מריו, תרגש אותי

כיממה לפני שזוכת הגביע האנגלי מנצ'סטר סיטי מחצה 1-6 את היריבה העירונית מנצ'סטר יונייטד, נמלט האחראי העיקרי לניצחון מביתו. מריו בָּלוֹטֶלי, החלוץ האיטלקי בן ה־21 וכובש שני השערים הראשונים במשחק, נמלט באימה אחרי שמישהו, כנראה הוא עצמו, ניסה לפוצץ זיקוקי דינור באמבטיה.

הידיעה על הזיקוקים לא הפתיעה איש. מעריצי הקבוצה פרסמו ברשת מאות תגובות שמזכירות ש"מריו המשוגע", כפי שכונה שם, הספיק בשבוע הראשון לאחר הצטרפותו לקבוצה לרסק את מכוניתו בגלל נהיגה פרועה, וזמן לא רב אחר כך לעמוד לדין משמעתי אחרי שישב במרפסת ביתו וקלע חצי קליעה למטרה בשחקני קבוצת הנוער של מנצ'סטר סיטי שעברו לו מתחת לחלון. כשהתקשרו אליו ממגזין "פיפל" הבריטי לקבל תגובה על השמועות הוא השיב: "שיעמם לי".

בחזרה לדרבי ה־1-6. מריו ידוע בכך שאחרי כיבוש שערים הוא לא רוקד על המגרש ולא מנופף לקהל - "העבודה של חלוץ היא להבקיע. אין מה לחגוג פה", אמר פעם. אבל אחרי שהבקיע את שערו הראשון במשחק הוא כן עשה משהו: הוא פנה אל הקהל, הרים את חולצתו וחשף תחתיה טי שירט עם הכיתוב: "?Why always me", "למה תמיד אני?". הכיתוב הפך מיד להשראה לאלפי הודעות בטוויטר. 24 שעות אחרי המשחק, 48 שעות אחרי ששרף את האמבטיה, בלוטלי כבר הופיע בתשדירי שירות לשימוש בטוח בזיקוקי דינור.

"למה תמיד אני?" - החולצה שבלוטלי חשף אחרי הגול הראשון בדרבי מול מנצ'סטר יונייטד צילום: איי אף פי

ברוכים הבאים לעולם המוטרף של מריו בלוטלי, הפרעה דו־קוטבית שכלואה ב־189 ס"מ של גוף שרירי, ואיש שחייו הם ערבוב בין אחת הקריירות המבטיחות בכדורגל העולמי לרוח שטות ויצר להרס סביבתי ועצמי שהופכים אותו לתופעה תרבותית. מריו בלוטלי הוא השחקן שקיבל את החוזה הראשון שלו בליגת־העל האיטלקית בגיל 15. הוא גם זה שזרק את חברתו בהודעת SMS - בשידור ישיר בטלוויזיה. הוא חלוץ נבחרת איטליה עד גיל 21 שב־2008 הגיע לישראל עם נבחרת איטליה הצעירה והבקיע שני שערים בהופעה מפלצתית רבת־עוצמה, והוא מי ששיטח בבעיטת קונג פו את שחקן דינמו קייב גורן פפוב כשניסה לחטוף ממנו את הכדור במהלך משחק גביע אירופה בחודש מרץ השנה. מנצ'סטר ניצחה 1-0, ובלוטלי הורחק בכרטיס אדום ונענש בשלילת משכורת לשבועיים. בשבילו זה לא נזק גדול - רק 300 אלף ליש"ט. בשביל מי שטוען בראיונות "אני השחקן הטוב בעולם אחרי ליאו מסי" ואז מקנח אותם במשפטים כמו "אני לא איש רע, אני פשוט ביישן", עונשים משמעתיים על הכאת שחקני יריב הם אפילו לא משהו לחשוב עליו.

