הפתרונות שיורידו את מחירי המזון
זה הזמן לנקוט רפורמות שנדחו בעבר, כמו הפחתת המע"מ על מזון ושינוי התמיכה בחקלאים
מחאת הקיץ שעבר הכניסה את שוק המזון לשנה של קיפאון כמעט מוחלט במחירים. הפחד מהציבור הביא את הרשתות ללחוץ על הספקים, לפטר עובדים ולסגור סניפים - הכל רק לא להעלות מחירים. הספקים בתורם קיצצו בפרסום, בשכר ובעובדים - רק לא להיות אלה ששוב מעלים מחיר כדי לשפר רווחיות. באותו זמן ההוצאות של כולם עלו: שכר המינימום, חשבונות החשמל והארנונה, ועדיין אין עליית מחירים גורפת של אף אחד.
לתוך משחק הפוקר של יצרנים ורשתות זרק אתמול משרד החקלאות את ה"אס" שכולם רצו, כשקבע שמחירי הסחורות בעולם יגרמו להתייקרות המזון. והרי קשה למצוא תל אביבים שיקימו אוהלים מול הספקולנטים שמריצים את מחירי החיטה, או הקרנות שמשקיעות בתירס מתוך מחשבות על עתיד הביו־דיזל. ארגוני המחאה אמרו אתמול ליצרנים בקול ברור שהם לא הורידו מחירים כשמחירי הסחורות ירדו, אז שלא יעלו מחירים עכשיו. אבל נראה שאחרי שנה של הקשבה לציבור, ליצרנים קצת נמאס שאנשי הפייסבוק מנהלים להם את העסק. דווקא עכשיו, כשנראה שבאמת אין ברירה, אולי הגיע הזמן לנקוט רפורמות שבעבר עלו על השולחן, כאלו שיכולות כבר מחר בבוקר להפחית את מחירי המזון לצרכן.
אופציה אחת היא הפחתת המע"מ על מוצרי מזון. מע"מ דיפרנציאלי יקטין מס עקיף לטובת השכבות החלשות, וייצור הפחתה מיידית במחירי המזון. המע"מ יכול אפילו להיות פתרון שיתמרץ צרכנים לצרוך מזונות בריאים. מדוע למשל לא להנהיג 0% מע"מ על קוטג', ובמקביל מע"מ כפול על ממתקים או על משקאות ממותקים? כך אפילו ניתן יהיה ליצור מצב שבו הכנסות המדינה לא נפגעות מאובדן המס. ועדת המזון בדקה את הפתרון הזה ודחתה אותו, עקב דוגמאות למהלכים דומים במדינות אחרות שלא הניבו תוצאות. האם גם בישראל של היום יוכלו הרשתות והיצרנים לגלגל הפחתת מע"מ היישר לכיס? לא בטוח.
אופציה נוספת היא שינוי שיטת התמיכה בחקלאים. כיום חקלאים זוכים לתמיכה בעיקר באמצעות הגנות מכסיות ומחירי מטרה. זה טוב לחקלאי, אבל רע לצרכן. כך לדוגמה, מחיר המטרה בחלב נקבע מתוך הבנה כי המדינה רוצה לשמור על היצרנים הקטנים. אותה שמירה על היצרנים הקטנים באמצעות מחיר המטרה מביאה לכך שמשפחה מהעשירון התחתון צריכה לשלם יותר על חלב וגבינה.
מדינת ישראל יכולה לשנות את התפיסה: אם אנחנו רוצים לתמוך בחקלאים, אפשר לתמוך בהם בכסף. אין סיבה לכך שהצרכן ישלם את מחיר השיקולים האסטרטגיים של המדינה. בשבילם אנחנו משלמים מס הכנסה.