$
15.3.12

אימפריות נבנות מוזר: הגחמה הסינית

עיר ריקה, כפר אוסטרי מזויף ובניין שהוא יישוב שלם הם רק קמצוץ מהפרויקטים המשונים שקמו בסין בשנים האחרונות. סיור בין האיקונים האדריכליים החדשים של מעצמת העתיד

רחל בית-אריה, בייג'ינג 11:2615.03.12

פותחן הבקבוקים", "התחתונים הגדולים", "הביצה", "קן הציפור". כל אלה הם כינויים - לפעמים של חיבה, לפעמים של לעג - לבניינים בולטים בבייג'ינג ושנגחאי.

 

סין, המעצמה הכלכלית השנייה בעולם, משקיעה מאמצים כבירים בחיזוק מעמדה. חלק מהמאמצים האלה הם בניסיון להציג לעולם את המבנה שייהפך למגדל אייפל או בניין האמפייר סטייט הבא: איקון עולמי שמזוהה עם תרבותה. ובארץ שבעבר נתנה לעולם יצירות בקנה מידה דמיוני, כגון החומה הסינית והעיר האסורה בבייג'ינג, קאמבק עולמי בהחלט ייתכן.

 

השאפתנות, ההשקעה והיכולת הארגונית הסינית מולידים בשנים האחרונות עוד סוג של פלא ארכיטקטוני, שמזוהה במיוחד עם אופייה של סין כיום: חיקויים ליצירות אדריכלות מערביות, ולפעמים לערים מערביות שלמות, ופרוייקטים בהיקף בלתי נתפס שלעתים נדמה כאילו נבנו מתוך דחף רגעי.

 

עודפי המזומנים של סין מסייעים לה לשכור כמה מהאדריכלים הנודעים בעולם: רם קוּלהאס ההולנדי בנה בבייג'ינג, האדריכלית הכוכבת זאהה חדיד מתכננת בגואנגג'ואו, ואפילו פרנק גרי בן ה־82, מתכנן מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו ואחד האדריכלים החשובים של המאה ה־20, נמצא במגעים לתכנון מוזיאון בבייג'ינג.

 

העדות המשמעותית ביותר לעלייתה של סין על מפת האדריכלות העולמית ניתנה לפני כשבועיים, כשנודע שזוכה פרס פריצקר, "הנובל של האדריכלים", יהיה השנה הסיני וואנג שו, מתכנן מוזיאון ההיסטוריה בנינגבו, שבנוי מחומרים ממוחזרים. שו הוא הסיני השני שזוכה בפרס. הראשון היה איו מינג פיי, מתכנן פירמידת הזכוכית בכניסה ללובר בפריז, שהיגר בנעוריו לארצות הברית.

 

בראיון ל"ביזנסוויק" הסביר פרנק גרי שאדריכלים מערביים רבים כל כך נמשכים לסין, כי זו כרגע ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. התקציבים בה עצומים, העלויות נמוכות, ומזמיני העבודות פתוחים לכמעט כל רעיון ופנטזיה. פתיחת משרד בסין היא הכרח כיום לאדריכל בינלאומי, הסביר. בארצות הברית פשוט כמעט ואין פרויקטים חדשניים גדולים.

 

כמה מהטעימות הסיניות ש"מוסף כלכליסט" מסקר כאן מעוררות במבקריהן הרהורים על השאפתנות הגובלת בטירוף שהולידה את המונומנטים הסיניים העתיקים. הם מפגינים חזון יומרני ומרחיק ראות, שלא תמיד ברורים הצורך בו והקשר שלו למציאות החיים העכשווית.

 

אבל גם מבקרים חריפים יעריכו את יכולתה של סין להוציא לפועל חלומות כה רבים בזמן כה קצר, ולערוך ניסיונות בקנה מידה שלאף אחד בעולם אין את המשאבים או התעוזה שנחוצים עבורם.

