בבריטניה פיצלו את הפיקוח על הבנקים מהפיקוח על יציבות הכלכלה

לקוחות מודאגים של בנק נורת'רן רוק הבריטי הגיעו ב־14 בספטמבר 2007 לדרוש את כספם. התורים שהשתרכו אז מחוץ לסניפי הבנק כיסו את הרחובות.

ה"ריצה אל הבנק" של לקוחות נורת'רן רוק היתה כישלון מהדהד של הרגולטור בבריטניה, שלא הצליח להעריך נכון את הסיכון שנטל הבנק ואת מעורבותו

מערכת הרגולציה בבריטניה התחלקה לשלושה חלקים וכללה את הבנק המרכזי, רשות השירותים הפיננסיים (FSA) ומשרד האוצר. במסגרת הרגולטורית הזאת חולקה האחריות בין שלושת הגורמים הללו: הבנק המרכזי אחראי לקביעת הריבית במשק וליציבות המערכת באופן כללי, רשות השירותים הפיננסיים אחראית על חברות פיננסיות ספציפיות, ומשרד האוצר אחראי על קביעת המדיניות הכלכלית. לסידור הזה אחראי גורדון בראון, מי שהיה שר האוצר של טוני בלייר ומאוחר יותר ראש הממשלה. עד המשבר נראה שהוא עובד מצוין, אולם ההתרסקות של נורת'רן רוק, שהולאם מאוחר יותר על ידי ממשלת בריטניה, הוכיחה שהרגולטורים עשו עבודה גרועה.

לכן החליט שר האוצר הנוכחי ג'ורג' אוסבורן לפצל את הרשות לשירותים פיננסיים לשני גופים: ה־PRA - Prudential Regulation Authority שיפקח על הבנקים ויוכפף לבנק המרכזי , וה־FCA - Financial Conduct Authority שינסה לזהות סיכונים מערכתיים ויעבוד תחת משרד האוצר. גוף זה בעצם יפקח על כ־27 אלף חברות שהגוף הראשון לא יפקח עליהן.

הסיבה לפיצול המלאכותי הזה היא לתת לרגולטור הראשי להתמקד בפיקוח על החברות שקריסתן או חוסר תפקודן יעמידו את הכלכלה בסיכון משמעותי. בעקבות קבלת הסמכויות החדשות, מספר העובדים בבנק המרכזי יוכפל. תוקם בתוכו גם ועדה חדשה ורבת־השפעה בשם "ועדת המדיניות הפיננסית" (FPC), והיא תנסה לזהות "סיכונים מערכתיים" כמו בועות נדל"ן, שעלולים להוביל למשבר הבא. הבנק המרכזי אפילו השקיע 15 מיליון ליש"ט כדי להעביר את משרדי ה־PRA מהמתחם הפיננסי בקנרי וורף אל הסיטי של לונדון - כדי שכל הרגולטורים המטפלים בגופים הקריטיים ביותר יהיו גם קרובים פיזית.

מנכ"ל רשות השירותים הפיננסיים הקטור סאנטס היה אמור להפוך לסגן נגיד הבנק המרכזי, אך החליט בסופו של דבר לפרוש מתפקידו. פרישתו היא מפלה לשר האוצר ג'ורג' אוסבורן, ששואף שהמעבר לשיטה הרגולטורית החדשה יתבצע באופן חלק.