האישה הרעה צודקת
בגביע היורו כמו בוועידת היורו בבריסל, נראה שזו גרמניה מול כל השאר. האם על גרמניה להסכים לקחת על עצמה את כל החובות במסווה של 'פתרון כלל אירופי'?
במגרש הכלכלי-פוליטי של אירופה, גרמניה משחקת משחק ברור, ממוקד ונחוש. היא אינה מוכנה לטעות והיא גם יודעת מדוע: שלא כמו במגרש הכדורגל, טעויות שלה יגררו אותה לשנים קשות בכלכלה, על אף הלמדנות והחריצות של העם הגרמני.
משבר אירופה: מי יסגור את הבור?
המשבר של אירופה הוא תולדה של סיפור מורכב מאוד, כולם בו אשמים ולכולם יש בו אחריות. זו כנראה הסיבה לכך שהצדדים, כל המדינות כולן וגם הנהלת האיחוד, מנסים בכל כוחם שלא 'לשבור את הכלים'.
בועת החוב של אירופה נולדה בעידוד האיחוד האירופי. במסגרתה, הבנקים במדינות החזקות הלוו למדינות החלשות כדי שאלו תפתחנה את התשתיות והכלכלות, כך שתתקרבנה אל סטנדרטים גבוהים יותר, כלל אירופאים, בדמותה של גרמניה.
אנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה צילום: בלומברג
למעשה, האיחוד האירופי עודד את הבנקים במדינות החזקות להלוות מכספיהם ומכספי החוסכים בהם למדינות החלשות, מדינות הפריפריה. גם קרנות הפנסיה כמובן היו בין המלווים. ההלוואות ניתנו לבנקים ולמדינות אלה בהיקפים גדולים מאוד, יותר משהכלכלה יכולה להכיל ולהחזיר, אלא אם הצמיחה גבוהה מאוד. כאשר נוצרה ירידה בפעילות הכלכלית, זרם האשראי אמנם הואט אבל התעורר החשש בנוגע להחזר החובות הקיימים. או אז החל מחזור החוב, כלומר, הלוואה שמטרתה לפרוע חוב קודם.
כאשר ההאטה הכלכלית התעצמה, נוצר חשש אמיתי לכך שהחובות ייפרעו והדבר הוביל למחנק אשראי במערכת הפיננסית האירופית, דבר שהאט עוד יותר את הכלכלות במדינות אלה, וכאן מגיעים לשורש הבעיה: מי יספוג את החוב שלא ניתן לפרוע? מי יסגור את הבור שנוצר? האם יהיו אלו המדינות המלוות, הנהלת האיחוד או אולי הבנקים עצמם? כולם זוכרים כי הכספים כולם הם כספי האזרחים החיים במדינות החזקות, הפנסיונר והחוסך הגרמני. אזרחים הם אלו שהלוו את כספם - באמצעות הבנקים ובעידוד האיחוד – לאזרחים במדינות אחרות, עניות יותר.
היעדר ההדדיות והאחידות הלאומית אינם מאפשרים להם להגיע לפתרון הנדרש של מחיקת חובות, כיוון שאיש – או בנק או מדינה כלשהי - אינו מוכן לקחת אחריות על החובות ולמחוק אותם.
מה רוצים מגרמניה?
מתוך ייאוש זה, העיניים ימשיכו להיות מופנות אל גרמניה, שהיא בעלת האמצעים הכספיים הדרושים לפתרון חלק מהמשבר, סגירה חלקית של הבור. על פי הטענה הכלל אירופית גרמניה נהנתה מהצמיחה הרחבה בגוש באמצעות מכירת מוצרים ושירותים, דבר שהגביר את עודף היצוא שלה. היא גם נהנתה מכוח עבודה זול שזרם בתוככי אירופה.
אין ספק כי היא מצויה בתור זהב כלכלי, הרבה בזכות ההתרחבות של אירופה, אבל גם הרבה בזכות עצמה. גרמניה גם עשתה צעדים משמעותיים של התייעלות בעשור האחרון והורידה את העלות ליחידת תוצר לרמה הנהוגה במשקים מתפתחים ולא למפותחים. היא עודדה עבודה והשקעות באמצע העשור הקודם והדבר קידם אותה בשנים האחרונות.
לקראת הפסגה הושחרו פניה של הקנצלרית מרקל וכפי שהעיתונות יודעת לעשות, הדבר הפך להיות "אישי". נכון, הדבר אכן אישי והוא נוגע לא למרקל אלא לפנסיונר והחוסך הגרמני, אשר אינו מוכן להקריב דבר לטובת שכניו האירופאיים. אולי בצדק ואולי לא.
ומה היה בפסגה הפעם?
על כך אירופה מתווכחת מזה שנתיים ובפסגה שהתרחשה ביום חמישי בבריסל היה סבב נוסף של שיחות בניסיון לפתור את הבעיות. הפתרונות העומדים על השולחן הם גם לטווח המידי וגם לפתרון רחב יותר. בטווח המיידי מבקשים באירופה לאפשר את תחילת פעולתן של קרנות הייצוב, עליהן הוחלט לפני כחצי שנה (!). במובן הרחב יותר מבקשים באירופה להנפיק אג"ח כלל-אירופאיות, שיחליפו את החובות הבנקאיים הקיימים.
הפתרון המבוקש הוא פשוט מאוד: כולם דורשים מגרמניה להסכים לפתרון שיעביר את החובות מאחריותן של המדינות הלוות ושל הבנקים במדינות אלה – לאחריות רחבה וכוללת. זוהי דרך אלגנטית לדרוש מגרמניה לקחת אחריות כלל אירופאית. לגרמניה יש דרך אלגנטית משלה לדרוש שליטה, בתמורה לכסף שיושקע אבל שאר המדינות מתנגדות להשתלטות הכלכלית של גרמניה על אירופה.
כך, כמו במפגשים הקודמים של אירופה, הפסגה הסתיימה בהכרזה כללית אופטימית, אבל עדיין ריקה מתוכן. כל עוד הקרנות לא תתחלנה לפעול ולסגור את בורות האשראי, כדאי להמתין עם האופטימיות. למרות זאת, השווקים אהבו את הסיכום ואת ה'תוצאה' של המפגש, אולי מכיוון שזה היום האחרון של הרבעון ותמיד נחמד לסיים רבעון בעליות חדות לשיפור פני התיק.
למעשה, גם הפעם לא קרה דבר ממשי באירופה והפסגה לא תתרום יותר מעוד תמונה מלאכותית של ראשי המדינות. במילים אחרות, ניתן להניח כי האופוריה של סוף השבוע האחרון, תתחלף עד מהרה בייאוש ובדהירה אל פשיטת רגל של מדינות באיחוד.
הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי
