תלמיד, ל-MIT כבר נרשמת?

פתיחת שנת הלימודים היא זמן טוב לברר אם מוסדות ההשכלה הואילו להתעדכן ולהשתפר בעזרת טכנולוגיות חדשות, או אם, לחלופין, הטכנולוגיה כבר הפסיקה לחכות למוסדות ומשנה לבדה את ההשכלה. ההצצה השנתית מגלה שהמקרה השני הוא הנכון. האינטרנט התחיל לצייר מחדש את מפת ההשכלה. כרגע, ההשכלה הגבוהה.

עד היום המתדלק העיקרי של גלובליזציית ההשכלה היה מדד שנגחאי, שמדרג את 500 האוניברסיטאות המובילות בעולם. תעשיית הדירוג והרייטינג הזאת עודדה אוניברסיטאות נחשקות לפתוח סניפים ביבשות אחרות, או לחלופין לעודד סטודנטים זרים לבוא פיזית בשעריהן. אך כעת האינטרנט עשוי להפוך גם את המגמה הזאת למיושנת, אולי אף מיותרת.

Coursera.org הוא ממובילי השינוי. מרצים בכירים ב־19 אוניברסיטאות מובילות בעולם, ובהן פרינסטון, סטנפורד, ברקלי וג'ונס הופקינס, מציעים בחינם יותר ממאה קורסים מלאים במרבית תחומי הלימוד - מהיסטוריה, דרך פיננסים, ועד כימיה, רפואה, מדעי המחשב וננוטכנולוגיה. יותר ממיליון לומדים, שמכונים באתר "Coursians", כבר נרשמו לקורס אחד או יותר. הקורסים עצמם אינם חלק מאופנת ה"הרחבת אופקים ברגע", שמציעים אתר ההרצאות TED ודומיו. הם מושתתים על שיעורים פרונטליים בווידיאו, קריאת חומרים, מטלות ומבחנים, ודורשים כמה שעות השקעה שבועיות לאורך כל משך הקורס. הם מאפשרים לכל אחד ללמוד בזמנו החופשי, וגם לשוחח עם עמיתיו לכיתה. זו הוראה גבוהה ואיכותית, מעמיקה בכל קנה מידה, וכזו שחוצה את משוכות המרחק, הזמן והאמצעים. לצד Coursera עלה לרשת האתר החדש EDXOnline.org, מיסודן של אוניברסיטאות הרווארד ו־MIT.

הערך של הקורסים מדבר בעד עצמו, ולכן יש הצדקה לקרוא לפורמט החדש בשם חדש: MOOC, ראשי תיבות של Massive, Open Online Courses (קורסים המוניים, מקוונים ופתוחים). הטרנד עצמו החל כבר לפני כמה שנים, עם אתרים כגון openculture.com שמצטיין בריבוי תכנים דווקא ממדעי הרוח והחברה, ועם אוניברסיטאות רבות, כולל כאלה מליגת הקיסוס האמריקאית, שהעלו צילומי הרצאות ומערכי שיעורים ליוטיוב ואייטיונז. אבל רק עכשיו תוכניות הלימודים החדשות האלה הולכות ומתמסדות. הקורסים מעובדים לפורמט אחיד, כמה מהם גם מלווים בתעודת סיום מטעם האוניברסיטה, וכבר מתנהל דיון סביב ההכרה בנקודות האקדמיות שהם מקנים.

ליזמים של Coursera ו־EDX יש כיסים עמוקים, ועשרות מיליוני דולרים כבר הושקעו במיזמים. המודל העסקי עצמו עדיין מעורפל, וטרם התחוור איך תוחזר ההשקעה. ואולי כרגע לא כל כך חשוב אם זה יהיה דרך פרסומות, תוכנית לגבות שכר לימוד בהמשך, יצירת מאגר לקוחות מזוהים, סיוע באיתור עובדים עבור מחלקות משאבי אנוש או שיווק מערכי הקורסים למוסדות. כרגע, יותר ממיליון איש הצביעו בהקלקת עכבר ונרשמו לקורסים.

MIT

היוזמות האלה, שלצדן פועלים עוד אתרים רבים ללימוד שפות (למשל memrise.com) או לשיעורי אינסטנט בכל נושא, מהנדסת מכונות ועד תקלוט (כמו ב־learni.st), ערות למגמה של "Life Long Learning", חיים של למידה, לא רק כי תואר ראשון ושני כבר אינם מספקים (את המעסיק ואת האמא הפולנייה), אלא כי עבור עוד ועוד אנשים הצימאון להשכלה אינו יודע רוויה.

ויש כמה הערות מודאגות להעיר, בשולי המגמה המתפרצת והמבורכת הזאת: לא ברורה השפעתה על פדגוגיית ההשכלה הגבוהה והממסד האוניברסיטאי. ואם המגמה תהפוך למציאות חדשה שתשכיל ותעצים מיליונים מסביב לעולם, לא ברור איפה זה ישאיר אותנו הישראלים, ואת תלמידינו שרובם מעדיפים ללמוד בעברית. ומה עלייתם של כמה מורים כוכבים בווידיאו תעשה ליתר מורי הבשר והדם? אם יש פה שינוי שהוא יותר מתחילת טרנד, זה עשוי להיות השינוי הגדול.

פרופ' רפאלי הוא ראש מרכז שגיא לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net