  

בית האופרה של גואנגג'ואו

אופרה בלי זמרים

תכנון: זאהה חדיד

 

העיר גואנגג'ואו, בירת מחוז גואנגדונג הדרומי שמשמש קטר היצוא של סין, מנסה כבר שנים לעלות על מפת העולם כמטרופולין גלובלי ולמצב עצמה כמוקד תרבות שלא נופל מבייג'ינג ושנגחאי. כדי להגשים את המטרה היא לא בוחלת באמצעים, ואפילו מוכנה לעשות כמה קיצורי דרך.

 

אחד הקיצורים האלה הוא סמלה החדש של העיר, פרויקט שבנייתו ארכה חמש שנים והושלם בסוף השנה שעברה. 

 

 צילום: איי פי

 

המתכננת, האדריכלית הלונדונית ילידת עיראק זאהה חדיד, סיפרה שתכננה את הבניין בהשראה של אבנים שחוקות חלקות שנשלו מנהר הפנינה החוצה את העיר. ההשראה והאקוסטיקה מעוררת ההתפעלות שנשמרת בבניין חרף הקווים הא־סימטריים שלו אכן הוציאו את שמו למרחקים. אבל למרבה הצער לא רק הם: מאז תחילת השנה מבקרים בבניין טוענים שעלות הבנייה הזולה כבר נותנת את אותותיה בהיכל החדש, וכי סדקים נראו בו זמן קצר לאחר פתיחתו. החברה שביצעה את הפרויקט הודתה לפני כמה חודשים כי מזג האוויר הלח של גואנגג'ואו לא הובא בחשבון בעת הבנייה וגורם לבעיות במבנה. ועוד בעיה בפרויקט השאפתני אינה קשורה לארכיטקטורה אלא להתפתחות הבלתי אחידה בסין: לגואנגג'ואו יש היום אחד מבתי האופרה המדהימים בעולם, אבל אין לה מקהלת זמרי אופרה. פרט קטן בעיר עם שאיפות גדולות.

 

מגדל CCTV "חלון לסין", בייג'ינג

התחתונים בוערים

תכנון: רם קולהאס

 

מטה הטלוויזיה הממלכתית הסינית (CCTV) נחנך קצת לפני פתיחת האולימפיאדה ב־2008, ומאז מטיל את צלו יוצא הדופן על ה־CBD, רובע העסקים החדש של בייג'ינג, ומשווה לו מראה חללי־עתידני.

 

קשה להתעלם מהשער המוזר, העשוי שני מגדלים א־סימטריים שמחוברים אופקית בראשיהם. האדריכל ההולנדי עטור הפרסים רם קולהאס הסביר שתכנן את המגדל כחלון עצום, שמשדר פתיחות ואווריריות, אבל תושבי בייג'ינג מיהרו להצמיד לבניין את הכינוי "התחתונים הגדולים" ולתאר את המבנה כמפשעה ענקית, בלי להעריך את החומרים והטכניקות הייחודיים ששימשו ביצירה.

 

 צילום: רויטרס

 

עבור שלטונות סין הבניין הוא סמל חשוב. יזם אותו נשיא סין הקודם ג'יאנג זמין, שגם פעל רבות להבאת האולימפיאדה האחרונה לסין כחלק ממאמצי שלטונות סין להפוך את בייג'ינג לעיר בינלאומית מרכזית. המאמצים נמשכים, ובין היתר אוצרי גלריות ברובע האמנים של בייג'ינג מספרים שנאסר עליהם להציג עבודות שמציגות באופן ביקורתי או לעגני את המגדל, את האצטדיון האולימפי, ובעצם כל מבנה מונומנטלי אחר שנבנה בבייג'ינג בשנים האחרונות.