הרחקה בגיל 7

מריו בלוטלי נולד בשם מריו בארוואה בפאלרמו, דרום איטליה, למשפחה של מהגרי עבודה מגאנה, אפריקה. לפי הסיפורים שמסתובבים עליו הוריו נטשו אותו, אבל לא זה מה שקרה. סיפור אימוצו בידי משפחה איטלקית הוא הרבה פחות דרמטי. אמו רוז היתה מנקה ואביו תומס היה פועל בניין. הוא נולד עם מחלת מעיים קשה שדרשה מעקב רפואי, ומחלתו החמירה בגיל שנתיים, כשהוריו איבדו את עבודתם והיגרו לברשיה שבצפון המדינה, שם חלקו דירה קטנה עם עוד משפחות מהגרים. לבסוף הוריו מסרו אותו לאימוץ דרך שירותי הרווחה.

"גול הכתף" של בלוטלי מהמשחק בתחילת החודש. לא מפסיק להפתיע בגימיקים צילום: רויטרס

אמו המאמצת סילביה בלוטלי סיפרה באחרונה בראיון לטלוויזיה על המפגש הראשון עם מריו: "הגענו לחדר עם טלוויזיה, 20 אפריקאים וילד אחד שלא הפסיק לרוץ. בעלי פרנקו נתן לילד מכונית צעצוע, והילד פשוט לקח לו את היד ואמר: 'אמיקו, הולכים'".

וכך היה. בלוטלי המאומץ לא הביט לאחור, אבל המשקעים נשארו. הוא מסרב להכיר בהוריו הביולוגיים, ובעבר אמר: "למר וגברת בארוואה לא היה אכפת ממני". בראיון אחר התפרץ לאחר שאמו ניסתה ליצור איתו קשר. "הם אפילו לא התקשרו אליי בימי הולדת, אם לא הייתי מפורסם לא היה אכפת להם בכלל ממני!".

עם שלושת אחיו הביולוגיים הוא כן שמר על קשר, ובעבר הסיע מדי פעם את אחותו הקטנה לבית הספר במכונית האאודי A8 שלו. את אחיו אנוק הוא הביא עמו מאיטליה לאנגליה - והחודש סידר לו עבודה כשחקן ספסל בקבוצת הנוער של מועדון סטוק סיטי.

בבית הספר מריו סבל בגלל צבע עורו. "לא קל להיות הילד השחור היחיד בבית ספר בברשיה", העידה מורתו טציאנה גאטי ל"קוריירה דלו ספורט". ילדים נטפלו אליו, בריונים פגעו בו, חברים שאלו אותו מתי הוא חוזר לאפריקה. והוא היה משיב, לרוב עם הידיים, ובכוח רב. אמו המאמצת שכנעה אותו לתעל את האנרגיות והכעס לספורט, והוא גילה את הכדורגל.

מציג תספורת חדשה במהלך חימום לפני משחק נגד ליברפול. הפך ליקיר המפרסמים צילום: אי פי אי

אבל גם במשחק היפה הוא לא מצא שקט, וכילד השחור היחיד בקבוצה הוא הפך למנודה, והואשם שוב ושוב בכך שהיכה את חבריו לקבוצה. כשהיה בן שבע חתמו ההורים של ילדי חוג הכדורגל שלו על מכתב שדרש לזרוק אותו מהקבוצה בגלל האלימות שלו. הוא לא רצה לעזוב. לפי מה שיספר אחר כך, הוא החליט כבר אז להיות השחקן השחור הראשון בנבחרת איטליה.

ייתכן שהסתירה בין הרצון להיות "איטלקי אמיתי" לבין תחושת הדחייה הקשה שליוותה אותו מינקות ודרך שנות בית הספר יצרה את דינמו הרגשות שהופך את בלוטלי לדמות הנפיצה שהוא היום. קרלטון מיירס, הקפטן השחור של נבחרת איטליה בכדורסל, ניסה בעבר להסביר זאת למגזין "פור־פור־טו": "אני רואה בבלוטלי את אותו הזעם שחשתי כשאני הייתי צעיר. כשחור תמיד התייחסו אליי אחרת". אחותו ממשפחתו המאמצת, כתבת רדיו 24 כריסטינה בלוטלי, הוסיפה: "כילד מריו תמיד היה ליצן הכיתה, כדי להרגיש שייך. כשזה לא עבד הוא חיפש תשומת לב בדרכים אחרות".

