לא רובין הוד: 8.4 מיליון שקל למפרק, 40% תספורת לנושים
חברת רוגוזין קרסה ב־2002 לאחר שנקלעה לחובות של 105 מיליון שקל. המפרק עו"ד פיני רובין הצליח עד כה לגבות סכום של 82 מיליון שקל, שמתוכם לקח כבר 10% כשכר טרחה באישור בית המשפט. רובין בתגובה: "שכר הטרחה ראוי"
לנוכח הממצאים שעולים מסדרת הבדיקות שעורך "כלכליסט" בנוגע לשכרי הטרחה הגבוהים של מפרקיהן של חברות במשבר - עולה שאלה עקרונית: מי הם הגורמים שאמורים לוודא ששכר הטרחה שמקבלים עורכי דין תמורת השירותים שהם מעניקים לחברות קורסות יישאר ברמות סבירות? החוק קובע כי תפקיד זה מוטל על בית המשפט ועל כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר). אלא שבדיקת "כלכליסט" מלמדת פעם נוספת כי שני הגופים הללו לא תמיד ממלאים את התפקיד באופן שמביא בחשבון במידה מספקת גם את אינטרס הנושים, ולא רק את רצונו של המפרק.
סיפורו של עו"ד פנחס רובין והחברה הציבורית תעשיות רוגוזין מספק דוגמה טובה לבעיה הקיימת בתחום. תעשיות רוגוזין היתה חברת אחזקות ציבורית שהורכבה מתאגידים בתחומי המלונאות, התקשורת, הנדל"ן והאחזקות בנמלים והיתה בשליטת עזרא הראל. ביוני 2002 הפסיקה החברה לפרוע את התשלומים על חשבון חובותיה למחזיקי האג"ח, וזמן קצר לאחר מכן הוגשה בקשה לפירוקה. באוקטובר 2003 רובין, העומד בראש משרד גורניצקי, התמנה למפרקה.
בשנים הראשונות לתפקידו קופת החברה היתה ריקה כמעט לחלוטין, ורובין התמקד בחקירה של בעלי השליטה ונושאי המשרה בקשר לנסיבות הקריסה. ב־2006 הוא הודיע כי נושאי המשרה ניהלו את עסקי רוגוזין בתרמית ויש לחייבם בתשלום מלוא חובותיה - 105 מיליון שקל, רובם המוחלט למחזיקי האג"ח. במהלך שנים אלו ביקש רובין מבית המשפט לפסוק לו שכר טרחה לפי שעות עבודה, ומהדו"חות שהגיש עולה כי עד 2008 הוא גבה 3.3 מיליון שקל, לפי תחשיב של 100 דולר לשעה ובתוספת מע"מ.
בסופו של דבר נחתם הסכם פשרה בין רובין לבין בעלי השליטה לשעבר, וב־2008 הם העבירו לקופה 6.3 מיליון דולר. סכום זה אפשר לרובין לחלק ב־2009 דיבידנד ראשון לנושים שעמד על 27 מיליון שקל. עד כה הוא גבה באישור בית המשפט ובאישור הכנ"ר סכום של 8.4 מיליון שקל (כולל מע"מ). הוא עשה זאת בו בזמן שמחזיקי האג"ח של רוגוזין נאלצים לספוג תספורת של 40%.
עו"ד רובין משוכנע כי אין כל בעיה בגובהו של שכר הטרחה. לטענתו, שכרו מבוסס על תקנות שכר המאפשרות לבעל תפקיד לקבל נתח גדל והולך - עד 15% מכלל הסכומים שבקופה - בהתאם להצלחה שלו בתיק. התקנה הספציפית שממנה נהנה עו"ד רובין נחקקה בשנת 2000, בימים שבהם המחוקק כלל לא חזה את גל קריסות הענק שהחל כשנתיים לאחר מכן. בעניין זה קשה לבקר את רובין, הכנ"ר או בית המשפט, אלא את המחוקק שלא טרח להתאים את התקנות לעולם החדש.
ועדת הביקורת תמכה
בתחילת שנות האלפיים ידם של השופטים עוד היתה קמוצה יחסית על ההדק. באותם ימים הם הבהירו פעם אחר פעם שהתקנות לא ייושמו אם הן מניבות תוצאה לא סבירה. אולם בחלוף השנים הגישה הזו הלכה והתרופפה, ושיעור המקרים שבהם בתי המשפט קיצצו משמעותית בשכר הטרחה שנפסק על פי התקנות הלך והתמעט. יתרה מזאת, שכרי הטרחה תפחו, ובמקביל התקבעה נורמה של מתן תוספת שכר על "מאמץ מיוחד" לפי תוצאות העבודה על התיק.
