פרופ' תמר אריאב: "צריך לוותר על בחינות הבגרות"

המירוץ אחר ההישגים במבחנים בינלאומיים ובבחינות הבגרות מחטיא את המטרה, מורים מוכשרים נופלים בין הכיסאות לאור היעדר השמה מתאימה וליווי מקצועי, ומקצועות הלימוד מדורגים לפי משקלם בתנאי הקבלה לאוניברסיטה במקום לפי הערך המוסף שלהם לרוח התלמיד. לפרופ' תמר אריאב, נשיאת מכללת בית ברל ויו"ר פורום ראשי המכללות לחינוך, יש בטן מלאה על משרד החינוך. הוא, לטענתה, מוביל מערכת מסואבת ולא יעילה שבה משקיעים כספים במקומות הלא נכונים. ומה הדבר החשוב באמת שזקוק להשקעה? המכללות להוראה. אותם גופים האחראים על הכשרתם של יותר מ־90% מהמורים והגננות בישראל.

כדי להדגים ניתוב לא נכון של משאבים המוביל לפגיעה בנושאים הזקוקים לטיפול מיידי, פרופ' אריאב מביטה על התחום הטכנולוגי בבתי הספר. "במסגרת פרויקט 'התאמת מערכת החינוך למאה ה־21', קבעו סטנדרט של איך כל הכיתות ייראו. כבר עכשיו אני אומרת לך שבעוד חמש שנים, חלק גדול מההשקעה הזו יירד לטמיון כי אנו כבר נהיה במקום אחר.

"משרד החינוך קיבל 400 מיליון שקל כדי למחשב את מערכת החינוך, והיעד הוא להתקין מקרן בכל כיתה. עד שיעשו את זה, לכל התלמידים כבר יהיו טאבלטים".

"משרד החינוך תקוע", היא טוענת בנחרצות. "יש כל כך הרבה בירוקרטיה, טופסולוגיה, כל אחד עושה כסת"ח לעצמו על כל החלטה, הכל עובר עשרות ועדות. אני מכירה יחידות שנפתחו למטרה מסוימת, ואחרי זמן מה החליטו לבטל את הפרויקט - אבל היחידה נשארה. בינתיים המשרד גדל כל הזמן, וכל הזמן בונים בו עוד חדרים ועוד משרדים. צריך לעשות שם ייעוץ ארגוני רציני, לצמצם, לייעל את המערכת ולנהל את המשאבים בצורה מושכלת".

בוגרים אבודים

פרופ' אריאב מדברת מתוך ניסיון מר. כנשיאת מכללת בית ברל בכפר סבא, בין המכללות הגדולות בישראל לחינוך ולהכשרת מורים, וכשמאחוריה שנים של ניסיון במחקר והוראה וכחברה לשעבר במועצה להשכלה גבוהה - היא נחשפת לצרות במערכת. בנוסף, לדברי אריאב, דרך בוגרי המכללה שעמם היא מצויה בקשר היא שומעת על אופן קליטת המורים במוסדות החינוך ועל השפעת הרפורמות השונות על הנעשה בשטח.

"כל נושא התכנון, המעקב והבקרה לוקה מאוד בחסר", היא מספרת. "למערכת החינוך יש בעיה גדולה בהשמת מורים. משרד החינוך לא מפעיל מרכז השמה מסודר, שאליו כל בוגר מוסד להכשרת מורים יכול לפנות ולקבל השמה בהתאם למה שלמד והקרבה למקום מגוריו. אלא שבפועל, אנשים מסיימים ללמוד במכללה או באוניברסיטה ומתחילים להתרוצץ בין בתי ספר כדי למצוא עבודה. אפילו בתוכנית להסבת עובדי הייטק להוראה, משרד החינוך הבטיח כי מי שיבואו לתוכנית ייהנו משיבוץ בטווח ק"מ סביר. עם זאת, ישנם מי שגם שנתיים אחרי שסיימו את ההכשרה טרם נמצאה להם השמה מתאימה. ומה עושה מי שאינו משובץ? בינתיים הוא מוצא עבודה אחרת. כך, המחסור בהשמה מסודרת גורם לדליפה מחוץ למערכת. וזה מתווסף לכך שבאופן כללי אין מספיק מורים".

