פרופ' מיקי רוזנטל: "הוחמצה הזדמנות היסטורית לשיקום החינוך לגיל הרך"
מדינת ישראל הזניחה את החינוך לגיל הרך במשך עשרות שנים, אומרת מומחית החינוך פרופ' רוזנטל. ההתכחשות לאחריות ממשיכה גם היום במסגרת דו"ח טרכטנברג: "הממשלות לדורותיהן התחמקו. הגענו למצב של חוסר ברירה"
בעוד כשבועיים יעלה להצבעה בממשלה פרק החינוך בדו"ח טרכטנברג. לא רק שהוועדה כלל לא התייחסה בהמלצותיה לנושא חינוך החינם לגיל הרך, בתחילת השבוע גם התבשרו הורים לילדים במעונות ובמשפחתונים כי שכר הלימוד בהם עלה ב־100 שקל לחודש. "מדינת ישראל מאז ומעולם לא היתה מוכנה לקחת אחריות על חינוכם של ילדים מתחת לגיל 3 ואין לה מדיניות כלשהי הנוגעת לחינוך הגילאים האלה, ומכאן מתחילות כל הבעיות", אומרת פרופ' מרים (מיקי) רוזנטל, מומחית לחינוך בגיל הרך.
"לוועדת טרכטנברג היתה הזדמנות היסטורית לתת מענה מערכתי וכולל לבעיות של מערכת החינוך לילדים בגיל הרך ולהתוות מדיניות מסודרת בנושא. במובנים רבים היא החמיצה את ההזדמנות הזו".
רוזנטל, פרופ' לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה העברית, היא מייסדת תוכנית שוורץ ללימודי מוסמך לגיל הרך של בתי הספר לחינוך ולעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית. לדבריה, "מחקרים של ה־OECD מנתחים מדיניות לחינוך הגיל הרך לפי שני פרמטרים - זמינות המסגרת (מחירה וקרבה למקום המגורים) ואיכות (תנאי ההכשרה של המטפלות, מספר הילדים במסגרת ועוד). בשני הפרמטרים האלה מקבלת ישראל, שאינה חברה בפורומים הבינלאומיים בתחום, ציון בלתי מספיק".
במה נופלת ישראל ביחס לעולם?
"בסוף שנות השמונים היתה מחאה דומה של הורים על העלאת תעריפי שכר הלימוד במעונות. הפתרון של הממשלה היה להגדיל את מספר הילדים בכיתה וכך להוזיל את העלויות. התוצאה היא כיתות גדולות מדי וחינוך לא איכותי ולא זמין על פני שנים, ולכן מחאת העגלות הנוכחית צודקת.
"אמהות מתקשות למצוא מסגרות מתאימות במחירים שפויים בקרבת הבית. יש לא מעט אמהות שכל משכורתן הולכת למימון המסגרת החינוכית של ילדיהן ואחרות שכלל אינן יוצאות לעבודה בשנותיו הראשונות של הילד. ואם כבר נמצאת מסגרת קרובה, ברוב המקרים איכותה לא מספקת. לדוגמה, בגילי שנתיים עד שלוש הסטנדרט הישראלי הוא שתי מטפלות על כל 28 ילדים, בעוד שהיחס הרצוי צריך לעמוד על מטפלת אחת על כל שישה ילדים".
האם הסבסוד הולך למקומות הלא נכונים?
"מדינת ישראל מסבסדת היום מעונות של משרד התמ"ת (ויצו, נעמת, אמונה וכו' - נ"ס), אך רואה זאת רק דרך משקפיים של עידוד יציאה לעבודה והיא אינה נותנת את הדעת על סטנדרטים של איכות. הארגונים השונים פיתחו במשך השנים תוכניות חינוכיות פרטניות ולא מספקות. הסבסוד שהם מקבלים מהמדינה מאלץ אותם לעבוד בניגוד לסטנדרטים שהיו יכולים לשפר את איכותם החינוכית של מעונות היום שלהם.
"כלומר, הם חייבים לאכלס את הכיתות במספר גדול מאוד של תינוקות ופעוטות - לעתים פי ארבעה מהמקסימום הרצוי, כאשר כל מטפלת אחראית על מספר גדול מדי של ילדים שלעתים לא מאפשר אפילו השגחה מינימלית. המטפלות ברובן נעדרות כל הכשרה ההולמת את תפקידן כמחנכות, ותנאי השכר ותנאי העבודה הקשים 'מבריחים' מטפלות מהמקצוע. משמעות הדבר היא שיש לנו היום לכל היותר 'שירותי שמרטפות' לטיפול בילדים ולא מסגרות חינוכיות לילדים בגילים האלה. המלצות ועדת טרכטנברג אינן מספקות כדי לשנות את המציאות הזו".
