טאצ'דאון לליברליות
תפילות בשיא המשחק, קמפיינים נגד הפלות והטפה להתנזרות ממין עד הנישואים. טים טיבו, התקווה של אימפריית הפוטבול השוקעת דנבר ברונקוס, הוא כוכב ספורט מהסוג שאמריקה השמרנית אוהבת לכרוע לרגליו
נובמבר 2011. 58 שניות לסיום המשחק. ניו יורק ג'טס מובילים 10-13 על הדנבר ברונקוס, ועומדים להביס את הקבוצה במגרש הבית שלה. טים טיבּוֹ, הקוורטרבק הצעיר של דנבר, עומד רכון במרחק 20 יארדים מקו ההבקעה של היריב, וממתין לתחילת ההתקפה האחרונה ולכדור הראשון, שיימסר אליו. הברונקוס בהנהגתו חייבים טאצ'דאון כדי לנצח, אבל לא בטוח שהם ממש בונים על זה היום. עד לאותו רגע טיבו שיחק נורא. כמעט כל הכדורים שמסר היו גבוהים מדי או נמוכים מדי, או לא מדויקים עד כדי כך שכמעט יירטו את אחד השופטים וכמה מהמעודדות בצדי המגרש.
מסירה קצרה לאחור, והכדור בידיים שלו. הוא אפילו לא מנסה למצוא שחקן פנוי למסירה, ובמקום זה מדביק את הכדור האליפטי חזק לחולצה, פותח מבערים וטס קדימה. בדרך כלל מאמני פוטבול לא אוהבים מהלכים כאלה. מפחיד אותם שהשחקן הכי חשוב שלהם ייקבר מתחת להר של חיות אדם עם רצח בעיניים. לשחקנים האחרים שלהם יש תחליף, אבל עם קוורטרבק, החלוץ המרכזי, זה סיפור אחר. מצד שני, גם טים טיבו זה סיפור אחר.
הוא עוקף בקלילות שני שחקנים שהתנפלו עליו, מנער את השלישי, שועט קדימה את המטרים שנותרו, וטאצ'דאון. ניצחון לדנבר. האוהדים משתוללים ביציעים, ומצלמות הטלוויזיה מתמקדות לשנייה על טיבו החוגג ומיד עוברות לסקר את תגובתו של האיש המאפיר בחליפה היקרה, שיושב בתא פרטי בגג האצטדיון.
ג'ון אלוויי קוראים לאיש הזה, והוא היה הקוורטרבק האגדי של הברונקוס מתחילת האייטיז ועד סוף הניינטיז, בתקופה שבהיסטוריה של הפוטבול נקראת "עידן ג'ון אלוויי", ושבה הברונקוס זכו ב־14 מ־18 הגביעים שבארון שלהם, לרבות שני גביעי סופרבול. אלוויי עמד שם ומחא כפיים בהתלהבות למי שכבר מסומן כיורש הפוטנציאלי שלו, לפחות מבחינת אהדת הקהל המקומי. ציניקנים יגידו שהוא התנהג ככה רק כי ידע שהמצלמות יחפשו את התגובה שלו. כל השאר הבינו שגם הוא - כמו כל דנבר וחלקים גדולים מארצות הברית - פשוט לקה במקרה חמור של "טיבו־מאניה".
טיבו במדי קבוצת אוניברסיטת פלורידה, כשעל פניו צבועה הפניה לפסוק בספר האיגרת אל הרומאים בברית החדשה. ה־NFL המציא לזה איסור מיוחד צילום: איי אף פי
טאצ'דאון עם שבר
כן, טיבו־מאניה. הגם שמדובר בתעלול לשוני די שחוק (הקטע הזה של להדביק שם של מישהו למילה מאניה כדי לתאר את השיגעון סביבו), קצת קשה למצוא הגדרה קולעת יותר להמולה שמתחוללת באמריקה סביב טים טיבו. הלהט סביבו מלובה במהלכיו על המגרש, אבל הוצת בגלל הסיפור האישי שלו, מה שהוא מסמל והמסר השנוי במחלוקת שהוא מעביר.