 

אבל אפילו הצנזורה לא הצליחה לעצור את הלעג בראש השנה הסיני של 2009, כשמגדל סמוך, וחלק מהמתחם של CCTV, נשרף כליל. השריפה פרצה כתוצאה מרשלנות של עובדי CCTV עצמם, שחגגו עם זיקוקים רבי־עוצמה בתוך המתחם. המגדל השרוף עדיין עומד לצד האיקון, וכיוון שעדיין לא שוקם, הוא מהווה עוד יצירה ארכיטקטונית שמושכת את עיני המבקרים בבייג'ינג - גם אם לא בכוונה.

 

קאנגבשי, מונגוליה הפנימית

עיר הרפאים של האדריכלים

תכנון: מתכננים שונים

 

העיר החדשה קאנגבשי שסמוכה לאוֹרדוֹס בצפון גבולות סין מתגאה באוסף הישגים ארכיטקטוניים, ובהם מוזיאון המעוצב כדיונת חול. אבל ברחבי סין היא נודעה דווקא בזכות עובדה מביכה: אין בה תושבים. היוזמה המקורית היתה לבנות מהיסוד עיר חדשה שמתוכננת בקפידה לפרטי פרטיה. תקציבי ענק נשפכו מאז 2001 על הפרויקט, ואדריכלים מכל העולם אף הוזמנו לתכנן בה שכונה שכל אחד ממאה בנייניה יעוצב באופן ייחודי.

 

 צילום: בלומברג

 

הבעיה היחידה היא שמאז שמכירת הדירות החלה, לפני יותר משנה, איש כמעט לא בא לקנות. אולי זה המיקום, אולי זו אווירת הרפאים, אבל בעיר, שאמורה לאכלס כ־300 אלף איש, מתגוררים כיום פחות מעשירית מהמספר הזה, לפי נתוני הממשלה המקומית. משקיפים שביקרו במקום סוברים שגם הנתון הזה אופטימי, ושאורדוס־ קאנגבשי היא למעשה חורבה מודרנית, נטושה ובנוייה להפליא, ודוגמה מופתית ליומרנות שבתכנון מרכזי מלמעלה.

 

 צילום: אם סי טי
מגדל חואה־שי

חללית בלב הכפר

תכנון: חברת A+E דיזיין הסינית

 

חואה־שי שבמחוז המזרחי ג'יאנגסו, לא רחוק משנגחאי, מתהדר בתואר "הכפר העשיר ביותר בסין", וככזה מלא גינות ושבילים פסטורליים, ובתים צמודי קרקע הטובלים בירק. באוקטובר נחנך בו מבנה מסוג חדש: מגדל בגובה 328 מטר, יותר מפי שניים מהמגדל המרובע של קניון עזריאלי, ואחד מעשרים הבניינים הגבוהים בעולם.

וכמו הכפר חואה־שי כולו, תפקיד המגדל בנוף אינו ברור.

 

המגדל ובית המלון המפואר ששוכן בכמה מקומותיו שייך במשותף לכל תושבי הכפר, שנהנים ממשכורות ודיבידנדים שמנים. הכפר עצמו משווק בסין כסיפור הצלחה סוציאליסטי ומקור מופת והשראה לכפרים הרבים האחרים, שנמקים בעוני. אך בביקור של "מוסף כלכליסט" במקום בשנה שעברה התגלתה תמונה פחות ורודה ויותר מבלבלת: הקהילה העשירה מנהלת באופן קולקטיבי את חיי תושביה, קובעת מי יעסוק במה ומי יגור איפה, וגם החלטות הפינוי והאיכלוס של המגדל החדש נקבעו עבור התושבים, ולא תמיד תוך שיתופם.

 

הרובע הגרמני אנטינג בשנגחאי

גתה ושילר ברחובות שנגחאי

תכנון: משרד אלברט שפר, גרמניה

 

זה החל כחלום של מועצת עירייה מקומית קטנה, ליצור עיירה גרמנית יש מאין, עם בתי עץ רומנטיים, נחלים וגשרים בסגנון עתיק. אבל האדריכלים הגרמנים, אולי עקב אי־הבנה, תכננו פרבר מודרני עם בניינים פונקציונליים בגובה חמש קומות, כמו בשטוטגרט. רובע אנטינג הושלם כבר ב־2008, אבל כמו פרויקטים אחרים של תכנון מרכזי הוא ריק למחצה, ופסלי גתה ושילר שברחובותיו לא אומרים דבר לתושביו המעטים. גם היעדר תחבורה ציבורית אליו וממנו מבריח תושבים.

 

 צילום: אי פי אי

 

בעיה אחרת היא תוצאה של צירוף מקרים אומלל: בתי דירות צבעוניים נמוכים מזכירים ליותר מדי סינים את תקופת יחידות העבודה הקומוניסטיות. איכות חיים מתקשרת כאן לרבי־קומות בלב הכרך, ולא לשכונות ירוקות ושקטות.

בשכונות אחרות סביב שנגחאי, דרך אגב, אפשר למצוא רחובות שמשחזרים את אנגליה הוויקטוריאנית ורחובות הולנדיים עם תעלות מלאכותיות. וגם בעיר צ'נגדו במחוז סצ'ואן הושלמה לפני כמה שנים בניית יישוב שמחקה את העיירה הפסטורלית מדרום אנגליה דורצ'סטר.

 

האלשטט, גואנגדונג

הכפר שנגנב מהאלפים

תכנון: מינמנטל קורפ, גואנגדונג

 

הכפר האוסטרי הפסטורלי האלשטט מוכר כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בזכות הארכיטקטורה הימי־ביניימית שלו שהשתמרה להפליא. ביוני השנה נולד החיקוי הסיני שלו: חברת נדל"ן במחוז הסיני גואנגדונג החלה לבנות כפר שמשעתק בקפדנות כירורגית כל בית, אבן על שפת האגם, כנסייה ופעמון בהאלשטט. הפרויקט עוד לא הושלם, אך כבר משווק כאזור מגורים למשפחות אמידות חובבות פסטורליה ול"תושבים לבנים בהונג קונג שמתגעגעים הביתה". מועצת האלשטט המקורי מאיימת בינתיים בתביעה נגד חברת הבנייה הסינית, מה שלא הפריע לאחרונה להכריז כי בכפר המזויף חנות למזכרות אוסטריות.

 

 צילום: איי אף פי

 

גשר מפרץ ג'יאוג'ואו, שנדונג

גשר באורך מסלול מרתון

תכנון: קבוצת שאנדונג גאוסו

 

סמלה החדש של עיר הנמל המזרחית צ'ינגדאו הוא גשר, שעם השלמתו ביוני האחרון הוכתר כגשר הארוך ביותר בעולם שבנוי מעל מים. אורכו 42.5 ק"מ, והוא מחבר את צ'ינגדאו עם האי חונגדאו, שמשכן את פרברי העיר. הגשר, שבנוי מכחצי מיליון טונות פלדה, נבנה במשך ארבע שנים בידי יותר מעשרת אלפים פועלים ועלה, לפי פרסומים רשמיים, 1.5 מיליארד דולר.

 

 צילום: רויטרס

 

בשבוע שלאחר השלמתו הוא עורר סערה בסין כשליקויים רבים שהתגלו בו פורסמו ברשת, וסינים רבים תהו אם הוא אכן יעמוד ברעידות אדמה והתנגשות בספינות כפי שטענו מתכנניו. גשר ג'יאוג'ואו הוא רק אחד בסדרה ארוכה של גשרים מונומנטליים שנבנים בסין בשנים האחרונות. כיום, שבעה מעשרת הגשרים הארוכים בעולם נמצאים בסין, ובהם הגשר הארוך בעולם: גשר דניאנג־קושאן, שאורכו 165 ק"מ ושמשמש חלק ממסילת הרכבת המהירה החדשה בין בייג'ינג לשנגחאי.