מעצבן ומחייך

החיפושים הללו עלו לו ביוקר גם בקריירה המקצועית שלו. כבר בגיל 15, אחרי שמבנה גופו ויכולותיו העלו אותו לליגת הבוגרים, הוא הביא איתו אלימות ומריבות אל תוך חדר ההלבשה של אינטר מילאנו, קבוצה עטורת גביעים וממועדוני הכדורגל הנודעים בעולם. בלוטלי הצעיר החל להיטפל לחבריו לקבוצה, ולפעמים לחבוט ללא סיבה בראשיהם, גם כשמדובר היה בכוכבי הקבוצה מרקו מטארצי וזלאטן איברהימוביץ'. "הוא קיבל סטירה ונעל בפנים", סיפר מטארצי על אחד המקרים, ובמקרה אחר איברהימוביץ' רדף אחרי מריו עד שזה נעל את עצמו בשירותים והתחבא. "בגילו גם אני דיברתי הרבה, אבל לפחות גם עבדתי קשה", סיפר איברהימוביץ'. חבטה דומה שבלוטלי העניק לא מזמן לראשו של יאיא טורה, קשר מנצ'סטר סיטי, מיד אחרי ניצחון הקבוצה בגביע אנגליה, הפכה ללהיט יוטיוב. איך לא.

בלוטלי במדי מנצ'סטר סיטי עוקף את שחקני ניוקאסל בדרך לניצחון 1-3. מספק את הסחורה, ולצדה שק כבד של צרות צילום: רויטרס

גם שחקני היריבות לא מתים על בלוטלי, בלשון המעטה. במהלך גמר הגביע האיטלקי ב־2010 רדף אחריו קפטן קבוצת רומא פרנצ'סקו טוֹטי לאורך מגרש שלם רק כדי לבעוט ברגליו מאחור בבעיטה אלימה. טוטי, שאחר כך הסביר שבלוטלי התגרה בו לאורך כל המשחק, קיבל כרטיס אדום והורחק מארבעה משחקים בעונה הבאה. אינטר של בלוטלי ניצחה 3-1. "פעם טוטי היה הכי טוב", אמר בלוטלי אחרי המשחק. "אני לא מופתע שהוא כועס עליי, כי עכשיו אני הכי טוב".

השנה, מיד בתום חצי גמר הגביע האנגלי, בלם מנצ'סטר יונייטד ריו פרדיננד התחיל גם הוא לרוץ אחרי בלוטלי. רק מאמן מנצ'סטר סיטי רוברטו מנצ'יני, מי שהביא את בלוטלי בשעתו לאינטר ואחר כך למנצ'סטר, עצר את פרדיננד מלהתנפל על בלוטלי. בלוטלי עצמו אפילו לא הסתכל לאחור, וירד מהמגרש עם חיוך מפה לאוזן.

ז'וזה מוריניו, מאמנו של בלוטלי במשך שנתיים באינטר ואחד המאמנים הטובים בעולם, אמר עליו: "הוא בלתי ניתן לאימון". בהזדמנות אחרת רמז אל החלוץ הבעייתי כשאמר: "יש שחקנים באינטר עם תא אפור אחד", והעיף אותו פעם מאימון כי לדבריו, "הוא מתנהג כאילו הוא מישהו אבל הוא שום דבר". בלוטלי, מצדו, הגיב בדרכו: הוא הגיע להתארח בתוכנית טלוויזיה פופולרית בערוץ קאנאל 5 האיטלקי כשהוא לובש חולצת כדורגל של מילאן המתחרה. בהזדמנות אחרת אמר על מוריניו, שנחשב לאהוד על שחקניו: "הוא צריך לדעת איך להתנהג כבן אדם".

נותן כתף

למזלו, בלוטלי ממשיך כל העת לטפס למעמד של אחד משחקני הכדורגל הטובים בדורנו. הביצועים שלו עדיין לא שם: בעונה האחרונה הבקיע 21 שערים ב־53 משחקים, שיעור שהוא כמחצית מזה של כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, השחקנים הטובים בעולם, אבל ששם אותו במקום סביר ברשימת החלוצים הבולטים בעולם. הוא היה שותף לשלוש זכיות רצופות של אינטר מילאנו באליפות איטליה, בשנים 2010–2008, ולזכייתה בגביע איטליה ובליגת האלופות ב־2010.

