אלם טרום בחירות
כל המתמודדים על מקום בכנסת הקרובה בוחרים לשתוק נוכח המתקפה הצינית על הצרכן. כמו בפעם הקודמת, הם יגלו באיחור את עומק הכעס שנצבר
העלאות המחירים:
- נושאי התפקידים: מנהלים בורחים מאחריות
- הרגולטור: רשות ההגבלים לא מתערבת
- הפגיעה בצרכנים: כולם רוצים את הארנק שלי
- מחירי הדיור: חלום הדירה שוב מתרחק
תיאום הזמנים מבהיר שמדובר במתקפה צינית, אבל היא אינה צריכה להפתיע. גם האיפוק של השנה האחרונה היה ציני. איפוק תועלתני, אסטרטגי, לא כזה שנבע משינוי תפיסה אמיתי או מראייה חדשה של היחסים עם הצרכן.
אבל מה שיותר מפתיע הוא שההתפרצות הנוכחית, אשר מתרחשת ממש ערב בחירות, אינה נענית ולו בציוץ מצד הנבחרים לעתיד. אלם טרום בחירות אחז בכולם, מראשי המפלגות ועד אחרוני המצטרפים למירוץ.
לא המיקי רוזנטלים שמפלסים במרפקיהם דרך לרשימת העבודה, נושאת הדגל החברתי; לא היאיר לפידים שמתיימרים לסמן את העתיד האחר שממתין לנו אם רק נלך אחריהם; לא אנשי ליכוד שאמורים היו להישאב בשמחה אל הוואקום הכחלוני; אפילו לא אנשי ש"ס שחרדת הפריימריז אינה מרחפת מעליהם ואין להם עניין בוועדים כאלה או אחרים.
בחירות בפתח, רק מתבקש היה לנסות לגרוף את קולות ההמון, אך במקום זה מכל עבר נשמעת רק דממה מעליבה.
אפשר לתת כל מיני הסברים מלומדים, מהסוג שהיועצים האסטרטגיים המרחרחים את האווירה יודעים לנפק: כעת עדיין זמן
פריימריז, איש אינו רוצה לריב עם הוועדים של החברות הגדולות, כולם עסוקים בסגירת דילים חזקים בתוך המפלגות וכיוצא באלה. זה לא באמת משנה.
הטעות היסודית, הן של מעלי המחירים והן של הנבחרים, היא ההנחה שריח המחאה אכן חלף. הוא לא. האיפוק מאונס, שהחליף צד וכרגע הוא נחלתם של הצרכנים, יסתיים מתישהו, עם או בלי קשר לבחירות. הפרץ בעקבותיו יהיה הרבה פחות מעודן מבפעם הקודמת, ואפשר להציץ לאירופה כדי להבין את המגמה. ובדיוק כמו בפעם הקודמת, יצרני מזון כחברי כנסת, מנהלי קרנות פנסיה כשרי אוצר, יופתעו לגמרי - ויבואו לחבק.