הפערים גדולים, החינוך ירוד, והישראלי מאושר

• דירוג איכות החיים - לצפייה בגרפים לחצו כאן
  

המדד מנסה לתת תמונה רחבה יותר מזו שנותן התמ"ג - תוצר מקומי גולמי - המדד הסטנדרטי לרמת החיים שמודד את ההכנסה הממוצעת לנפש. לכאורה, לפי המדד מצבה של ישראל סביר בהחלט. אך את נתוני ה־OECD יש לקרוא בספקנות. ראשית, מדובר על ממוצעים, ואם יש משהו שלא נכון למשק הישראלי, על הטוב והרע שבו, הוא הממוצע. אכן, שווי הנכסים הממוצע למשק בית הוא 47 אלף דולר, הרבה מעל הממוצע של מדינות הארגון (36,238 דולר). אבל באותה הנשימה מספרים לנו נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמחצית מהאוכלוסייה בארץ משתכרת פחות מ־5,340 שקל בחודש ברוטו.

מעבר לכך הנתונים מייצגים מצב נתון ולא מגמה ארוכת טווח. הם לא מספרים שאי־השוויון בהכנסות גדל בכ־14% מאז אמצע שנות השמונים לעומת עלייה של כ־4% בממוצע ב־OECD. גם מגמת המחסור בצוותים רפואיים בבתי החולים לא מוזכרת (4.5 אחיות ל־1,000 נפש לעומת שמונה במדינות ה־OECD) והמשך הכרסום ברמת החינוך (הציון הממוצע במבחן פיז"ה בישראל נמוך ב־10% מזה של ממוצע ה־OECD).

ישראל נמצאת במקום שישי מהסוף במדד הביטחון האישי, עם שיעור גבוה יחסית של תקיפות.

רק 64% מהישראלים הצביעו בבחירות האחרונות לכנסת, כמו ברוסיה ובסלובניה, לעומת 80% במדינות שאנו שואפים להיות כמוהן - שבדיה וארה"ב. סיבה אפשרית לכך היא מדד השקיפות הממשלתית שבו ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון. אפילו רוסיה של ולדימיר פוטין עקפה אותנו.