טיבו נולד לפני 24 שנים בפיליפינים. אביו היה כומר אוונגליסטי אמריקאי שנשלח להפיץ את הנצרות בכפרי דרום־מזרח אסיה. אמו, שהתלוותה לאביו, חינכה אותו ואת ארבעת אחיו הבוגרים לאור הערכים שלהם הטיף האב למאמינים המלוכסנים: ניהול אורח חיים ערכי ושמרני, קריאה תדירה בכתבי הקודש ופנייה אליהם בחיפוש תשובות לדילמות מהחיים. ההורים גם ניהלו בית יתומים מקומי.
כשהיה בן שלוש המשפחה חזרה לארצות הברית והשתקעה בפלורידה, אבל לבית הספר ילדי שבט טיבו לא הלכו אף פעם. היום כולם מכירים את המונח "הום סקולינג", אבל אז עדיין היה קשה למצוא הורים שבמשך 12 שנה יכינו את ילדיהם לבגרויות. מה שכן, על חינוך גופני משפחת טיבו לא בזבזה זמן, וכדי להוציא אנרגיות שיחק טים פוטבול עם תלמידי בית הספר הנוצרי באזור מגוריו. באותן שנים הוא שיחק בעיקר בתפקידי הגנה וריצה, קוורטרבק לא נתנו לו להיות, אבל ייתכן שדווקא הניסיון שצבר במרכז המגרש עזר להפוך אותו לשחקן ה"אחר" שהוא היום.
כשטים הצעיר הגיע לגיל תיכון כבר היה קשה להתעלם מהכישרון הטבעי שלו לפוטבול, שלא לדבר על התותח הקטן שהוא גידל ביד שמאל, ולמזלו פלורידה השתייכה למדינות היחידות באמריקה שאפשרו גם להום סקולרס מסוגו להשתלב בקבוצת הספורט של התיכון באזור מגוריהם. טים התקבל לתפקיד קוורטרבק בתיכון ניז בפונט ודרה בפלורידה, ומשפחת טיבו עברה דירה לאזור התיכון, רק כדי שיוכל לשחק עבורו. בעצם, להגיד עליו שהוא שיחק שם יהיה חתיכת אנדרסטייטמנט. הוא הוביל את קבוצת הפוטבול של ניז לזכייה באליפות פלורידה, תוך כדי שהוא מנפץ שיאים ספורטיביים מכל הצורות והגוונים, כולל "הקוורטרבק הראשון אי פעם שהשלים משחק מלא אף על פי ששיחק עם רגל שבורה".
כשסיים את התיכון הוא כבר היה אחד השחקנים הצעירים המבוקשים במדינה, וכלי תקשורת החלו להתעניין בסיפור על הסופרסטאר שהוביל את בית הספר שלו לאליפות אף שלא למד בו יום אחד. כשאחרי פגרת הקיץ נחת בקמפוס של אוניברסיטת פלורידה, טים הרגיש שעכשיו הוא מספיק מוכר כדי להתחיל להפיץ את הבשורה.
טקס התפילה שטיבו עורך בכל פסק זמן ואחרי הבקעות. הציניקנים משוכנעים שזה רק עניין של זמן עד ש"פרצופו האמיתי ייחשף" צילום: איי פי
החלוץ המטיף
צופי הקולג'־פוטבול של ארצות הברית התוודעו די מהר לשחקן בחולצה מספר 15 שנוהג לכרוע ברך ולהתפלל בדבקות מדהימה. התמונה הזאת חזרה על עצמה כמעט בכל פעם שטיבו קיבל כמה דקות מנוחה או אחרי מהלך מוצלח במיוחד. אבל השיא הגיע במשחק האליפות של 2009 נגד מכללת אוקלהומה. טיבו הצעיר, המודע לסיקור התקשורתי שהמשחק קיבל, החליט לשלוח מסר לאומה האמריקאית: מכירים את הפסים האופקיים השחורים ששחקני פוטבול מציירים מתחת לעיניים? טיבו השתמש ברקע השחור הזה כדי לכתוב עליו את המילים "John 3:16", וכך הפנה עשרות מיליוני חובבי פוטבול שצפו בו בטלוויזיה או בתמונות שמילאו את העיתונים לאחד הפסוקים המפורסמים בספר הבשורה על פי יוחנן בברית החדשה: "כי אהבה רבה אהב אלוהים את העולם, עד אשר נתן את בנו יחידו". ולא בפעם היחידה. בכמה משחקים מתוקשרים פחות הוא כתב על פניו הפניות לפסוקים אחרים מאיגרת יעקב, האיגרת אל האפסיים ועוד ספרים בברית החדשה. נכון, היו בעבר שחקנים שהשתמשו בפסים השחורים האלה כרקע להגיגים שלהם, וכמה אפילו פרסמו שם מותגים, אבל טיבו הוא הראשון שכתב על פרצופו הטפה דתית.