פרופ' מיקי רוזנטל צילום: מיקי אלון
"הוועדה לא ייצרה פתרונות"
רוזנטל מציינת כדוגמה שהוועדה המליצה להעביר את הסמכות על תחום מעונות היום ממשרד התמ"ת לשר החינוך - בלי להגדיל את היקף המשאבים שיעמדו לרשותו. "בכך היא פגעה מלכתחילה ביכולתו של המשרד להתמודד עם הבעיות הקיימות היום וממילא היא אינה מייצרת להם פתרון", היא אומרת.
"לא די בהעברת סמכות סמלית למשרד שהמילה 'חינוך' מופיעה בשמו. כדי לקדם שינוי של ממש נדרשת הקצאת משאבים מתאימה שבמסגרתה נדרש גם 'שינוי מסדר שני', למשל הקמת אגף ייעודי במשרד החינוך לגיל הרך (0–6) שיתמקד בפיתוח מערכת חינוך לגילים אלה, על בסיס הידע התיאורטי והמחקרי על התנאים המאפשרים חינוך איכותי ההולם את צורכיהם ההתפתחותיים ואת יכולותיהם של ילדים בגילים אלה".
מהי תוספת התקציב הנדרשת לצורך זה, לדעתך?
"זו שאלת מיליון הדולר. מדינת ישראל הזניחה, מאמצע שנות השבעים, את המסגרות החינוכיות לגיל הרך ובכל פעם נמנעה מתיקונים בשל עלויות תקציביות. כך שהיום עלות התיקון גבוהה מאוד, אבל הגענו למצב של חוסר ברירה. ב־35 השנים האחרונות השתתפתי בשלוש ועדות ממשלתיות שונות שהוקמו כדי להתוות סטנדרטים ברורים לחינוך פעוטות. האחרונה שבהן היא ועדת הסטנדרטים שהוקמה על ידי משרד התמ"ת בשנת 2000. אף אחת מהמלצות הוועדות הללו לא יושמו, בדרך כלל משיקולי תקציב.
"יש לנו מחסור רב במידע ביחס למה שמתקיים היום במסגרות לפעוטות ולכן גם ביחס לתקציבים שנדרשים לתיקון המצב; אחת הדרכים לפתור את זה היא להקים פיילוט בכמה ערים, לבחון מהם השינויים הנדרשים, לתקצב אותם ואז ליישם בהדרגה. הייתי שמחה לו ועדת טרכטנברג לפחות היתה ממליצה על פיילוט כזה. בכל מקרה, אתה לא יכול להפעיל מערכת חינוכית לגיל הרך מבלי שיש לך משאבים ממשלתיים שמשקפים את האחריות והמחויבות של המדינה - וזה בדיוק מה שהממשלות לדורותיהן, בהובלת משרד האוצר, ניסו להימנע ממנו".
מחאת האמהות צילום: אריאל בשור
"כיום מוגדר סף הזנחה במקום סף איכות"
בימים אלה מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק להסדרת הפיקוח על גני ילדים עד גיל 3. ההצעה אמורה לקבוע סטנדרטים אחידים לכל המסגרות החינוכיות בהיבטים של ביטחון פיזי - מבנה הגן או המעון, הציוד, המתקנים ואמצעי הבטיחות; ומבחינת התנאים הנדרשים מממלאי התפקידים בגן - הכשרתם והיחס בין מספר הילדים למספר המטפלות. בעלי גני הילדים הפרטיים כבר מאיימים כי הצעת החוק תעלה דרמטית את ההוצאות שלהם ותחייב אותם לגלגל את המחיר על ההורים, ולכן דורשים מהמדינה לסבסד את עלויות החוק. ועדת טרכטנברג ממליצה להחיל את הפיקוח על כל המסגרות הטיפוליות לשבעה ילדים ויותר, אולם לדברי רוזנטל אין די בכך.
מדוע לא להתמקד במסגרות הגדולות יותר?
"כשם שהמדינה מפקחת היום על הסטנדרטים להקמת כל קיוסק, כך היא חייבת לפקח על הסטנדרטים להקמת גני ילדים. ההמלצות למעשה מוציאות מפיקוח את כל המשפחתונים (המוגבלים היום למקסימום של חמישה ילדים - נ"ס). נוסף על כך, ועדת טרכטנברג אינה מתייחסת לסף האיכות שיידרש מהגנים לצורך הפיקוח. הסטנדרטים הנדרשים כיום ממעונות היום המסובסדים על ידי המדינה מגדירים את 'סף ההזנחה' ולא את סף האיכות וגם לא נותנים מענה מלא לעניין המימון.
"שום 'חוק פיקוח' לא ישפר את מצב החינוך של ילדים בגילי 0–3 אם המדינה לא תקצה משאבים ציבוריים רבים להכשרת מחנכות לעבודה עם תינוקות ופעוטות, להעסקה של לפחות גננת פעוטות אחת עם הכשרה הולמת בכל כיתת מעון יום, להקטנת מספר הילדים בכל קבוצה בהתאם לגיל ולהקטנת מספר הילדים שבאחריותה של כל מחנכת".
