מי כאן האפס?
יצחק תשובה ניסה כבר לבצע תספורת - עם גיל דויטש ורוני בירם מאקסלנס. הוא נכשל. "הם אפסים", אמר אז דויטש על המוסדיים, ונראה שכלום לא השתנה: כשזה מגיע לכסף שלהם, בתי ההשקעות נלחמים על כל שקל, אבל מי שומר על הכסף שלנו?
1.
מעטים המקרים שבהם תופסים את מנהלי בתי ההשקעות ברגע של כנות. בדרך כלל הדברים שהם אומרים לתקשורת עוברים סינון קפדני - כזה שלא יפגע במעמדם הנוכחי, וחשוב מכך - כזה שלא יפגע בסיכוייהם להיבחר לתפקיד החם הבא במשק. אבל מקרה אחד נדיר - שהתרחש ב־25 בנובמבר 2008 בקומה ה־20 של מגדלי משה אביב בתל אביב - אפשר לשמוע מה באמת הם חושבים זה על זה.
זה קרה כשרוני בירם וגיל דויטש, הבעלים לשעבר של בית ההשקעות אקסלנס, הגישו תביעה עסיסית נגד בעל השליטה בחברה יצחק תשובה. במסגרת התביעה דרשו בירם ודויטש מתשובה לעמוד בהסכם שעליו חתם, אך הטיעונים שלהם נשמעים היום רלבנטיים יותר מתמיד: "אין מצב שנעבור כאן תספורת. אנחנו מנסים לרבע כאן איזשהו מעגל כדי לבוא לקראתכם ולעזור לכם. אבל אין מצב שאנחנו נצא פראיירים ולא נקבל את מה שמגיע לנו".
דויטש ובירם ידעו בדיוק איך להילחם על מה שמגיע להם, לטענתם, על פי ההסכם שחתמו עם תשובה. לא היה להם ספק - לא תהיה תספורת ולצורך כך תועמד סוללת עורכי דין מהשורה הראשונה (עו"ד ניר כהן ועו"ד רלי לשם) שעד שלא תקבל את מה שהיא רוצה, לא תניח לתשובה לתספר כאוות נפשו.
בירם ודויטש הם רק דוגמה למי שנלחמו עבור מאות מיליוני השקלים שהגיעו להם בכל האמצעים, מיררו לתשובה את החיים, לקחו אותו לבית המשפט - והשיגו את מה שרצו. ככה מתנהל מי שנלחם על כסף ששייך לו. השאלה היא מה קורה כשמוסדיים צריכים להילחם על כספם של אחרים.
התשובה לכך ברורה: שלוש שנים לאחר פרסום האמירה של דויטש ובירם והנה - בעל הבית של אקסלנס והפניקס שוב מנסה לחמוק מהתחייבויותיו. המוסדיים, מצדם, כרגיל שותקים (או גרוע מכך, מדברים שלא לציטוט). עד היום לא ראינו מוסדי אחד שמחליט לקחת את ניהול המלחמה הזו עד הסוף (הם פשוט ראו מה קרה למי שעשה את זה במקרה של אפריקה ישראל). מה שראינו בימים האחרונים הוא אינספור ציטוטים לוחמניים, אבל אף אחד שניחן ביכולת מנהיגות אמיתית להילחם על הכסף של כולנו לפנסיה.
2.
הציטוטים מאותה פגישה היסטורית אינם היחידים שמתאימים לרוח התקופה הנוכחית. קשה להסתיר מה חושב דויטש על המוסדיים שאמורים להילחם על הפנסיה שלנו כשקוראים את הציטוטים הבאים: "מי האפס הגדול בכל הסיפור?", שאל דויטש את אהוד שפירא, אז יו"ר הפניקס שמכהן כיום כיו"ר פסגות, באותה שיחה, ודויטש גם ענה: "מי שאפס זה שוק ההון הישראלי... כל המוסדיים האלה זה ערימה של אפסים. האיתן לוי שלך (מנהל ההשקעות של הפניקס לשעבר - ג"פ) והגילי כהן שלי (מנהל ההשקעות של אקסלנס לשעבר - ג"פ), וכל אלה זה ערימה של אפסים".
