ביהמ"ש: "דני דנקנר הביע זלזול מופגן בחוק כאשר בנה ללא היתר"
ביהמ"ש המחוזי בחיפה דחה עתירה של דנקנר וגרושתו שביקשו לשנות החלטה של ועדת התכנון שלא לאשר להם את וילת הענק בעתלית. מדובר בשטח שהוחכר בשנות ה-50 ובחוזה החכירה המקורי נכתב כי הייעוד המקורי של השטח נועד למגורי העובדים בתעשיית המלח
מדובר בשטח שהוחכר בשנות ה-50 ובשנת 2007 הועברה הבעלות במניות חברת המלח מקבוצת דנקנר לקבוצת אריסון. החכירה המקורית נעשתה לצורך שימוש תעשייתי של תעשיית המלח, ובחוזה החכירה המקורי נכתב כי "החוכר לא יהיה רשאי להשתמש בנכסים המוחכרים או בחלק מהם לאיזו מטרה אחרת מבלי לקבל על כך הסכמה בכתב מראש".
העתירה היתה נגד החלטת הוועדה המחוזית מאפריל 2009, אז נכתב כי הייעוד המקורי של השטח היה למגורי העובדים בתעשיית המלח, ולמרות שאין מניעה כי בתים אלה ימשיכו לשמש למגורים הרי ש"מכאן ועד ליצירת מגרשי ענק למגורים ובניית מבנים בשטח של למעלה מ- 600 מ"ר ליחידת דיור בודדת המרחק רב".
השופטת ברכה בר-זיו דחתה את העתירה והוסיפה ביקורת חריפה על התנהלותו של דנקנר בעניין. "הדברים מקבלים משנה תוקף כיום כאשר תופעת הבנייה ללא היתר הפכה "מכת מדינה", וכאשר בענייננו מדובר בעותרים שהביעו זלזול מופגן בחוק כאשר בנו ללא היתר בניין רחב ידיים על קרקע ציבורית שלא הוחכרה אפילו לעותרים אלא לחברת המלח לישראל", נכתב בפסק הדין, "למטרת ניהול מפעלי מלח ומגורי עובדיה וכאשר אחד העותרים הינו דמות מרכזית במשק ומי שבידיו היה מופקד ניהולו של בנק מהגדולים במדינה".
עורכי דינו של דנקנר, יוסי בנקל ויורם ראבד, מסרו בתגובה: "פסק הדין נמסר לידינו רק הבוקר ואנו לומדים אותו. על פני הדברים ובכל הכבוד נראה כי בית המשפט לעניניים מינהליים נתפש לכלל טעות שכן בניית הבית נעשתה על פי היתר כדין, והחלטת ועדת הערר התייחסה לתוספות בנייה מינוריות ולא לבניית הבית בכללותו. לאחר שנלמד את פסק הדין והשלכותיו, נשקול הגשת ערעור לבית המשפט העליון".