מחבק את המפגינים, וגם את נתניהו
למרות הרטוריקה ההיסטורית שבה משתמש פרופ' מנואל טרכטנברג, הוא מנסה ללכת בין הטיפות. כך הפך "מפגן שלא נראה מאז כ"ט בנובמבר" להמלצות ל"שינוי מבוקר" ול"אבולוציה ולא רבולוציה"
17:4526.09.11
"העם דורש צדק חברתי!" - זו הזעקה הרמה שהפכה לסמל מחאת האוהלים. זו הסיסמה שנישאה על ידי אלפים ורבבות ומאות אלפים בחוצות ערי ישראל, בקיץ המיוזע והמכונן הזה. "כל מילה בסלע" - כך נפתח הפרק הראשון בדו"ח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג.
תחת הכותרת "לקראת עיצובה של חברה ישראלית צודקת יותר", מפרש פרופ' טרכטנברג את זעקתם של "הישראלים החדשים" ומציע רפורמה, שלשיטתו הן הממשלה והן המפגינים יכולים וחייבים לאמץ. למרות הפרוזה האיכותית והרטוריקה ההיסטורית שבה משתמש טרכטנברג, הוא מנסה ללכת בין הטיפות, מלטף את המוחים ורגע לאחר מכן את ראש הממשלה בנימין נתניהו. במקום אחד הוא מכנה את ההמלצות "חסרות תקדים בהיקפן וברוחב יריעתן" ובמקום אחר הוא מכנה אותן בתואר הבלתי יומרני "שינוי מבוקר" ו"אבולוציה ולא רבולוציה". כך, לא בטוח שהתחזית שלו ולפיה "הפרק שהחל באוהלים של רוטשילד עומד להסתיים" - אכן תתגשם.
"העם דורש להיות בעל הבית"
טרכטנברג פותח בניתוח סיסמת המחאה החברתית - העם דורש צדק חברתי. "העם - לא הקטמונים כנגד רחביה, לא בני ברק כנגד תל אביב, לא קרית ארבע כנגד קרית שמונה. לא, השסעים האלה, שהכתיבו את סדר היום במשך עשרות שנים - נמאסו על השדרה המרכזית של החברה בישראל. יותר מדי פוליטיקה עכורה שגשגה על המצע היצרי של קווי השבר המסורתיים, בעת שרוב הציבור התמודד בחריקת שיניים עם מצוקות היום-יום. אותן מצוקות שבאות לידי ביטוי פרוזאי במינוס החודשי, בתקווה הנבגדת לקורת גג הולמת, בניפוץ האשליה הקולקטיבית ש'יהיה בסדר'. העם הזה, במפגן של אחדות וחדוות ה'ביחד' שכמוהו לא נראה אולי מאז כ"ט בנובמבר, דורש בתקיפות, באסרטיביות, בקומה זקופה, לא ברפיסות ולא בתחנונים, אך גם לא בזעם או בכלימה. העם הזה דורש כי הוא בעל הבית, כי הזמן דוחק, כי החוזה הופר".
לדברי טרכטנברג, "העם לא דורש זכויות יתר, לא פרוסה גדולה יותר של העוגה על חשבון זו של השני, אלא צדק חברתי לכל, צדק שלא נעצר אל מול שלטי ה'אין כניסה' של בעלי השררה, צדק שיונק מנביאי ישראל, צדק שנשכח בהמולת העשייה התזזיתית שמניעה את המדינה הזו, בחיפזון להידמות לגויים, ברדיפה אחרי הסיפוק המיידי של מאווי הפרט על חשבון מאווייו של האחר".