דויטש התכוון ליכולות הרדודה של המוסדיים להבין את המכניזם של שוק ההון מול השחקנים המתוחכמים והזריזים בשוק, אבל מי שרואה את הרכות והסלחנות שאליהן נוטים המשקיעים המוסדיים גם בהסדרי החוב לא יכול שלא לשאול את עצמו אם התיאור הזה לא מתאים גם להתנהלות הנוכחית שלהם בהסדר החוב שמציע תשובה בדלק נדל"ן.
דויטש יודע היטב על מה הוא מדבר. רק לאחרונה ערך "כלכליסט" השוואה של ביצועי ביטוחי המנהלים וקרנות הפנסיה הגדולות למול מדדי השוק בחמש השנים האחרונות. התוצאות מוכיחות שרק מעטים מצליחים לייצר תוצאות טובות יותר, וגם אם יש כאלו שעשו כך - הרי שהפער מסתכם באחוזים בודדים על פני חמש שנים, בוודאי לא משהו שמצדיק דמי ניהול בגובה של שליש מכספי הפנסיה.
3.
חברות הביטוח ובתי ההשקעות דווקא יודעים להילחם על הכסף שלהם. מי שנאלץ לתבוע את חברות הביטוח יודע בדיוק במה מדובר: הן שוכרות חוקרים פרטיים שבודקים בדרכים ערמומיות אם המבוטח מצליח להכין לעצמו קפה. את זה הן מציגות בבית המשפט כדי להפחית עוד כמה אלפי שקלים מהתביעה. זה העסק שלהן ואי אפשר לבוא אליהן בטענות שזה מה שהן עושות.
אלא שבצד השני של המשוואה חברות הביטוח ובתי ההשקעות מחויבים גם לניהול כספים, להשאת תשואות ולשמירה על האינטרסים של החוסכים ששמים אצלם את כספי הפנסיה שלהם. לחוסכים האלו אין פנים, הם לא דורשים דין וחשבון והם לא יכולים להבטיח את הג'וב הבא. יש להם רק צליל מאוד נעים של 4 מיליארד שקל שנכנסים בכל חודש בהוראת קבע לחשבונות של חברות הביטוח ובתי ההשקעות כחלק מהחיסכון הפנסיוני של עם ישראל.
4.
אפשר רק לנחש מה חושב כעת מנהל בית השקעות או חברת ביטוח (שמקבל מיליוני שקלים על חשבון כספי הפנסיה של הציבור): "בשביל מה אני צריך את כאב הראש הזה? בשביל מה אני צריך להסתבך עם יצחק תשובה? הרי אחרי שהרעש של דלק נדל"ן יחלוף יגיעו ימים חדשים - הזיכרון של הסדר החוב יתעמעם, גיוסי החוב עבור חברות הגז נמצאים ממש מעבר לפינה והעמלות שאוכל לקבל בהובלת הנפקות מסוג כזה יסדרו אותי ואת הילדים שלי לשנים הבאות. מי יודע - אם אהיה באמת מוכשר, אוכל עוד לקבל הצעת עבודה אצל תשובה ואצלו עבודה זה עבודה, עם אופציות ומיליונים - כמה שנים טובות שיכולות לסדר לי גם את הדור השלישי. את כל זה לסכן בשביל להילחם על כספם של מאות אלפי אנשים שאותם אני מכיר רק דרך דפי האקסל? חבל, לא?".
5.
אז מה היו לנו כאן? גיל דויטש עזב את שוק ההון עם הרבה אפסים בחשבון הבנק שלו, מוסדיים שמייצרים תשואה אפסית מול מדדי השוק ומתנהלים באפס קשיחות, ותשובה אחד שצוחק עליהם עם הרבה מאוד אפסים בחשבון הבנק ואפס סיכון לגבי יכולת גיוס כספים עתידית בשוק ההון. רק בחודשים האחרונים הוא השלים גיוס מאות מיליוני שקלים בקבוצת דלק. בלי ביטחונות, כמובן.
כשהשוק החופשי עובד ומייצר לעצמו מנגנון של שכר ועונש, זה מצוין. אבל כשהשוק כושל, מתמלא באינטרסים, והפנסיה של מאות אלפי חוסכים נפגעת, נדרש רגולטור שיעיר את מי שאמור לעשות את עבודתו ולשמור על כספי הציבור. קוראים לו עודד שריג, המפקח על שוק ההון והביטוח. כל מה שהוא צריך לעשות הוא להיות אקטיבי ויצירתי.
