טוב שנזכרו, רק חבל שכל כך מאוחר
הצעד של נתניהו אולי חיובי, אבל לא בטוח שהוא יצליח להוציא לפועל את התוכנית בלו"ז המתוכנן
וזה לא שחסרו הזדמנויות בעבר. בסוף המילניום התגלה מאגר ים תטיס וב־2004 החלו להזרים
בחזרה לשיטת "ייתנו יקבלו"
וההתנהלות הבעייתית של המדינה לא הסתכמה רק בזאת. שותפות תמר היתה אמורה להזרים גז ארצה כבר בעוד שלושה חודשים, כך שחברת החשמל תפסיק לרכוש ולשרוף סולר ומזוט - ותעריף החשמל בישראל יכול היה לרדת בהדרגה.
אלא ש־200 פעילי סביבה עם מגאפונים יצאו להפגין, הבהילו את מוסדות השלטון ומנעו מהגז להגיע לישראל. בינתיים הגז המצרי התנדף ביחד עם מובארק - ואת העלייה החדה בשיעור 25% בתעריף החשמל כולם מרגישים עד היום. מי שמרגישים אותה יותר מכולם הם בעיקר אנשי השכבות החלשות, אלו שהפעילים החברתיים אמורים להגן עליהם.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין באיחור רב כי דרושה פעולה דרמטית, מהפכנית אולי. כדי לעשות זאת הוא שב אל שיטת המקל והגזר המוכרת לו מהעולם המדיני. ראשי הערים ייתנו להקים נקודת קליטה לגז בשטחי עריהם? הם יקבלו מענקים ותמריצים. הם לא ייתנו להקים? זה יונחת עליהם מלמעלה בדמות חקיקה ראשית.
הסכמה בתמורה ליום לימודים ארוך
הכיוון של ראש הממשלה נכון ותמריץ כספי באמת עשוי לפרק מוקשים חברתיים וכלכליים, פשוט משום שהקמת נקודת קליטה גם מייצרת מקומות עבודה. הבעיה הגדולה היא בלוחות הזמנים. במדינה שבה התושבים נוטים להתעורר רק כשבעיה כלשהי מתגלגלת אל חצרם האחורית, ושבה כל בג"ץ תוקע כביש וגשר וכל עתירה נמרחת בהתדיינויות אינסופיות - מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר וצוותו עלולים להגיע לסוף ההליך באוגוסט 2013 עם אותה תוצאה כמו עכשיו - ללא נקודת קליטה לגז.
המהלך הנדרש הבא הוא להכריח את הרשויות המקומיות לשתף פעולה. אלא שזה ייעשה כמה חודשים לפני הבחירות הארציות, ולך תרגיז מיליון תושבים עם בקשה להקים מתקן גז אצלם בחצר.
טוב יעשה לוקר אם יקצר את לוחות הזמנים בכמה חודשים, יכין חקיקה ראשית כבר עכשיו ויצהיר בפומבי מה הוא מוכן לתת לערים שיסכימו להירתם למאמץ הלאומי. מתקן גז אולי מרגיז תושבים, אבל החלת יום לימודים ארוך, שיפוץ תשתיות הכבישים, הקמת עשרות בתי ספר, מתנ"סים וטיפות חלב יקלו על כל ראש העיר לשכנע את התושבים שמדובר בצעד שרק יועיל לרווחתם.