אחרי שתי הפסקאות הכמעט מהפכניות האלו, טרכטנברג יורד אל קרקע המציאות שלו ועובר לשבח את הממשלה ולהגדרת מטרות ריאליות. "הוועדה הוקמה כי הממשלה הטתה אוזן קשבת למחאה. אילולא זאת, הדרישה לצדק חברתי היתה עלולה להתנפץ אל מול סלעי האטימות או להתדרדר לעבר תהומות האלימות. היו דברים מעולם גם במדינת ישראל: אל מול ההתפרצות בוואדי סאליב או זעקת הפנתרים השחורים, הממשלות שילחו לא ועדות מקצועיות אלא אלות שוטרים, והתבצרו זמן רב בהכחשה עיקשת לשורשי השבר. הפעם הממשלה נהגה אחרת, ומינתה ועדה עם מנדט רחב ביותר, עצמאות מרבית, ומשימה לבצעה בשבועות ספורים. ללא מחאה לעולם לא היתה קמה ועדה שזו מלאכתה, אך ללא ועדה ספק אם המחאה היתה יכולה להוליד שינוי מבוקר".
מנואל טרכטנברג צילום: מיקי אלון
ההבדל בין "הפרטה" ל"מיקור חוץ"
טרכטנברג מציין כי "כל חברה נבחנת מעל לכל על פי יכולתה להשתנות ולהיבנות מחדש בהתאם לנסיבות משתנות. גדולתן של דמוקרטיה מפוקחת ושל כלכלת שוק נבונה נעוצה ביכולתן לנווט את הים הסוער של השינוי התדיר באמצעות תהליכי התפתחות הדרגתיים ('אבולוציה') בלא להזדקק לתהפוכות דרסטיות ('רבולוציה'). עד כה, החברה הישראלית היתה נאמנה למסורת המפוארת של תמורה אבולוציונית, בלא לגלוש לעבר הסלמה מסוכנת, ויש לקוות שכך יהיה בעתיד. יש להניח כי האנרגיות הפועמות בציבוריות הישראלית יופנו עתה למגרש הפוליטי, והתהליכים שיותנעו שם הם אלה שיקבעו בסופו של יום מה יעלה בגורל הכמיהה לשינוי שהמחאה ביטאה".
מחאה מרכזית של המפגינים הופנתה נגד מדיניות ההפרטה של הממשלה, אך המילה "הפרטה" מוזכרת 10 פעמים בלבד ב-267 עמודי הדו"ח. בעניין הזה, עמדתו של טרכטנברג נוטה לכיוונו של נתניהו. "למרות שאין ענייננו בסמנטיקה", כותב טרכרטנברג, "יש לעמוד על ההבדל המהותי שבין הפרטה של נכסי מדינה לבין תהליך של מיקור חוץ - שבו משתמשות רוב המדינות בעולם כאמצעי חשוב לאספקת שירותים חברתיים". במקום אחר, ממליץ טרכטנברג לבצע "הגמשה מהותית של הסדרי העסקה הנוכחיים בשירות הציבורי שיאפשר גיוס כוח אדם איכותי ותגמול המצטיינים בצד הליכי פיטורין אפקטיביים".
בין אם מדובר בהמלצות מהפכניות או בשינוי מבוקר, הפסקה האחרונה בפרק המבוא, שמתייחסת לאימוץ הדו"ח, היא ככל הנראה החשובה ביותר. "כעת המערכה עוברת למקבלי ההחלטות. אנו משוכנעים כי אלה יאמצו את ההמלצות כמקשה אחת, ויישמו אותן בהקדם. הציבור בישראל עוקב בדריכות ובעין בוחנת, ולא ייתן לחמוק מהאחריות לקדם את כמיהתו לחברה צודקת יותר. יחד עם זאת, כבר נערכים מעבר לגבעה אלה שנהנו והפיקו תועלת מהמשטר הישן וכעת מרגישים מאוימים על ידי רוחות השינוי. מאבקם הצפוי הינו לגיטימי, אך עצתנו לכל היא 'חבקו את השינוי, השתלבו בו, אל תנסו לעצור את שעון ההיסטוריה, לטובתכם אתם, לטובת כולנו'. ואם כך יהיה נוכל לומר בבוא היום, במילותיו של המשורר, והשאר יסופר בתולדות ישראל". והשאר יסופר בוועדת הכספים, אצל ח"כ משה גפני.