נוהג נוסף שהפך נפוץ עם השנים הוא זה המאפשר לבעלי תפקיד להמיר את המסלול שבו משולם שכרם. כך, במקרה של עו"ד רובין שכר הטרחה שגבה בשנה האחרונה כלל בתוכו "קיזוז" של סכומים שכבר שולמו לו בעבר, כשדרש לקבל את שכרו לפי שעות עבודה. הוא עשה זאת משום שקופת החברה נותרה כמעט ריקה, ולא היו תקבולים לקחת מהם אחוזים כלשהם.
חשיפת נתוני השכר של עו"ד רובין לא היתה מורכבת. בניגוד למפרקים אחרים שאינם מקפידים למסור דיווח תקופתי לבית המשפט על השכר שגבו, הוא נוהג להגיש דו"ח מפורט לבית המשפט אחת לשישה חודשים. מדו"חות אלה עולה כי עד 2009 הוא גבה 3.3 מיליון שקל לפי שעות עבודה. החל מ־2009 החלה עבודתו של רובין לשאת פרי ועשרות מיליוני שקלים נכנסו לקופת החברה והחלו להיות מחולקים לנושים. במרץ 2011 כבר ביקש רובין לערוך חישוב מחודש, בהתאם לתקנות, ובכך נסללה הדרך להכפלת שכרו. רובין טוען כי מלכתחילה היה ברור שיום יבוא והוא ימיר את אופן חישוב השכר.
השכר על תספורת של 60%
מפרקי בורגר ראנץ' רוצים מקדמת ענק
עו"ד שלמה נס וכונסי נכסים, עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח אלי שפלר הגישו בדצמבר בקשה לפסוק להם מקדמה בסכום של 1.16 מיליון שקל. בבקשת השכר הובהר כי סכום זה "נמוך באופן משמעותי משכר הטרחה הסופי שייקבע"
ענת רואה,
תגובה אחת
לכתבה המלאה 
על כל פנים, רובין אינו היחיד שנהנה משכר מהטיפול בהליך הפירוק של חברת רוגוזין, שכן סכום של 2.6 מיליון שקל שולם לעו"ד חיים שיף, ששימש כבא כוחם של מחזיקי האג"ח וניהל בשמם מו"מ מול הבנק הבינלאומי. הוצאות שכר נוספות, החזרי הוצאות, שירותים מיוחדים, חקירות וכן הוצאות שונות - הסתכמו ב־5.5 מיליון שקל נוספים.
שלושת חברי ועדת הביקורת, שקיבלו תמורת פועלם 250 אלף שקל יחד, תמכו בבקשת השכר שהגיש רובין, והחלטה שמסרו בעניין צורפה לבקשת השכר.
השלושה כתבו כי ידוע להם היטב "שמדובר בתיק גדול ממדים וחובק יבשות, שבמסגרתו נדרשו המפרק ואנשי משרדו להשקיע אלפים רבים של שעות עבודה, רובם המכריע בעזרת עורכי דין בכירים ושותפים". הם ציינו בנוסף כי "התיק דרש טיפול בשורה ארוכה של סוגיות, מהמסובכות שישנן, המטופלות בדרך כלל על ידי מומחים מהשורה הראשונה. טיפול המפרק הניב לנושי החברה סכומים גדולים מכל מה שנחזה בתחילה".
למרות כל טענותיהם, נדמה כי בקשת השכר שהגיש עו"ד רובין חושפת גם את היעדר הפיקוח על יישום מדויק של התקנות. ב־2005 פרסם הכנ"ר מסמך המכונה "הוראות נוהל הכונס הרשמי לפסיקת שכר טרחת בעלי תפקיד בהליכי חדלות פירעון", שבו מצויות הוראות מפורטות על האופן שבו יש לחשב ולהגיש בקשה לשכר טרחה. עיון במסמך והשוואתו לבקשת שכר הטרחה שהגיש עו"ד רובין מגלה כי כמה וכמה סעיפים בבקשתו לא תואמים למפורט בנוהל. זה לא מנע מהכנ"ר להסכים לדרישת שכר הטרחה, מבלי שהעלה ולו הסתייגות אחת.
אחת ההנחיות הראשונות של הכנ"ר במסמך קובעת כי תשלום שכר החלוקה לפי תקנה 8א, כפי שביקש רובין, "יידון רק לאחר שבעל התפקיד חילק בפועל את הדיבידנדים שעליהם מסתמכת בקשתו, ושאין מדובר בחלוקה רעיונית". הוראה זו נועדה להבטיח כי המפרק לא יקבל שכר מראש מתוך הנחה שיצליח לחלק סכומים ניכרים, ובסוף יתברר שבקופה יש מעט מדי כסף.
