הקול של דראגי, הידיים של מרקל
דראגי אמר שצעדים לטיפול במשבר לא נדרשים מהבנק המרכזי, אלא מהממשלות
פרנסואה הולנד, נשיא צרפת הנכנס הבטיח במערכת הבחירות כי ישיב את הזכות לפרוש בגיל 60 - ושלשום הוא קיים. קיצור גיל הפרישה לפנסיה הייתה אחת הרפורמות המרכזיות שהנהיג סרקוזי ושלשום ביטל אותה הולנד באופן חלקי.
ההחלטה קובעת כי אם התחלת לעבוד מוקדם (גילאים 19-18) ושילמת לפחות 41.5 שנים לחיסכון פנסיוני, הרי שזכותך לפרוש בגיל 60 ולא בגיל 62 כפי שקבעה הרפורמה של סרקוזי.
ב-10 ביוני וב-17 ביוני צפויות בחירות לאסיפה הלאומית והיה חשוב להולנד להראות כי הוא מקיים את הבטחתו מתוך רצון להגיע להישגים גם באסיפה. העלות מבחינתה של צרפת היא 1.1 מיליארד יורו בשנת 2013, והיא תטפס ל-3 מיליארד יורו בשנת 2017.
מן הצד השני ניתן לציין כי הולנד לא שינה את הרפורמה לכולם והעלות המקורית של 5 מיליארד יורו תיחסך כנראה, ונאלץ "להסתפק" בעלויות נמוכות יותר. עכשיו נשאר לנשיא להתמודד עם הבעיות המבניות והצורך לשמור על גירעון נשלט למרות גישתו הסוציאליסטית, שעל גבה נבחר, אבל ברור כי אתמול קיבלנו ספתח לכך שרוח חדשה נושבת בצרפת.
דראגי לא מספק את הסחורה לשווקים
שלשום הייתה החלטת הריבית של הבנק המרכזי באירופה וכן מסיבת עיתונאים מתוקשרת של דראגי. אם הייתי צריך לסכם במשפט אחד, הרי שדראגי אמר כי צעדים נוספים לטיפול במשבר האירופאי נדרשים מהממשלות ופחות על ידי הבנק המרכזי עצמו.
מסיבת העיתונאים ניסתה לשדר מסרים כפולים לשווקים. מצד אחד דראגי אמר כי שני הפולסים של ה-LTRO (תוכנית ההלוואות למערכת הבנקאות) עזרה למנוע מחנק אשראי, מנגד התבטא כי הוא לא בטוח כי זה הצעד הנכון להינקט עתה. הוא השאיר את תחזית הצמיחה במקום, אך הוסיף כי גדלו הסיכויים להרעה מתרחיש הבסיס שלהם. הוא השאיר את הריבית, אך טרח לציין כי כמה חברי ועדה חשבו כי צריך להורידה.
עוד חשוב לשים לב כי הנגיד הודיע כי הם ימשיכו את צעדי התמיכה בבנקים עד ינואר 2013, אבל הוא לא מוכן להיכנס למהלך של רכישות איגרות חוב אקטיביות על יד הבנק המרכזי. ההערות של הנגיד כי נראה שיש התייצבות במערכת הבנקאית וכי עסקים מתחילים ללוות, שוב שידרו מסר מרגיע לשווקים, אך הבהירו כי תוכנית הלוואות שלישית לבנקים לא עומדת כרגע על הפרק.
בדומה למקבילו האמריקאי, דראגי מצביע באופן נואש מעט על כך שהמגרש הזה הוא לא שלו וכי על הממשלות להביא לצעדים מעשיים לייצוב המצב. בשורה התחתונה הקול הוא של דראגי, אך נכון לאתמול הידיים הן של מרקל.
חברי הפד מתחילים לחמם מנועים
בניגוד לאירופאים הקרירים, האמריקאים לא מחכים ומשדרים אמפתיה לשווקים. אתמול התבטאו שלושה חברי פד ואמרו מפורשות כי צריך יותר תמיכה וסיוע לכלכלה. החשובה שבהם היא הסגנית של ברננקי, ג'נט ילן, שאתמול בארוחת ערב העריכה כי ייתכן והפד יידרש לעוד הרחבה מוניטארית.
להערכתה, החולשה הנמשכת בשוק הנדל"ן וקשיים נוספים שמעיקים על כלכלת ארה"ב, מביאים לכך שיצטרכו תמיכה מוניטארית גם בעתיד הקרוב.
ילן הצטרפה בכך לשני עמיתים שלה: ראשי הפד של אטלנטה (לוקהרט) וסן פרנסיסקו (ויליאמס). לוקהרט התבטא ואמר כי צריך להיות ברור כי תרחיש הבסיס של צמיחה מתמשכת, גם אם בינונית, אינו ריאלי ולכן יש לשקול הקלה מוניטארית נוספת. ויליאמס, באופן לא מקורי, חזר על הדברים ואמר כי להערכתו הפד לא יצליח לעמוד ביעדי התעסוקה והאינפלציה, ולכן אם האינפלציה תהיה נמוכה מ-2% יש לשקול הרחבה מוניטארית נוספת.
ואם אנטוש לרגע את כורסת המדווח ואתפוס את כורסת הפרשן, השאלה הגדולה שצריך לשאול היא מי יפסיק את מחזה עגל הזהב הזה. בכל פעם שקצת קשה והשוק יורד 10% ישר מתקבץ עדר של פרשנים, אנליסטים , פוליטיקאים ורגולטורים שצועקים "הרחבה מוניטארית". אבל אין מי ששואל למה, איך וכמה. מה תעזור הרחבה כמותית אם התשואות ב-1.5%?