למה עושים דברים שמתחרטים עליהם?
פרופסור יקר, למה בעצם אומרים ש"שום דבר טוב לא קורה אחרי שתיים בלילה"? זה בגלל החושך? משהו אחר? ואיך אפשר להיות מוגנים ואחראיים גם בשעות האלה? שי
אחרי שתיים בלילה קורים דברים רעים כי במשך היום הארוך שבא לפני הלילה קרו דברים טובים. עמדנו בפיתויים, התאפקנו, דיברנו יפה, עשינו את העבודה שלנו בחריצות, ונגמר לנו הכוח להיות כל כך טובים ומרוסנים. התופעה הפסיכולוגית הזאת נקראת "ריקון אגו", ולרוב היא תוקפת אותנו בדמות איזה דיאלוג פנימי שבו אנחנו אומרים לעצמנו "נו, מה כבר יהיה" או "זה מגיע לי", או כל נימוק אחר לא לקבל את ההחלטה הטובה.
שליטה עצמית היא כמו שריר. אפשר לאמן אותה, אבל היא גם מתעייפת. ההחלטה להתעורר מוקדם ולא לחכות ליקיצה הטבעית, לוותר על מסיבה כי מחר יש עבודה, להישאר מאוחר במשרד במקום לדחות את העבודה למחר, לא לוותר על חדר כושר בדרך הביתה - כולן בחירות בהיגיון על פני הדחף, וכדי להוציא אותן לפועל מפעילים את השליטה העצמית, וזה מעייף. לא את הגוף, כי לפעמים אין כוח להישאר בעבודה אבל יש כוח ללכת לסרט, או שסתם מעדיפים להזמין פיצה במקום לאכול את הסלט המוכן שיש במקרר. העייפות היא מהבחירה בהחלטה האחראית והמאופקת שוב ושוב. ניסויים בכלכלה התנהגותית הראו שריקון אגו כזה פוגע באיכות ההחלטות שלנו, ואפילו מקשה עלינו להיות כנים.
שליטה עצמית היא כמו שריר. אפשר לאמן אותה, אבל היא גם מתעייפת צילום: שאטרסטוק
אז אם אתה בחור טוב ואתה לא עובד במשמרות לילה, כנראה בשעה שתיים בלילה אתה נמצא אחרי יום ארוך של התנהגות מנומסת ועמידה במילה שלך, וכנראה יש לך הרבה פחות כוח לקבל שוב ושוב את ההחלטה "הנכונה".
ואיך מתמודדים עם זה? שיטה אחת שרבים מאמינים בה היא לא להקשות עם עצמך כל כך. לבחור לאילו פיתויים להיכנע, כדי שלא תיקלע למצב של חוסר כוחות מוחלט. ואת מה שאתה בוחר לעשות למען עצמך אני ממליץ שתתכנן מראש, בין אם זה לקנות נעליים, להתנתק מהסביבה או לצאת לבילוי בעיר. כאשר אתה יודע שריקון אגו הוא חשש ממשי בחיים המודרניים, אתה גם יכול לשמור על המאגרים בעזרת שחרורים קטנים.