אריאב מסבירה כי השמה לא מתאימה מובילה גם לחוסר מקצועיות בקרב המורים. "מישהו שסיים את הלימודים אצלנו במכללה, עשה תואר בהוראת ההיסטוריה והתקבל להוראה בבית ספר מאוד יוקרתי באחת הערים הגדולות. כשפגשתי אותו שאלתי אותו איך הולך, והוא סיפר שהוא מורה לספרות כיוון שלא היה מקום למורה להיסטוריה. אני התפלצתי כששמעתי זאת. יכול להיות שהוא מוכשר והוא יסתדר, אבל אם הציונים של התלמידים לא יהיו טובים הוא יקבל משוב גרוע ויפנו אצבע מאשימה למכללות להוראה", מספרת אריאב ומדגימה במקרה נוסף: "מורה שהוכשרה ללמד בכיתות א'־ב' התבקשה להחליף את המורה של כיתה ה' שיצאה לחופשת לידה. היא מצאה את עצמה מלמדת בחטיבת גיל שאינה מכירה, שבה הפסיכולוגיה ההתפתחותית, החברתית והקוגניטיבית שונה. ידע דיסציפלינרי הוא חשוב להוראה, אבל הידע הפדגוגי והדידקטי הרבה יותר חשוב".

פרופ' תמר אריאב צילום: מיקי אלון

מחשב אחד לא מספיק

את האצבע המאשימה מפנה פרופ' אריאב למשרד החינוך, העובד לדבריה בשיטה של טלאים מבלי לטפל בצורה מובנית בבעיות. "יש מחסור גדול מאוד במורים, כמעט בכל התחומים, בכל חטיבות הגיל. אין תכנון מסודר של כוח אדם בהוראה במשרד החינוך. הם לא יודעים להגיד לך בעוד כמה שנים כמה מורים יהיו באיזה תחום ובאיזו חטיבת גיל. כך, בכל פעם שיש משבר, טראח מוציאים אקמול קטנצ'יק, ומזרימים המון כסף לטפל בבעיה הנקודתית. זה לא עובד. אין תוכנית שיושבת על תשתית עמוקה".

איפה את היית משקיעה את הכסף כעת, אם זה היה בשליטתך?

"הייתי משקיעה בסביבה של המורה: תוכניות לימודים מעודכנות, חומרי הוראה אטרקטיביים ומגוונים, תמיכה בחינוך מיוחד, עזרי הוראה. גם המורה הכי טובה תתקשה מאוד - אם יש לה רק מחשב אחד בכיתה, אם אין לה תוכנות טובות שמאפשרות לה להציג הדמיות, אם אין לה עזרים להתמודד עם ילדים שמתקשים, אם יש לה ילדים עם צרכים מיוחדים ואין מורה לחינוך מיוחד שעוזרת לה, וכל זה עם 40 ילדים בכיתה. אפשר היה להשיג יותר אם היו מאפשרים לעשות הקבצות".

אז זה הפתרון? הרי כבר יש כיום חלוקה להקבצות במתמטיקה.

"ההקבצות קיימות בדרך כלל רק מכיתה י', ולפי שלוש רמות של 3–5 יחידות. אולם גם בתוך הקבצה של 3 יחידות יושב תלמיד נטול כל מושג במתמטיקה, כשלצדו יושב תלמיד שנורא התלבט אם לעבור ל־4 יחידות וקצת חשש. הילדים האלה מצויים ברמת יכולת אחרת לגמרי. צריך לקחת כיתה של 3 יחידות ולעבוד בתוכה עם קבוצות שהן פחות או יותר באותה יכולת".

באופן לא מפתיע אולי, פרופ' אריאב אינה מרוצה גם מן הדגשים שמערכת החינוך מציבה לתלמידים. "המדינה החלה להלל את מקצועות המתמטיקה, המדעים והאנגלית, והם הפכו למקצועות גולת הכותרת. ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) מנסה להכתיב לתיכונים אילו מקצועות חשובים יותר או פחות, אבל מערכת החינוך צריכה להתנהל על פי מטרותיה", היא אומרת.