זמן קצר אחרי תום המשחק (ניצחון ענק לפלורידה בפיקודו של טיבו) התברר שלא פחות מ־92 מיליון גולשים ברחבי העולם גיגלו את המסר של הקוורטרבק מפלורידה. מאוחר יותר תעביר מנהלת הליגה חוק שלפיו חל איסור חמור על העברת מסרים דתיים, מסחריים או כל שטיק אחר באמצעות כתיבה על הפנים. אותם פסים שחורים משמשים מאז רק למטרתם המקורית, למנוע מהשחקנים להסתנוור מאור השמש או הזרקורים. בעולם הפוטבול כבר זכה החוק הזה לכינוי "חוק טיבו".
זה אולי המקום להבהיר שלא כולם באמריקה משתגעים על הקוורטרבק המיסיונר. הרבה שחקנים, מאמנים וסתם אוהדים מאמינים שזה ממש נחמד שטיבו הוא נוצרי טוב, אבל היו מעדיפים לראות אותו כורע ומתפלל קצת פחות.
מולם תמצאו את עדת החסידים של טיבו, שנדמה שרק הולכת וגדלה משבוע לשבוע. לפעמים אפילו נדמה שכמה נוצרים אוונגליסטים שלא התעניינו קודם בספורט נמשכו לפוטבול בעקבות המחוות הדתיות של טיבו. מיליוני האנשים האלה נמסים למראה האתלט הסופר־שרירי שמטיף לשמירה על ערכי המשפחה ולעזרה לזולת, ומקפיד גם לדרוש וגם לקיים: את רוב חופשות הקיץ האחרונות שלו הוא העביר בפיליפינים, בהתנדבות באותו בית יתומים שהוריו ניהלו לפני שנים. אתם מבינים, במקום לעשות את מה שסטודנטים אמריקאים עושים בין הסמסטרים שלהם (קופצים לבריכה, שותים בירה, משתכרים, שוכחים מה קרה להם בהמשך הערב ואז מגלים שמישהו צילם את זה והעלה ליוטיוב), האיש הלך לשחק בחצר עם יתומים ממדינת עולם שלישית.
הוויכוח סביבו עלה לשיאים חדשים בפברואר 2010. קצת לפני שהעמיד את עצמו לבחירה בדראפט של ה־NFL, ליגת העל המקצוענית של ארצות הברית, הופיעו טים ואמו בתשדיר שירות של "Focus on the Family", ארגון נוצרי אוונגליסטי שמטיף נגד הפלות. נושא התשדיר נגע למשהו שקרה כשטים היה עדיין עובר: אמו ההרה לקתה בזיהום חמור, ונטלה תרופות שסיכנו גם אותה וגם את התינוק שברחמה. כנוצרית אדוקה היא בחרה להמשיך בהיריון בניגוד לעצת הרופאים, ויצא לה טים טיבו. אז נכון שהמילים "הפלה" ו"הפסקת היריון" בכלל לא הוזכרו בסרטון, אבל המסר היה ברור, ובעיני אמריקאים ששייכים לזרם הליברלי, גם מאוד מקומם. מה עוד שהיא שודרה באחד הרגעים עם הרייטינג הטלוויוני הגבוה בעולם: הפסקת המחצית של סופרבול 2010.
