הכנסת מנסה לקצץ את כנפי בית המשפט
הדיון בהצעת החוק הקיצונית לקיים שימוע למועמדים לבית המשפט העליון אולי נדחה, אך הח"כים לא מוכנים לוותר על הניסיונות לערער על עיקרון הפרדת הרשויות על חשבון מערכת המשפט
ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הדיון בהצעת החוק לקיום שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון, שתוכנן להיערך אתמול בוועדת השרים לעניני חקיקה. זאת לאחר שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הצביע על הבעיות החוקתיות הנובעות מההצעה, שיזמו הח"כים יריב לוין וזאב אלקין (ליכוד). לפי ההערכות, להצעת החוק מתנגדים שר המשפטים יעקב נאמן, סגן ראש הממשלה דן מרידור והשרים גדעון סער, בני בגין, אהוד ברק, משה כחלון, לימור לבנת, שלום שמחון ואורית נוקד.
ההצעה של לוין ואלקין היא מהפכנית - הענקת כוח וטו לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (ועדת חוקה) על מינוי שופטים לבית המשפט העליון. לפי הצעת החוק, לאחר שמועמד נבחר ברוב קולות בוועדה לבחירת שופטים, שמו יועבר לוועדת חוקה ושם יתקיים לו בתוך 21 יום שימוע פומבי בשידור חי, ולאחריו יחליטו חברי הוועדה אם המועמד ראוי. כל זאת תחת כסות של "להבטיח שמלוא השקפת העולם וקורות החיים יהיו חשופים בפני הציבור כולו", כלשון הצעת החוק.
המוטיבציה של לוין ואלקין היא כפולה: התנגדות לאקטיביזם השיפוטי שהנהיג נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק ומובלת עתה בידי נשיאת העליון דורית ביניש, וכן טענה ל"שמאלנות רדיקלית פוסט־ציונית" מצד שופטי העליון. הטענה השנייה נשענת בעיקר על שני פסקי דין שניפק העליון בשנים האחרונות: בג"ץ קעדאן משנת 2000 שקבע כי החכרת קרקעות ליהודים בלבד מהווה אפליה אסורה, וביטול החלטת ועדת הבחירות המרכזית ב־2009 שאסרה על רשימת בל"ד של עזמי בשארה להתמודד בבחירות לכנסת ה־18.
עם זאת, ניפק העליון גם פסקי דין רבים המזוהים עם הצד הימני של המפה הפוליטית. בנוסף יש לזכור שבג"ץ, ככל בית משפט עליון או חוקתי במדינה דמוקרטית, אמון על זכויות אדם שבשיח הפוליטי־חברתי מזוהות לרוב עם צדה השמאלי של המפה ועם האופוזיציה לשלטון.
משנים את החוקים בשביל שופט בודד
המקח והממכר הפוליטי שייצור השימוע לשופטים בוועדת חוקה יתווסף לאלה שכבר מתקיימים בוועדה לבחירת שופטים, שגם היא מורכבת בעיקר מפוליטיקאים. בוועדה זו חברים שישה "נבחרים" - שני שרים, שני ח"כים ושני נציגים של לשכת עורכי הדין - ולצדם שלושה שופטי בית המשפט העליון. מי שעקב אחר הוועדה לבחירת שופטים בעשרות שנותיה יודע שהפוליטיקה אינה זרה לה, וכי היא מורגלת גם בדילים ואפילו בקיום שימועים. כבר עתה מתקיימים למועמדים לעליון שימועים בוועדה שבמסגרתם הם נשאלים על סוגיות שבהן עוסקת הצעת החוק של לוין ואלקין.
לפי החלטת יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, צפויה לעלות היום לקריאה טרומית הצעת החוק של ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), שמבקשת לקבע את זהותו של אחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, כך שיהיה זה תמיד יו"ר הלשכה. נראה כי הסיבה לכך היא פוליטית יותר מעקרונית - יו"ר הלשכה הנוכחי, עו"ד דורון ברזילי, נחשב מקורב לשר המשפטים נאמן, וככזה, למי שיתמוך במועמדותו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נעם סולברג לבית המשפט העליון.