לדבריה, "מצדי, בור"ה יצטרכו לשבור את הראש אחר כך בנוגע לתנאי הקבלה לאוניברסיטה, כי המטרה של בית הספר לא צריכה להיות להכשיר לאוניברסיטה. המטרה היא להוציא אותך אדם, שתוכל להיות אזרח נאור ומתפקד בחברה. המטרה היא שתכיר את התרבות שלך ואת תרבות האחר, שתדע קצת אזרחות וגיאוגרפיה. מה זה יעזור אם תדע עוד כמה נוסחאות במתמטיקה כשאתה בור ועם הארץ? אחר כך באוניברסיטה תלמד מה שאתה רוצה".

שינוי כזה כולל גם ויתור על בחינות הבגרות.

"במדינה כמו שלנו, שבה המשאב הלאומי המרכזי הוא ההון האנושי, אני חושבת שצריך לוותר על בחינות הבגרות. בחינות הבגרות בכלל ובחינות הבגרות במתמטיקה בפרט מאוד בעייתיות, כי כל הלימודים מוכוונים להכנה לבחינות ולא נלמדים כלים אמיתיים לפיתוח חשיבה. ילדים צריכים ללמוד לחשוב, לעבוד בצוותים, להגיש עבודת גמר לפרויקטי גמר שילמדו אותם לעשות. שינוי כזה ייתן בסופו של דבר גם לבית הספר וגם למורה מקום משמעותי יותר, כי המורה הוא זה שיצטרך להמליץ על התלמידים שלו שהולכים אחר כך ללמוד באוניברסיטאות השונות".

התקציב לא מגיע

אולם פרופ' אריאב אינה רק מטיחה ביקורת אלא גם עוסקת בהדיפתה, כאשר היא נוגעת למכללות ההוראה. בשנים האחרונות מתאוננים רבים על הרמה הנמוכה לכאורה של הלימוד במוסדות אלה - המונים כיום 23 במספר - ובהתאם גם על איכותם הנמוכה של בוגריהם. אריאב מודעת לביקורת הזו, אך גם כאן לטענתה, האשם טמון בתקצוב הלקוי של משרד החינוך. זאת לצד חוסר הנכונות של המועצה להשכלה גבוהה לקחת אחריות תקציבית על הנעשה במכללות.

"כמו שבין האוניברסיטאות יש פערים, כך גם בין המכללות. לשים את כולן בסל אחד זה לא הוגן. במכללות המובילות הרמה מאוד גבוהה ואין שום בעיה עם מספר הנרשמים", מתגוננת אריאב. "אנחנו סובלים מבעיות כרוניות של מיצוב. אנחנו נמצאים תחת המועצה להשכלה גבוהה מבחינה אקדמית, אבל אנחנו לא מתוקצבים על ידי הות"ת, אלא על ידי משרד החינוך.

"כנשיאת מכללה אני מנוהלת כמו מנהל בית ספר יסודי. שר החינוך הבטיח לפני שנה להעביר לנו 50 מיליון שקל לטובת בינוי ושיפוצים אחרי עשור שלא קיבלנו שום תקציב. זה הידרדר ל־32 מיליון שקל, קוצץ עוד, ובסוף כל אחת מהמכללות קיבלה כמה עשרות אלפים בודדים. אתה לא יכול היום לנהל מוסד להשכלה גבוה כשאין לך כסף לתשתיות. צריך להעביר את המכללה תהליך של דיגיטציה, אתרים מלווי קורסים, שיעורים מוקלטים, רשת אלחוטית בכל הקמפוס, הגשת עבודות ממוחשבת - אין לנו תקציבים לזה. אי אפשר לצפות מאיתנו לעשות עבודה שהיא טופ, כשלא נותנים לנו בכלל תקציבים לעשות את זה. אנחנו מופלים לרעה בצורה מחרידה לעומת המכללות האחרות הנמצאות תחת פיקוח ות"ת".

במשרד החינוך בחרו שלא להגיב לדבריה של פרופ' אריאב.