ביהמ"ש העליון לשטייניץ: הבא את מינוי משה אשר למנהל רשות המסים לאישור הממשלה
ביהמ"ש קיבל את עתירתו של אשר נגד החלטת שטייניץ שלא להמליץ על מינויו לראש רשות המסים. השופט ריבלין: "נתקיים מקבץ חריג של נסיבות שחייבו את התערבותו של בית המשפט". שטייניץ: "אפעל על פי החלטת ביהמ"ש"
מכה לשר האוצר יובל שטייניץ: בית המשפט העליון קיבל היום (א') את עתירתו של עו"ד ורו"ח משה אשר, כנגד החלטתו של שר האוצר ד"ר יובל שטייניץ שלא להמליץ לפני הממשלה על מינויו לתפקיד מנהל רשות המסים. הרכב השופטים, בראשות המשנה-לנשיאה השופט אליעזר ריבלין, אליו הצטרפו
אשר, פקיד שומה למפעלים גדולים ברשות המסים, הגיש בסוף אוקטובר האחרון את העתירה לבג"ץ, כשטענתו העיקרית היתה שההימנעות ממינויו נוגדת את המלצת ועדת האיתור לתפקיד, בראשות מנכ"ל האוצר לשעבר חיים שני. את הוועדה מינה שר האוצר יובל שטייניץ, אך הוא סירב לקבל את החלטתה.
הרקע להתנהלות הסבוכה בעניין הוא רצונו של שטייניץ למנות למנהל הרשות את איש שלומו משה טרי, יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, שלא עמד בדרישת הסף של נציבות המדינה לתפקיד - ניסיון של עשר שנים לפחות בתחום המסים.
שטייניץ סרב בתוקף לקבל את המינוי עליו המליצה וועדת האיתור, ואף אמר בפני בג"ץ באחד הדיונים, כי “אני לא יכול להמליץ במצפון נקי ושלם על המינוי הזה, זה לא מינוי נכון ויש כאן סיכון של כישלון. אני מאוד מקווה שבית המשפט לא ייאלץ אותי להגיש לממשלה מינוי שאני לא שלם עמו, לאחר שהקדשתי לכך מחשבה.בסוף האחריות היא עליי".
בתגובה לפסיקה אמר שטייניץ: "על כולנו לפעול עפ"י החוק, והסמכות העליונה לפרשנות החוק היא בית המשפט העליון. לפיכך, אפעל עפ"י ההחלטה ואביא את הצעת ועדת האיתור להכרעת הממשלה".
"שינוי כללי המשחק"
ריבלין ציין כי לשיטתו, על דרך העיקרון, ראוי שבית המשפט העליון ינהג ריסון עצמי של ממש בהפעלת ביקורת שיפוטית על מינויים שהם בסמכותה של הממשלה ושריה, אלא שכאן נתקיים מקבץ חריג של נסיבות שחייבו התערבותו של בית המשפט: המדינה לא חלקה על הכלל כי סטייה מהמלצת ועדת איתור מחייבת הסבר מיוחד כאשר פעולת הוועדה באה במקום מכרז פומבי; המדינה גם לא חלקה על כך שלעותר יש תכונות מקצועיות ואישיות מן המעלה הראשונה; ביסוד החלטת הממשלה להקים ועדת איתור עמדה ההיסטוריה הקשה של מינויי עבר ברשות המסים, והיא באה על רקע פרשיה קשה של פגיעה בטוהר המידות ברשות המסים, שבמרכזה עמד מנהל רשות המסים דאז; העובדה היא שוועדת האיתור, שהמליצה על מינויו של העותר הורכבה מאנשי מקצוע מן המעלה הראשונה.
השופט ריבלין ציין, כי כוונת השר לשנות את תנאי הסף למינוי – תוך כדי הליך המינוי – יש בה משום שינוי כללי המשחק תוך כדי המשחק. כל אלה חייבו, לדעת השופט ריבלין, התערבות בהחלטת השר. השופטים כולם הניחו כי שיקוליו של שר האוצר, במקרה זה, היו ענייניים. השופט ריבלין ציין עם זאת כי לא היה במשקל עמדתו העניינית של השר כדי לגבור על הנזק הכרוך באיון פעולתה של ועדת האיתור. השופט רובינשטיין הוסיף כי יהא זה המעשה הנכון והאחראי, בנסיבות המקרה, להציע לממשלה את מועמדות העותר.
השופט רובינשטיין ציין כי ביסודו של רעיון ועדות האיתור עמדה מחשבה אחת: מצד אחד החשש מפוליטיזציה, ומאידך גיסא הרצון ליצור מנגנון הגון אך גם יעיל שיאפשר גמישות שאינה מצויה בדיני המכרזים הרגילים.
השופט פוגלמן חזר וציין כי מוטל נטל כבד על הגורם הממנה – בבואו לסטות מהמלצותיה של ועדת איתור. להמלצה יש לייחס משקל רב, כמעט מכריע. הוא ציין כי הכוונה להוריד את רף המינימום למילוי תפקיד ראש רשות המסים והעמדתו על שש שנות ניסיון בתחום המסים חורגת, כשלעצמה, ממתחם הסבירות.
