איך לשמור על השומרים?

פרופסור יקר,

הטייקונים מוכרים לנו אג"ח ואז כופים עלינו תספורת, והממשלה, הרגולטורים והמפקחים מטעם בנק ישראל מחרישים. האם יש מנגנון יעיל שיכפה על הרשויות לבצע את תפקידן?

שמעון

מאחורי השאלה שאתה מציג, שהיא כביכול טכנית, מסתתרת אחת הבעיות העיקריות בשוק ההון: אידאליזציה שנובעת מניגוד אינטרסים. המושג "ניגוד עניינים" יוצר לרוב אסוציאציה של שחיתות ומעילה בתפקיד ציבורי כדי להרוויח באופן אישי. אבל הנזק הגדול ביותר שבניגוד עניינים הוא זה שנעשה דווקא בתום לב.

קל להבין את זה כשחושבים על כדורגל: אם אתה אוהד שרוף של קבוצה והשופט שורק נגדה, אתה משוכנע שהוא עיוור, טיפש, לא יודע כלום על כדורגל ובעיקר בן זונה. אתה פשוט לא מצליח לראות מה הקבוצה עשתה לא בסדר. אבל ביציע של מגרשי ספורט ההטיה הזאת די נחמדה. מה קורה כשדבר דומה קורה ברשויות פיקוח?

איך לשמור על השומרים? צילום: shutterstock

אפשר להפוך לאוהד בלי לשים לב. לדוגמה, נניח שיש מפקח על הבנקים מטעם הממשלה שתפקידו להחליט אילו עמלות וריביות מותר לבנקים לדרוש מאנשים, אילו ביטחונות צריכים להיות להם ואילו הימורים מותר ואסור להם לעשות. המפקח הזה יוכל למלא את תפקידו גם אם הוא לא פגש אישית את מנהלי הבנקים ואפילו לא יודע איך הם נראים. אבל הוא יוכל למלא את התפקיד גם אם הוא כן מכיר את המנהלים, אכל איתם ארוחות ערב, פגש אותם בכנסים וחופשות וקיבל מהם מתנות לימי ההולדת של ילדיו. גם אם הוא אדם ישר ואיש מקצוע מהמעלה הראשונה, וגם אם לא הבטיחו לו ג'וב מיד כשיסיים את תפקידו, סביר להניח שבשני המצבים הוא יחשוב אחרת לגבי מה נכון ומה לא נכון, מה עדיף ומה מיותר.

אין פתרון להטיה החמקמקה הזאת, לעובדה שברגע שמכירים מישהו מקרוב הופכים, טיפ־טיפה ובלי לשים לב, ל"אוהדים" שלו. וההטיה הזאת היא מהדברים שאפשרו את המפולת של 2008. הפתרון כנראה יתחיל לא בכללים וחוקים, אלא בחיפוש דרך ליצור הפרדה ומרחק בין הרגולטור לבין אנשי עסקים. קשה לחשוב על דרך מעשית כזאת, אבל אם נמצא היא תהיה שווה המון, ולכולנו.