גוש היורו: הפירוק בדרך

השווקים מראים חסינות ואף אופטימיות יחסית, בעוד שסימני השבירה בגוש האירו דווקא מתרבים. הכיצד? כמו שפוליקר שר בסגנון יווני: בכל סיום יש התחלה חדשה.

בימים האחרונים חזרתי ועיינתי במאמרים שכתבתי למדור זה. עיון במעמקי הארכיון העלה שכבר בסוף 2010 דובר על רכישת אג"ח באירופה ועל הסיכוי להיפרדותן של מדינות מהאיחוד (שובו של המארק הגרמני), על הכשלון הצפוי לאירופה כתוצאה מבחירתה בתוכניות צנע ועל ההכרח של היצואן הישראלי לבנות אלטרנטיבה לאירופה כיעד ליצוא הישראלי.

קשה שלא להבחין בדאגה בימים האחרונים לשינוי הטונים באירופה, בהובלת דוברים גרמניים. מה קרה לה לכלכלה החזקה ולתרבות השיח הקורקטית של אירופה? נראה כי גרמניה מתחילה לאבד את סבלנותה בנוגע לאיחוד בתצורתו הנוכחית והדבר מקרב את התחזיות. כן, היום נראה יותר מתמיד נראה כי אירופה ניצבת לפני שינוי צורה, לפני התפרקות. באופן די מוזר, שוקי המניות מעכלים היטב את החדשות הרעות.

גרמניה נכנסת ללחץ

הטון והסגנון הגרמני לא משתנים בלי סיבה. גרמניה מתחילה להיות מודאגת מן ההתפתחויות הכלכליות ומיואשת מהדינמיקה הפוליטית באירופה.

מן ההיבט הכלכלי גרמניה, הנמצאת בהאטה, יכולה לגלוש גם למיתון. תחזית הצמיחה לרבעון הנוכחי היא 0.2%, אולם הנתונים הכלכליים ליוני עשויים להוביל לצמיחה שלילית ברבעון הנוכחי. היבוא והיצוא ביוני התכווצו ב-2.5% וב-1.5% בהתאמה, הייצור התעשייתי התכווץ ב-1% וההזמנות ממפעלים ירדו ב-1.7%. עם נתונים אלו יהיה קשה לצפות לצמיחה חיובית ברבעון השלישי של השנה. בגרמניה מבינים את המצב ונכנסים ללחץ. הבעיות מתחילות להגיע אל תוך הבית ומחייבות אותה להפסיק לשחק את השוטר של אירופה ולהתחיל לדאוג לעצמה.

גם במישור הפוליטי-אירופאי מצבה של גרמניה אינו טוב. חילופי השלטון בצרפת פתחו את שערי אירופה בפני ארה"ב, אשר הביאה למעשה לשינוי יחסי הכוחות בתוך האיחוד, כך שגרמניה נותרה כמעט לבדה בגישה של צנע, בעוד שהכף נטתה בכיוון של הרחבה מוניטארית, בדיוק כמו בארה"ב. במקביל לבחירה בקו של הרחבה, נשמעת באירופה ביקורת נוקבת כנגד הצנע, כנגד הקו הגרמני.

כך, מבודדת במישור הפוליטי ומתחילה לסבול מהמצב הכלכלי הקשה, גרמניה מתוסכלת יותר והיא מתחילה לבעוט. גם הציבור הגרמני מצפה ממנהיגיו לשנות את הטונים, להפסיק להיות נחמד וממלכתי.

אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה. נותרה בודדה בתוכניות הצנע צילום: בלומברג

השווקים, בינתיים, לא מתרגשים

ולא די שהשווקים לא מתרגשים, הם אפילו אופטימיים במידת מה. מדד המניות האירופאיות עלה בשבוע שעבר, שהיה העשירי ברציפות בו נרשמו עליות. במצב העניינים הנוכחי, כאשר הכלכלה שוקעת לאט ובטוח וגם התיאום הכלכלי בין המדינות הולך ונחלש, אפשר היה להניח כי השווקים דווקא יהיו תחת לחץ ויתקשו לעלות.

בפועל המציאות הפוכה וניתן לייחס את העליות לאחת משתי האפשרויות: הראשונה - אופטימיות של משקיעים כתוצאה מהמעורבות האמריקאית ומהסיכויים לשלב הבא של המדיניות החדשה, במסגרתו תהיה רכישת אג"ח על ידי הבנק המרכזי. נשמע מוכר?

האפשרות השניה - המשקיעים שומעים את הטונים החדשים של גרמניה, לפיהם אפשר ואולי כדאי להיפרד ממדינות חלשות, מה שאולי יביא להבראה הרצויה, או כמו ששר הזמר פוליקר בסגנון יווני, בכל סיום יש התחלה חדשה.

אפשר בהחלט לקבל את התרחיש הזה. מזה תקופה ארוכה הטענה של טור זה היא שעד שלא תהיה באירופה היפרדות של מדינות חלשות, לא ניתן יהיה לסיים את המשבר של אירופה ואת החולשה בשווקים. אפשר להניח כי אילו גרמניה היתה יכולה להפטר, פשוטו כמשמעו, מהמדינות החלשות היושבות כאבן ריחיים על צווארה ועל האיחוד כולו, היא היתה עושה זאת. זה עדיין לא קורה, כיוון שכפי הנראה זוהי האפשרות הפחות טובה לפי שעה, אל מול שימור המצב הקיים.

נטל החוב של המדינות החלשות של אירופה כלפי הבנקים הגרמניים, הוא כחצי טריליון אירו. אפשר לצפות כי ביום ההיפרדות, גרמניה תכסה את החובות של הבנקים שלה באופן ישיר ותיפרד לשלום מהמדינות החייבות. במקביל היא תסכים לקבל מיוון תעודות הנקובות בדרכמות, בתמורה לחובותיה כלפי האיחוד. כך היא תעשה עם מדינות נוספות באיחוד, אשר תשוחררנה מחובותיהן בתמורה לתעודות במטבע המקור שלהן. כך למעשה, תיעשה ההיפרדות.

השאלה הפתוחה היא, האם השווקים אכן יראו בכך התפתחות חיובית ויכילו אותה תוך מגמה חיובית ותחושת רווחה שתוביל לעליות חדות. הדבר תלוי בדרך שבה אירופה – ושוב בהובלת גרמניה - תעשה את מהלך ההיפרדות. אם הוא יהיה איטי, מסודר ואלגנטי כפי שהיא יודעת לעשות, אנחת הרווחה תישמע עד לתל אביב. אם לא, הנפילה תישמע בכל רחבי הגלובוס , כך שעלינו להכין את אטמי האוזניים.

הכותב הוא מנכ"ל שקל אג'יו המתמחה בניהול סיכונים ובניהול עושר משפחתי