מס צודק, אבל גם בעייתי מאוד
מס העשירים אמור לחול גם על רווחי הון, אלא ששיעור המס על רווחים אלה כבר גדל באחרונה
השורה התחתונה היא שהמסים הנוספים כבר בדרך. מה שנותר בשלב זה ללא תשובה הוא רק שאלת המינון והעיתוי המדויק. מה שעומד מאחורי העובדה שבקרוב נשלם יותר הוא החריגה הגדולה - בהיקף של כ־10 מיליארד שקל - שצפויה להירשם השנה בגירעון הממשלה. האשם העיקרי בפער בין המצוי לרצוי בחשבונות
הממשלה יכולה לחרוג מיעד הגירעון שקבעה לעצמה, משום שהמגבלה היחידה שמציב בפניה החוק היא האיסור לחרוג ממסגרת ההוצאות בתקציב. בתקופות משבר נוטות הממשלות להגדיל במכוון את הגירעון, כדי להזרים יותר כסף למשק במטרה לעודד את הפעילות הכלכלית, וזה גם מה שעשתה הממשלה בארץ במהלך המשבר האחרון.
אולם כעת המשבר כבר מאחורינו, וגירעון גדול מהמתוכנן יחייב את הממשלה לממן אותו באמצעות נטילת הלוואות בשוק ההון. הנפקה מואצת של אג"ח ממשלתיות תגדיל את החוב הממשלתי ואת תשלומי הריבית, ותזמין קריאה לסדר מצד חברות דירוג האשראי. מסיבה זו, התסריט הכמעט ודאי הוא שמשרד האוצר בראשות יובל שטייניץ יציע בסופו של דבר להגדיל את הגירעון בפועל בשיעור נמוך מזה המסתמן כעת, וכן ימליץ לממן את הסכום החסר באמצעות מסים נוספים.
אחת ההצעות שתשוב ותעלה על שולחן הדיונים תהיה לחדש את היוזמה להטיל "מס עשירים". בכסף, מדובר בסכום צנוע למדי: כ־400 מיליון שקל בשנה. שוויו של מהלך כזה הוא בערך עשירית משווייה של תוספת 1% למע"מ. אלא שתוספת למסים הישירים, בעיקר לאלה המוטלים על בעלי ההכנסות הגבוהות במיוחד, צודקת יותר מהכבדת נטל המע"מ, כי היא משפרת את חלוקת ההכנסות נטו ומגבירה את השוויון.
הבעיה היא שהצדק, במקרה מיוחד זה, חלקי בלבד. מדובר למעשה ב"מס יסף", שבמילים פחות מכובסות נקרא פשוט מס על מס. בנוסף לכך, המס החדש יוטל על פי ההצעה המקורית גם על הכנסות מהון, ששיעור המס עליהן הועלה כבר במסגרת השינויים האחרונים ב־5% ל־25%.
ההוכחה הטובה ביותר לבעייתיות הכרוכה במס העשירים היא שבעבר כבר הונהג בישראל מס יסף על הכנסות גבוהות. הוא הוטל בסוף שנות השמונים, ושרד תקופה קצרה בלבד. סוסים מנצחים, כידוע, לא מחליפים - והעובדה שסוס זה כבר לא איתנו אומרת משהו על טיבו.