באותה שנה גם זכה בתואר "ילד הזהב", השחקן הטוב בעולם מתחת לגיל 21. כשנשאל, בדרך אגב, על סגנו לתואר ג'ק ווילשר אמר בלוטלי: "איך קוראים לו? וויל משהו? לא מכיר. אני אחפש אותו בפעם הבאה שנשחק נגד ארסנל. אולי אני גם אראה לו את הגביע שזכיתי בו, כדי להזכיר לו שאני זכיתי ולא הוא".

שיח' מאנסור בין זאיד אל־נאייאן, בעלי מנצ'סטר סיטי מאז 2008, שילם על העברתו לקבוצה 23 מיליון ליש"ט, ובלוטלי כבר הספיק לגמול לו, כשהוכתר השנה לשחקן המצטיין בגמר גביע אנגליה. גם את התיאטרליות הייחודית מאוד שלו בלוטלי הביא עמו לליגה האנגלית.

אחרי חולצת ה"למה תמיד אני?" הוא הפך שוב לכוכב אינטרנט כשעמד במרחק מטר מהשער הריק של הקבוצה היריבה, קיבל כדור מהאוויר, ובמקום לבעוט או לנגוח את הכדור לשער, נעמד בלי לזוז והבקיע את הכדור במכת כתף קלה. אחר כך, על רקע שאגות הקהל, הוא הסתובב והתרחק מהשער באדישות.

אבל יחד עם כישרונו כשחקן הוא מביא לכל מקום את אותו שק של צרות: את הגעתו למנצ'סטר חגג בהצתת זיקוקי דינור מגג ביתו (נשמע מוכר?). חודש אחרי החתמתו נעצר ברחוב, וכשהשוטרים שאלו אותו למה הוא מסתובב עם 5,000 ליש"ט במזומן בארנק השיב: "כי אני עשיר" - באותו יום העיתונות הצהובה באנגליה התאהבה בו.

כעבור חודש בלוטלי נסע לביקור באיטליה, וניסה יחד עם אחיו להיכנס ללא רשות לבית כלא לנשים. הסיבה? "התחשק לי לראות אסירות". אחרי כמה חודשים נזרק ממועדון חשפנות במנצ'סטר לאחר שהשתכר, ניגש לכניסה והיכה את השומרים. הם, מצדם, הרסו את מכונית המזארטי שלו, ששווייה 100 אלף ליש"ט - המכונית השנייה שלו שנהרסת באנגליה. במזארטי החדשה, דרך אגב, הוא נתפס על ידי שוטרים טס במהירות של כמעט 300 קמ"ש.

כמה ימים אחר כך הוא אמר בראיון שהעיר מנצ'סטר לא בשבילו. "אני אוהב את הקבוצה ואת המאמן, אבל לא את העיר", אמר, והכעיס לא מעט אוהדים. מאז התנצל. הוא גם הורחק באחרונה ממשחק נגד ליברפול אחרי 18 דקות על המגרש. עם זאת, מאנצ'יני, מאמנו הוותיק ואולי האדם היחיד שמסוגל לסבול אותו, אמר אחרי הרחקתו ש"מריו של היום בוגר יותר".

לפחות הספונסרים אוהבים אותו. חלקם. בלוטלי אולי לא יופיע בקרוב בפרסומות לרולקס או מקדונלד'ס. מותגי יוקרה ומותגים לכל המשפחה לא כל כך רוצים להיקשר בדמותו, אבל אחרים דווקא רודפים אחריה. נייקי ורשת ההנעלה Foot Locker חתומות עמו על חוזה, והוא כבר מככב בפרסומות חדשות שמראות אותו מתהלך בביתו ללא כוח משיכה, ונכנס לחדר מלא נעלי ספורט שמרחפות באוויר, כשעל המסך מופיע הכיתוב "Stay Ungrounded". משחק מילים שקופירייטרים אוהבים: "הישאר מחוץ לריתוק", או "אל תהיה עם הרגליים על הקרקע". ובלוטלי לא מתכנן לבלות לרגע בריתוק. או להישאר עם הרגליים על הקרקע.