המחיר הכלכלי של הבחירות - התקציב יידחה בחצי שנה, כל הפרוייקטים יוקפאו
נתניהו ידע על הגירעון כבר מתחילת 2012 - אך בחר שלא להחליט עד הרגע האחרון ממש; עד אישור התקציב תפעל הממשלה על בסיס תקציב חודשי מצומק בהיקף של 1/12 מתקציב 2012; הפגיעה בפעילות משרדי הממשלה תהיה קריטית; ומה עם המפלגות שסירבו לאשר את התקציב "האנטי חברתי"? הן צפויות להסכים לו מיד לאחר הבחירות. פרשנות
1. דבר טוב אחד צריך להגיד לזכותו של ראש הממשלה ושר העל לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו הערב: הוא סוף כל סוף קיבל החלטה. אפשר לאהוב את ההחלטה הזו יותר או פחות, אבל לפחות היא התקבלה. לפחות כעת ישנה ודאות מסוימת לגבי היקף האי ודאות שאופף אותנו. זאת בהנחה, כמובן, שנתניהו לא מסתיר איזה קלף בשרוול – כמו ציפייה כמוסה לבחירתו של המתמודד הרפובליקני מיט רומני לתפקיד נשיא ארה"ב – בשביל להפוך שוב את הקערה על פיה אחרי הדקה ה-90.
נתניהו משך את ההחלטה הזו במשך שבועות וחודשים. כבר מתחילת 2012 פקידי האוצר, חלקם לפחות, סיפרו לשר האוצר שלו ולו עצמו שהנתונים הכלכליים לגבי 2012 לא יעמדו בתחזיות האופטימיות. הם גם ציינו שוב ושוב, אפילו בשלהי 2011, שהתקציב לשנת 2013 לא מצליח להתכנס. שההכנסות נמוכות באופן דרמטי מהיקף הוצאות הממשלה, שהגירעון יהיה גדול מדי, ושמוכרחים לעשות משהו. נתניהו היה מודע לנתונים האלה במשך זמן רב. הוא ידע שיצטרך להביא לממשלה תקציב של גזרות, והעריך שיהיה לו קושי פוליטי גדול להשיג תמיכה לתקציב כזה. הוא ידע זאת, ויכול היה להכריז על בחירות מזמן. אבל הוא בחר למשוך את ההחלטה.
2. להחלטה למשוך את ההחלטה יהיה מחיר כלכלי. במקום להיות מאושר בסוף 2012, התקציב יאושר לכל המוקדם בחודשים אפריל-מאי 2013. אם נתניהו יתקשה משום מה בהרכבת ממשלתו, אישור התקציב עלול להידחות בתסריטים מסוימים אפילו לתחילת קיץ 2013. המשמעות היא שמשרדי הממשלה יפעלו ללא תקציב מאושר בין כמה חודשים לבין חצי שנה או יותר. ככל שפרק הזמן הזה יהיה ממושך יותר הפגיעה בפעילות משרדי הממשלה תהיה קשה יותר.
ראש הממשלה, הערב צילום: אי פי איי
עד אישור התקציב משרדי הממשלה יפעלו על בסיס תקציב חודשי מצומק בהיקף של 1/12 מהתקציב של השנה הקודמת, שקטן בעשרות מיליארדים מהתקציב המתוכנן לשנה הבאה, זה שלא יאושר עד אמצע 2013. מי שישלוט בתקציב החודשי הזה בפועל תהיה החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי-בויאנג'ו וראש אגף התקציבים גל הרשקוביץ. הכספים שהם יעבירו למשרדי הממשלה יהיו מנותבים בראש ובראשונה לתשלום משכורות לעובדי המדינה, ולתשלום לספקים שכבר מחזיקים בחוזים חתומים ומחייבים מול הממשלה.
זהו. כל היתר יצטרך לחכות. כל הפרויקטים שעמלים עליהם, מרבית פיתוח התשתיות, כל מה שלא סיים את תהליכי המכרז, הכל ייכנס למקפיא. המשמעות תהיה פגיעה באיכות ובהיקף השירות שמשרדי הממשלה נותנים לציבור תמורת כספי המסים שלו. על הפגיעה הזו חתום ראש הממשלה ושר העל לאסטרטגיה כלכלית, מר כלכלה, בנימין נתניהו.
3. ועוד משהו קטן. בעוד שלושה חודשים, אחרי היוודע תוצאות הבחירות, חלק לא מבוטל מהאנשים שיושבים היום בממשלה – בהנחה שמפת גוש הימין-חרדים לא תשתנה יותר מדי, ובהנחה שנתניהו יבחר להרכיב ממשלה עם השותפים הטבעיים שלו – יהיו גם האנשים שישבו למשא ומתן קואליציוני להרכבת הממשלה הבאה.
היום הם לא מוכנים בשום אופן לחתום לנתניהו על תמיכה בגזרות תקציביות, בקיצוצים בקצבאות, בביטחון, במגזר הציבורי. אלא שבעוד שלושה חודשים, לאחר היוודע תוצאות הבחירות, הקיצוצים לא ילכו לשום מקום. הם יחכו לפוליטיקאים יפה יפה. חור תקציבי של 14 מיליארד שקל לא מתאדה מעצמו רק בגלל שהציבור הלך לקלפיות. אז, בעוד שלושה חודשים ומשהו, אותם האנשים ישבו עם נתניהו סביב אותו השולחן, ופתאום יהיו מוכנים לחתום. אז במקום קיצוץ קצבאות ילדים של 2 מיליארד שקל זה ייגמר בקיצוץ של 1.5 מיליארד. זה לא באמת משנה. אז בשביל מה כל ההצגה הזו? מה בדיוק הבחירות הללו אמורות לאשרר? האם הפוליטיקאים מתכוונים לעמוד מול הציבור ולבקש ממנו מנדט לקצץ? או שמא שוב תופרחנה סיסמאות ריקות, שסופן להיגמר רק בהסכמים קואליציוניים ידועים מראש, ובתקציב גזרות ידוע מראש.