הוויכוח סביבו הגיע לשיא בפברואר 2010, כשהופיע עם אמו בתשדיר שירות נגד הפלות. בעיני אמריקאים ליברלים התשדיר היה מקומם, בעיקר כי שודר באחד הרגעים עם הרייטינג הטלוויוני הגבוה בעולם: הפסקת המחצית של הסופרבול צילום: איי אף פי
לעשות את זה טיבו־סטייל
אחרי הפרסומת הזאת כבר לא היה חובב ספורט אחד באמריקה שלא החזיק בדעה מוצקה על הקוורטרבק מפלורידה שתכף מגיע לליגת העל. הדיון החל להתמקד בשאלה אם טיבו בכלל מקצוען מספיק כדי לשחק בליגה של הגדולים, או שהוא רק סיפור אישי מעניין שמוכר חולצות. כי אף על פי שבליגת המכללות הוא הוביל את פלורידה לזכייה בשתי אליפויות וקטף על הדרך את תואר שחקן השנה, רבים העריכו שטיבו ייבחר, אם בכלל, רק בסיבוב השני או השלישי של הדראפט. בארבע שנותיו בקולג' הוא הצטייר כשחקן משקיען עם סגנון כוחני, אבל שלא עשוי מהחומרים של כוכב־על. החיבה שלו לנסות לרוץ עשרות מטרים עם הכדור ביד וללכת עם הראש בקיר מול חומות של שחקני יריב הפכה אותו לקוורטרבק מהסוג שהמומחים פשוט לא ידעו איך לאכול. בסופו של דבר הוא נבחר על ידי דנבר בסיבוב הראשון של הדראפט. וההחלטה על בחירתו, ועוד על ידי דנבר, שעד לפני כעשור נחשבה אחת הקבוצות החזקות באמריקה ומאז רק מחכה לשוב לגדולתה, אותתה לשאר הליגה שיש הרבה אמון בבחור המגודל.
בעונה וחצי שעברה מאז הבחירה בו קיבלה ממנו דנבר בחזרה לא מעט טאצ'דאונים וניצחונות מרגשים במהלכים של הדקות האחרונות. אחרי כל מהלך כזה הקפיד טים לכרוע ברך ולהתפלל כמו בימים הטובים בקולג', רק שב־NFL התייחסו לאקט הזה בלא מעט ציניות. כמה מהיריבים שלו על המגרש החלו לחקות את התנועה הזאת בכל פעם שהצליחו להפיל אותו על הדשא או למנוע ממנו מסירה, ובאוקטובר האחרון אפילו עלה לאוויר אתר בשם tebowing.com.
ביקור בכתובת הזאת מגלה אתר שמוקדש כולו לגולשים שמתעדים את עצמם כורעים ברך ומתפללים, בתנוחה שמזכירה את הכריעה של טיבו. בתוך כמה ימים מעלייתו לרשת כבר ביקרו באתר כמעט חצי מיליון גולשים, ומאז זרם הגולשים אינו מפסיק. מקים האתר - דווקא אוהד מושבע של דנבר וטיבו עצמו - טוען עד היום שהמטרה היתה דווקא להוקיר את סגנונו של הקוורטרבק, אבל ממש לא בטוח שכל הגולשים שנכנסים ל־tebowing.com חושבים כמוהו.
מעריצי טיבו בתנוחת הכריעה האופיינית לו, באתר tebowing.com
הבעיה היא שחוץ מחיקויים של הדרך שבה הוא מתפלל, יש עוד משהו שהמלגלגים נוהגים להזכיר לו כמעט בכל הזדמנות: את העובדה שהוא בתול.
כשכתב במסיבת עיתונאים שאל אותו ישירות על חייו האישיים טים הודה ש"הוא שומר את עצמו לנישואים". מאז אמריקה עוד יותר מתקשה לעכל את האתלט הגבוה, העשיר והמפורסם, שמסתובב עם גוף של באדי־בילדר ומבט שיכול להפשיר עוף קפוא, אבל לא מוכן להתפשט לפני שימצא את האחת. כמה חולי פוטבול בארצות הברית חושבים שעובדת היותו בתול כמעט נוגדת את חוקי הליגה, והיו כבר מי שהגדירו אותה בצחוק כ־"unsportsmanlike conduct", המקבילה הפוטבולית לעבירה בלתי ספורטיבית.
על החתום, ב"ה
"הם אמרו שלא אוכל להיות קוורטרבק בתיכון. הם אמרו שלא אקבל מלגת ספורטאי. הם אמרו שלא אוכל לזכות בפרס השחקן המצטיין. הם אמרו שלא אוכל לזכות באליפות. הם אמרו שלא אהיה בחירת סיבוב ראשון בדראפט. הם אמרו שלא אוכל לשחק בליגה. אני מעריך את זה".
