר עם ההודים והסינים — זה מתכון להגדלת אי־השוויון".

האם אנו על ספו של משבר נוסף?

"אנחנו יכולים להיקלע למצב כזה של משבר, אבל אין לי כדור קריסטל ואני לא נביא. אני לא יכול להגיד לך אם זה יהיה בשנתיים או בשבע השנים הבאות, אבל כיום אנחנו יודעים שהמדיניות המאקרו־כלכלית איבדה את רוב מרחב התמרון שלה בגלל בעיות החוב הציבורי. אם נמשיך ברמה הולכת וגוברת של אי־שוויון ומרחב התמרון של המדיניות המאקרו־כלכלית יהיה מצומצם, אנו עלולים למצוא את עצמנו במשבר עמוק נוסף".

במחקר האחרון משווה פיטוסי בין העלייה בהכנסה הממוצעת לבין העלייה במשכורת הממוצעת של שלושת המעמדות בחמישון הנמוך, הבינוני והגבוה במדינות ה־OECD. צרפת היא המדינה היחידה שבה המדד היה חיובי בחמישון הנמוך והבינוני, ושלילי בחמישון הגבוה. "צרפת יוצאת דופן", אומר פיטוסי, "המערכת הסוציאלית בצרפת חזקה יותר. אם יש לך אחוז צמיחה גבוה אבל מהצמיחה הזו מרוויחים רק 10% מהאוכלוסייה — הצמיחה הגבוהה היא לא הישג גדול. עדיף שהצמיחה תהיה נמוכה יותר, אבל שתיטיב עם 80% מהאוכלוסייה".

במחקר מתייחס פיטוסי לנושא הקטנת המיסוי בכלל ומס החברות בפרט - נושא בוער בישראל, שבה מס החברות אמור לרדת בשש השנים הקרובות מ־25% ל־18%. "אי־השוויון גבוה מאוד בישראל והוא צמח מאוד בשנים האחרונות", אומר פיטוסי. "אחת הסיבות לכך היא ירידה בפרוגרסיביות של מערכת המיסוי: אם מקטינים את המיסוי לעשירים, אין יכולת לספק שירותים ציבוריים נאותים לאוכלוסייה".

מנגד, אם תגדיל את המיסוי, העשירים יברחו למקומות אחרים?

"זה בדיוק הוויכוח של תחרות פיסקאלית: בסוף אף אחד לא ישלם מסים כי נפחד שהם יברחו, ואז לא תהיה מדינה ולא יהיו שירותים ציבוריים. זו שאלה של רמה - האם יש מספיק כדי לממן בדרך שוויונית מערכת ציבורית איתנה, כמו שמדינה מודרנית צריכה להציעה לאוכלוסייה שלה. אם הדרך היחידה שלך לגרום לאנשים לא לברוח תהיה הורדת מסים, מתישהו תצטרכי לפשוט את הרגל".

אבל זו תפיסת עולמו של ראש הממשלה בישראל?

"כן, אבל הוא לא היחיד שחושב כך. גם הרפובליקנים בארה"ב חושבים בדיוק ככה. זה ויכוח שמתקיים בכל מקום. הבעיה היא שזה משחק שבו כולם יפסידו, כי עם הזמן, הורדת המיסוי יותר ויותר תהפוך את המדינות לעניות יותר".

אבל החלופה מחייבת להגדיל את היחס בין החוב לתוצר.

"לפעמים צריך להתמודד במצב של חוסר ברירה — או להשאיר את האוכלוסייה למות או להגדיל את החוב הציבורי. הזמן לא משחק פה לטובתנו: עדיף להגדיל את החוב היום, כדי שהוא יקטן מחר. אם על ידי הקטנת החוב היום נקטין את פוטנציאל הצמיחה של המשק, זה אומר שנגדיל את החוב מחר. זה טרייד אוף בין היום ומחר. הבעיה היא לא לבחור בין גירעון או בלי גירעון, אני מעדיף שלא יהיה גירעון בכלל. אבל אני מעדיף חוב היום על פני מוות מחר".