אלא שזה בדיוק מה שקרה כשרובין הגיש את בקשת השכר שלו. במרץ 2011 הוא ביקש לאשר לו שכר טרחה המתבסס על חלוקה של 60% לנושים, אך בפועל חילק דיבידנד של 40% בלבד, ועמד לחלק לנושים דיבידנד שיניב להם החזר כולל של 50% בלבד. בבקשה הוא ציין כי "ככל הנראה וכפי המסתמן צפויה להתבצע חלוקה נוספת של דיבידנד" בסכום של 10 מיליון שקל נוספים. הוא העריך לפיכך כי בסופו של דבר הנושים יקבלו 60%. בהתאם לכך הוא ביקש לקבל כבר אז 10% מכל הסכומים שחילק לנושים. זוהי תקרת השכר שניתן לשלם למי שחילק לנושים מעל 60%.
הכנ"ר לא התנגד לבקשתו של עו"ד רובין, ויתרה מזאת גם לא הביע התנגדות כשהמפרק הודיע שהוא מבקש לאשר לו שכר טרחה זמני בשיעור 10% גם מהיקף "החלוקות העתידיות". ל־10% האלו יש להוסיף גם מע"מ.
כולם הפכו לנושים
נושי החברה הגיאוגרפית בהמתנה
5% החזר, אך השכר גבוה
המפרק, עו"ד אבנר כהן: "עד כה התקבלו תקבולים של יותר מ־5 מיליון שקל, ולכן בוצעה חלוקת דיבידנד והוגשה בקשת לאישור שכר טרחה נוסף שאינה משקפת את אלפי שעות העבודה שהושקעו"
ענת רואה
לכתבה המלאה
בסופו של דבר הנושים אמנם קיבלו 60%, אבל אז שוב דרש רובין לתקן את החישוב. ביולי 2011 הוא הודיע כי התברר לו שנפלה טעות ושכרו "שולם בחסר", וביקש לאשר לו להשלים לשכרו 430 אלף שקל נוספים, וכן מע"מ, ולערוך חישוב מחודש לגבי סכומים שייגבו בעתיד. החישוב המחודש יצר מצב שבו רובין לא קיבל "רק" 10% ומע"מ על כל הסכומים שחילק לנושים, אלא ביקש לקבל גם את האחוזים האלו על מכלול התשלומים שבוצעו בתיק, כולל תשלום שכרם של גורמים אחרים בתיק.
לשון התקנה לכאורה ברור מאוד: היא קובעת כי האחוזים יתבססו מתוך "סך כל הסכומים שחילק בעל התפקיד בפועל לכל הנושים". אלא שרובין למעשה ביקש שכר מתוך כל הסכומים שעמדו בקופה לחלוקה, אף שרק חלק מהם הגיע לבסוף בפועל לנושים. התוצאה היא שלפי הדו"חות שהגיש רובין, אף שחילק לנושים 66 מיליון שקל ואמור היה לכאורה לקבל 7.6 מיליון שקל בתוספת המע"מ, בפועל כאמור הוא גבה 8.4 מיליון שקל. הגבייה הזו אושרה במלואה על ידי השופטת דניה קרת־מאיר.
ממשרד גורניצקי נמסר: "שכר הטרחה המצטבר ששולם למפרק לאורך יותר מעשר שנות טיפול בהליכי פירוקה של רוגוזין מהווה 10% מהסכום שעמד לחלוקה לנושים בהוראת תקנה 8א. השכר אושר על ידי בית המשפט, זכה לברכת ועדת הביקורת והנו על דעת הכנ"ר".
ממשרדו של עו"ד רובין נמסר בנוסף כי "שכר הטרחה המדובר הינו ראוי גם בשים לב להישגי המפרק ושיעור ההחזר החריג לנושים, העומד בשלב זה על יותר מ־60%. התיק מתאפיין במורכבות ייחודית של ההליכים, והוא בעל אשכולות תאגידיים בשלוש יבשות. העבודה היתה בעלת היקף נרחב, ונעשתה על ידי המפרק עצמו יחד עם ארבעה שותפים בכירים ועוד שישה עורכי דין. בתחילת הליכי הפירוק, בעת שלא ניתן היה לחשב את שכר הטרחה בהתאם לתקנות, אישר בית המשפט מקדמה".
מהכנ"ר נמסר: "הכונס הרשמי פועל בהתאם להוראות הדין. בעמדתו כפי שמוגשת להכרעת בית המשפט נלקחות בחשבון הנסיבות המיוחדות של כל תיק ותיק". מבית המשפט לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.
