פרשת אולמרט: הפרקליטות שלפה ראשונה

החלטת הפרקליטות לערער הן על הזיכוי והן על העונש הייתה צפויה. גבולות הגזרה של הערעור טרם נקבעו, אבל בפרקליטות החליטו להודיע על עצם הכוונה שלושה שבועות לפני תום המועד (45 יום ממתן גזר הדין) כדי לא להיקלע לעיתוי פוליטי מכביד יותר - מבחינתו ומבחינתם: לאחר שאולמרט היה מודיע על כוונתו לרוץ ואולי כבר מגבש פלטפורמה פוליטית כלשהו. חובבי דרמה יכולים לדמות את שני האקדוחנים מתייצבים זה מול זה. הפרקליטות שלפה ראשונה. אולמרט ספג ראשון את הכדור. לא בטוח שהכדור הזה יוציא אותו מהמשחק, אבל בהחלט יש לו משקל. 

מבחינה משפטית, ואפילו מעשית, הפרקליטות התחייבה לערעור כבר ביום הזיכוי. כבר באותה הופעה של פרקליט המדינה משה לדור בתקשורת שסגר את יום השידורים הדרמטי ההוא. הפרקליטות, באמצעות דובריה הרשמיים והסמויים, לא הסתירה את העלבון הצורב מהתוצאה שנחלה, בזיכויים ובענישה.

בשבועות שלאחר מכן התנהל בתקשורת קרב על לגיטימיות הערעור. האם מדובר ברדיפה אישית או בקרב מאסף על שלטון החוק. האם בית המשפט העליון הסתייג במפורש או רק במשתמע מערעור על פסק דין פה אחד של שלושה שופטים. האם ראוי שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט העליון אליקים רובינשטיין, יתייחס כבר עתה למניעת החזרה לחיים הפוליטיים. כל צד ופרשניו, כל צד ומאווייו.

אהוד אולמרט אחרי הזיכוי. התנהל בתקשורת קרב על לגיטימיות הערעור צילום: פלאש 90

אולמרט שקל חזרה לפוליטיקה תחת עננה אחת ודאית - תיק הולילנד, ותחת עננה אחרת אפשרית - הערעור. אתמול התברר סופית ששתי העננות קיימות ומשחירות את הקאמבק הפוליטי שהולך ומתרקם. אם אולמרט מודיע בימים אלה על פרישתו, אין ספק שלהודעה על הכוונה לערער היה משקל ממשי.

אולמרט הוזכר כמתמודד היחיד שיכול לאתגר את נתניהו בתביעה לכס ראשות הממשלה. שאלה מעניינת היא האם הציפייה הזו שנתלתה בו היא נחלתה של המערכת הפוליטית בלבד (קדימה המתרסקת, המרכז החדש שהוגה חיים רמון) או של ציבור המרכז-שמאל בכלל. האם מדובר במשאת נפש של הפוליטיקאים או של המצביעים. קמפיין הנגד, המבוסס על שלילת החזרה בגלל התסבוכת המשפטית-פלילית, מגיע גם מהמרכז שמאל, שמייצג משקל כבד של מקדשי שלטון החוק. הטהרני, אבל גם הנורמטיבי.

הבחירות שהוקדמו תפסו את אולמרט בפרשת דרכים. הסקרים, כרגע, אינם מנבאים הצלחה מרשימה. מבחינה זו דווקא ה"סקרים" המשפטיים מיטיבים איתו קצת יותר. הן בסיכויי הערעור והן לעניין הולילנד, שם הוא נאשם בלקיחת שוחד. האישום כבד אמנם, אבל הוא תלוי על עד מדינה מפוקפק וראיות נסיבתיות ששופטים, לפחות אלה מהסוג של מחוזי ירושלים, לא קונים.

המדינה בונה בעיקר על הערעור בפרשת טלנסקי. האם איש ציבור יכול לקבל כסף מזומן וחשוב יותר - האם הוא יכול להטמינו בכספת מבלי לדווח עליו. אולמרט נחלץ בעור שיניו מהאישום הזה משום שלא נשללה האפשרות שמדובר בכספים פוליטיים שבמועד קבלתם לא הייתה חובת דיווח, כאשר כל הנושא נותב לשאלה האם הפרת כללי ועדת אשר (הסדרת ניגוד עניינים וחובת דיווח של שרי ממשלה) עולה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים. הפרקליטות מקווה לפרשנות מחמירה יותר בעליון ובעיקר לקלון שיתלווה לפרשנות זו. סוד גלוי הוא ששאלות גבוליות מבחינה משפטית מוכרעות גם לפי הרכב השופטים, ואפשר להעלות על הדעת הרכבים בעליון שיגרמו לאולמרט להזיע יותר.

לאחר שהפרקליטות הודיעה על כוונותיה, צפוי אולמרט להודיע על כוונותיו. החשבון הפוליטי, החשבון המשפטי, החשבון המשפחתי, החשבון האישי. כל אלה צריכים להשתקלל ולהתנקז להחלטה קשה ומרובת השלכות. הכוונה לערער, אף שאינה מפתיעה, תעורר מן הסתם מומנטום שלילי נוסף במחנה אולמרט. ואם יתברר שהיא הכריעה את הכף נגד הקאמבק, תוכל הפרקליטות לרשום הישג כפול: לא רק הורדת ראש ממשלה מכהן, אלא מניעת חזרתו של ראש ממשלה פוטנציאלי.