סולברג נקלע שלא מרצונו למרכז התסבוכת. כתושב אלון שבות שבגוש עציון, הוא נתפס כשופט הראשון שמינויו לעליון נדחף בידי גוש פוליטי אידיאולוגי, דבר שבעיני רבים בעולם המשפט נראה כשבירת הכללים.
"להעביר את השימוע לוועדת חוקה זה רעיון רע. מחר השמאל ישלוט בוועדה ואז ייפסלו מועמדים כדוגמת סולברג, שעכשיו סיכוייו לעבור טובים", נימק אתמול השר להגנת הסביבה גלעד ארדן את התנגדותו להצעת החוק של לוין ואלקין. התייחסותו של ארדן מבליטה את הבעייתיות ביוזמות החקיקה הן של לוין ואלקין והן של אילטוב - יוזמות שמבקשות לפתור בעיה נקודתית עכשווית באמצעות שינוי סדרי חקיקה מרחיקי לכת.
הסיבה לתסבוכת סביב מינוי של סולברג נובעת באופן אירוני דווקא מחוק שחוקק ב־2008 ביוזמת שר החינוך גדעון סער, ולפיו כל מינוי חייב ברוב של שבעה מתוך תשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים. מהלך זה העניק כוח וטו לשלושת נציגי בית המשפט העליון בוועדה. במצב הקודם, מינוי של סולברג היה יכול לעבור בקלות בתמיכתם של הפוליטיקאים ונציג לשכת עורכי הדין בוועדה פנחס מרינסקי, שנוהג לתמוך בנאמן. אלא שהשינוי שחוקק סער יצר בלוק חוסם בוועדה סביב, שהביא ככל הנראה לרקיחת דיל עם מחנה ביניש: מינויו לעליון של סולברג עם נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב דבורה ברלינר וסגן נשיא בית המשפט המחוזי ירושלים צבי זילברטל.
דילים כאלה נתפרו גם בעבר, דוגמת מינויו לעליון ב־2001 של השופט אדמונד לוי, שנתמך בידי שר המשפטים דאז מאיר שטרית, לצד מינוי של השופטת אילה פרוקצ'יה בתמיכת נשיא העליון ברק.
אסטרטגיה ב' במקום בית המשפט לחוקה
לא ברור אם חוק השימוע הפומבי הוא רציני, או מקל שנאמן מנופף בו כדי לסחוט את השינויים והמינויים שהוא חפץ בהם. את ההצעה של לוין ואלקין ניתן לראות כתוכנית ב', אסטרטגיה חלופית ליוזמה להקים בית משפט לחוקה שהרכבו יוכתב בידי הפוליטיקאים. ברק יצא בשעתו למלחמת חורמה ברעיון בית המשפט לחוקה: "את הג'וק הזה צריך להרוג כשהוא קטן", אמר לפני כעשור בכנס משפטי באוניברסיטת בר־אילן. בדיון בכנסת הסביר ברק את התנגדותו ליוזמה ואמר כי מדובר ב"רעיון מסוכן. תוצאתו פוליטיזציה של השפיטה והרס בית המשפט העליון. הקמתו של בית משפט כזה תהווה סכנה ישירה ומוחשית לדמוקרטיה". לדבריו, ביסוד ההצעה עומדים שיקולים פוליטיים, ובראשם הרצון להשפיע על מינוי השופטים לבית המשפט.
הצעת חוק בית משפט לחוקה עברה בכנסת בקריאה טרומית, אך ממשלת שרון החליטה ב־2001 להסירה מסדר היום. מבין תומכי החוק אז שלושה שרים מכהנים עתה בממשלה: אביגדור ליברמן, אלי ישי ועוזי לנדאו.
רעיון השימוע הפומבי אינו המצאה של לוין ואלקין. בנוסח מעט רזה יותר, הוגשה בכנסת הקודמת הצעת חוק בידי חברי הכנסת גדעון סער, אבישי ברוורמן ומנחם בן ששון. כמו שההצעה של לוין ואלקין החזירה לחיים את הצעת סער מהכנסת הקודמת, כך עלול אולי גם רעיון בית המשפט לחוקה לחזור לחיינו בדמות הצעת חוק שעליה חתומים הח"כים דוד רותם ואילטוב.