את המונולוג הזה טיבו נושא באחרונה בתשדירי פרסומת לאיזה משקה אנרגיה. הבחירה בטקסט מתלבשת בול על התדמית שהוא מנסה לטפח, של ווינר שלא מפחד ללכת נגד הזרם. ובליגת הפוטבול המקצוענית באמריקה, להיות ילד טוב וירא שמים שמאמין בקדושת המשפחה ומסתכל על המשחק כעל כלי להפיץ בו דברי תורה - זה בפירוש ללכת נגד הזרם.
הרי בשנים האחרונות נאלצו כמה מהכוכבים הגדולים ביותר של הליגה להתמודד עם פרשיות מביכות במקרה הרע, או פליליות במקרה הממש רע: ברט פארב, קוורטרבק סופר־אגדי שפרש רק בתחילת השנה, הואשם ב־2010 כי שלח צילומים של איבר מינו לשדרית קווים בליגה. בן רותליסברגר, הקוורטרבק הכוכב של הפיטסבורג סטילרס, הואשם פעמיים בתקיפה מינית, ובילה לא מעט זמן מול שופט שיש לו פטיש עץ במקום משרוקית, עד ששוחרר מחוסר ראיות. פרשה מפורסמת עוד יותר היא של מייקל ויק - הקוורטרבק הענק של פילדלפיה - שישב שלוש שנים בכלא אחרי שהורשע בארגון קרבות כלבים. ובעידן שבו אפילו טייגר וודס מפסיד מיליונים בהסכמי גירושים וביטול חוזים עם ספונסרים כי תחזק לייף סטייל של כוכב פורנו, קל להבין למה המון אנשים באמריקה משוכנעים שהפנים האמיתיות של טיבו עוד יתגלו בסוף.
בינתיים זה לא קורה. טיבו ממשיך לשמור על אורח חיים של נער מקהלה תמים, ועדיין מקפיד להקדיש זמן לכל מי שמנסה לקבל קצת Tebow-Time, ולחתום בנימוס למעריצים. החתימה שלו, דרך אגב, היא "GB2". לדבריו, שילוב של Go Broncos עם God Bless. ומבחינתו זה לגמרי בסדר שהשמרנים חולים עליו והליברלים כועסים עליו. הוא מקשיב לפרשני הפוטבול של אמריקה שטוענים שהוא שחקן בינוני מינוס, ועונה להם בשורה של מהלכים אמיצים שהם עוד לא ראו מקוורטרבק בליגה הזאת. הוא לא מהסס להגיש את הלחי השנייה לשחקנים יריבים שמבקרים בפומבי את ההתנהלות שלו בתוך המגרש ומחוצה לו, אבל מקפיד להיכנס בהם עם הכתף ולרמוס אותם ברגליו בדרך לעוד טאצ'דאון.
כך או אחרת, האוהדים של הדנבר ברונקוס כבר מזמן מאוהבים. בשנים האחרונות הקבוצה שלהם מתקשה לשחזר את הימים הגדולים, והאליפות האחרונה שבה זכו ב־1998 כבר הפכה לזיכרון רחוק. למעשה, מאז 2005 הם לא ראו אפילו משחק פלייאוף אחד, וכבר התרגלו שעונת הפוטבול - הקצרה מלכתחילה - נגמרת עבורם כבר בנובמבר, שלושה חודשים לפני משחקי הגמר. יותר מזה, מלבד מפחי נפש ספורטיביים, הארגון נאלץ להתמודד גם עם מותם הטרגי של שלושה שחקנים בארבע השנים האחרונות: אחד נרצח, השני התאבד והשלישי התמוטט במהלך משחק צדקה. כעת, נכון לסוף דצמבר, דנבר ממוקמת במקום הראשון בבית המערבי של הליגה, ולראשונה זה הרבה זמן האוהדים יכולים לפנטז על הפלייאוף. נכון, רבים בארצות הברית, ואפילו בתל אביב, משוכנעים שהמשחק הראשון של דנבר בשלב הפלייאוף יהיה גם האחרון שלה. מצד שני, יש להם מערך הגנה מצוין, בועט שערי שדה עם קרח בוורידים, וכמובן את התפילות שבוקעות מהקסדה של שחקן מספר 15. נראה אם זה יספיק.