 

מטה תאגיד חארבין פארמה

ארמון ורסאי לפקידים

תכנון: אין מי שמודה באשמה

 

הבניין הזה כנראה לא יזכה בשום פרס ארכיטקטוני. אבל כשהתמונות של מטה חברת התרופות בבעלות ממשלתית בעיר שבצפון־מזרח סין נחשפו בקיץ האחרון, הן עוררו סערה מסוג אחר. התמונות מציגות מראות שכמו לקוחים היישר מארמון ורסאי או מקזינו קיטשי במיוחד בלאס וגאס: מסדרונות ענק מחופים זהב, רצפות שיש, פסנתר כנף לבן בלובי וחזית מרשימה מאבן גרניט.

 

 צילום: איי פי

 

החברה לא מסרה כמה עלה הארמון, שמשמש בסך הכל כבניין משרדים לפקידי ציבור, אבל התמונות דיברו בעד עצמן ודי היה בהן כדי לעורר שערורייה. רבים, כולל עיתונאים בטלוויזיה הממלכתית, מתחו ביקורת קשה על הפזרנות, אבל היו גם לא מעטים בסין שהתקשו להבין מה הבעיה: "ככה נראה פיתוח כלכלי בריא", כתב מגיב אחד בוויבו, הטוויטר של סין.

 

שנגחאי טאואר

בורג' חליפה של הסינים

תכנון: חברת גנסלר, סן פרנסיסקו

 

כשיושלם ב־2014, שנגחאי טאואר יהיה הבניין הגבוה בסין והשני בגובהו בעולם אחרי בורג' חליפה בדובאי. בגובה 632 מטר ועם שטח כולל של 380 אלף מ"ר, הוא יתנשא מעל המגדלים העצומים שכבר נבנו ברובע פאדונג, מרכז

העסקים והפיננסים שבשנגחאי, שנחשבת לבירה הארכיטקטונית הבלתי מעורערת של סין. צורתו של המגדל תהיה כשל שישה גלילים שקופים לחלוטין שכאילו מונחים זה על זה. מעטה הזכוכית שאדריכלי חברת גסלר האמריקאית מתכננים אמור לאפשר אגירה של חום וחיסכון באנרגיה, כמו גם חיסכון במשאבים וחומרי בניין.

 

 צילום: בלומברג

 

בצמידות אל שנגחאי טאואר ההולך ונבנה כבר מתנשאים מגדל ג'ינמאו הזוהר, הבניין הצר והאלגנטי של המרכז הפיננסי העולמי שתושבי שנגחאי מכנים "פותחן הבקבוקים", ומגדל הטלוויזיה המפורסם של העיר. קו הרקיע הזה מזוהה בקלות כבר היום, ועם השלמתו של שנגחאי טאואר רובע פאדונג ייהפך לאחת התצוגות האדריכליות המדהימות בעולם, ואולי, כך מקווים בסין, למפורסם עוד יותר מקו הרקיע של ניו יורק.

 

עוד דברים שיש רק בסין:

 

  • נמל התעופה החדש של בייג'ינג: ב־2008 הושלמה בניית טרמינל 3 החדש, שיש המשווים את מראהו לצוואר דרקון.

 

 צילום: cc by Images by John 'K'

 

  • "קן הציפור": האצטדיון המרהיב שנבנה לכבוד אולימפיאדת בייג'ינג, ומאז סיומה כמעט ולא משתמשים בו.

 

 צילום: בלומברג

 

  • מרכז האמנויות של בייג'ינג: מבנה היפר־מודרני שנראה כצף על המים ומתנגש בחדות עם קו הרקיע של "העיר האסורה".

 

  צילום: שאטרסטוק

 

  • מרכז ונקה בשנג'ן: קומפלקס בנוי שמכיל בתוכו מעין שכונה שלמה, עם דירות, אזורי עסקים ופארקים פנימיים.

 

 צילום: בלומברג

בטל שלח
    לכל התגובות
    x