כיצד אפשר להצליח כאן אחרי כל כך הרבה ניסיונות כושלים לשפר את המצב?
"יש לדרוש מהממשלה כצעד ראשון לאפשר למשרד החינוך להפעיל פיילוט, כדי שניתן יהיה להפיק לקחים הן לגבי המכשולים המקצועיים שבדרך לבניית מערכת חינוכית מיטבית לגילאי 0–3, תוך בניית שיתוף הפעולה הנדרש עם משרדי הממשלה השונים ועם הרשויות המקומיות, והן כדי לקבל נתונים ריאליים בזמן אמת, על העלויות הנדרשות ליישום ולאכיפה של הסטנדרטים החדשים. ההמלצה שלי היא להתחיל ביישום הפיילוט ביישובים שבהם יש ריכוז גבוה של ילדים מרקע סוציו־אקונומי נמוך".
סבסוד חלקי או מלא?
רוזנטל אינה מתעלמת משאלת העלות הכספית. "הפיקוח הוא הכרחי, אבל צריך לוודא שהוא אינו גורם במקביל לעלייה דרמטית בשכר הלימוד", היא אומרת. "גם כאן תפקידה של המדינה הוא לאזן, לפקח ואפילו לסבסד".
האם צריך להקפיד על עקרון החינוך בחינם, שנזנח?
"אני לא חושבת שזה ריאלי לדרוש חינוך חינם מגיל אפס, וההוכחה הטובה ביותר לכך שזה לא ישים היא הצעת החוק לחינוך חינם מגיל 3, שבכל שנה יורדת מסדר היום בחוק ההסדרים. חינוך צריך להיות בחינם בעיקר לילדים בשכבות מצוקה, שגם צריכים לקבל את המסגרות הטיפוליות האיכותיות ביותר מאחר שההשפעה של מסגרות כאלה על השתלבותם בעתיד כאנשים יצרנים בחברה נקבעת כבר בגילים האלה.
"ביחס לשאר האוכלוסייה, אולי לא צריך להבטיח חינוך חינם, אבל בהחלט יש להבטיח חינוך איכותי ומסובסד על ידי המדינה - מערכת שתתאים עצמה לשכר הממוצע במשק, כלומר חינוך זמין. הסבסוד, לדעתי, צריך להיות מבוקר ולהינתן למסגרת החינוכית ולא להורים עצמם (בצורה של קופונים, לדוגמה - נ"ס), כי אחרת המשמעות היא הפרטה קיצונית של מערכת החינוך ויצירת תחרות קשה בין המסגרות שתתבטא בירידה באיכות שלהן".
מה אפשר לשפר בהמלצות טרכטנברג?
"דו"ח טרכטנברג לא עשה דבר כדי לשנות את נקודת המוצא הבסיסית של ממשלת ישראל, הרואה היום את אחריותה בעיקר בתחום של הקמת מסגרות מסובסדות כמו מעונות יום שיאפשרו להורים להשתלב בכוח העבודה במקום לקחת אחריות לחינוך הפעוטות. אני מברכת על המלצות כמו הרחבת ההיקף של היצע מעונות היום במחיר מפוקח, ותוספת 60 אלף מקומות לילדים במעונות תחת מנגנון הפיקוח הממשלתי בחמש השנים הקרובות - אך לא די בכך.
"נדרש שינוי מחשבה שיוביל לשינוי מדיניות ונכונות להשקיע משאבים גדולים בהרבה. וצריך גם לזכור, חינוך בגיל הרך נעשה לא רק במסגרות חינוכיות כמו מעונות יום ומשפחתונים - הוא נעשה גם בבית. הורים צעירים צריכים לקבל, בין השאר, כשירות חינם מהמדינה, מרכזי חינוך וטיפול לתינוקות, לפעוטות ולהוריהם, שבהם יתקיימו קבוצות למידה ותינתן תמיכה בהורים, והילדים ייהנו מפעילויות העשרה המותאמות להם לפי התפתחותם".
פרופ' מרים (מיקי) רוזנטל
מגורים: ירושלים
תפקיד: פרופסור (אמריטוס) לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה העברית, מתמחה בהתפתחות של ילדים צעירים
השכלה: דוקטורט בפסיכולוגיה מאוניברסיטת סטנפורד, ארה"ב
ניסיון קודם: מייסדת ומנהלת תוכנית שוורץ - לימודי מוסמך לגיל הרך באוניברסיטה העברית; יו"ר הוועדה המייעצת מטעם משרד התמ"ת לפיתוח סטנדרטים למסגרות יום חינוכיות לגיל הרך
