הלקח של יוסי מימן: היום שבו השתנו יחסי הכוחות

יוסי מימן צילום: אוראל כהן

בעלי בית אחרים יחשבו מעתה פעמיים

לפני כמה חודשים ערכנו ב"כלכליסט" סקר שבו בפעם הראשונה נשאלו החוסכים עצמם אם היו מוכנים להפסיד 100 שקל באופן חד־פעמי וללמד את בעלי ההון שהם מסתבכים עם נושים חזקים, או להגיע להסדר חוב ולא להפסיד את אותם 100 שקל. מהבדיקה שעשה יניב רחימי עלה כי הוויתור בפועל קטן הרבה יותר, ובמקרה של פירוק מלא של אמפל וקבלת 0 שקלים יפסידו עמיתי פסגות, למשל, 1.82 שקלים בלבד. זו לא טעות. החוסכים כבר מזמן קיבלו החלטה: הם רוצים לראות מוסדיים נחושים, אמיצים, כאלו שמנהלים מו"מ ומתנהלים בקשיחות. גם אם הפנסיה שלהם תתקזז בשקל ושמונים.

המקרה של מימן, בהנחה שלא מסתתרת כאן עז כמו ויתור על ההלוואה של 28 מיליון הדולרים שנתנה אמפל למרחב שבשליטתו, יכול לסמן את שינוי הכיוון. בעלי בית אחרים שיחליטו שהם רוצים להעביר את החוסכים דרך המספרה שלהם יחשבו פעמיים. פתאום הסיכון ייראה להם מוחשי. פתאום יוכלו המוסדיים לנופף בתקדים מימן ולא יאיימו באיומי סרק דרך כותרות העיתונים. פתאום יתברר שגם מי שעושה תרגילים משפטיים ומאלץ את המוסדיים להתדיין בבתי משפט בארצות הברית, עם כל ההוצאות המשתמעות מכך, לא מצליח.

הנושים הבינו שאי אפשר להמשיך ככה

אם יש חברה שהמשקיעים המוסדיים היו צריכים לקחת אותה מבעליה הנוכחיים הרי שזוהי אמפל. כל עוד צינור הגז ממצרים סיפק את הסחורה, כולם העלימו עין מהמשכורות האסטרונומיות שמשכו מימן וסמנכ"לית הכספים שלו אירית אילוז. אולם ברגע שהצינור נדם והקשיים בהחזר החוב צצו, הבינו הנושים שכך אי אפשר להמשיך.

אמפל היא לא החברה היחידה שזה היה הנרטיב שלה. בשוק ישנם לא מעט הסדרי חוב או הצעות להסדרי חוב שמחייבים לנקוט פעולה הדומה לזו שנקטו המוסדיים באמפל. והגודל לא קובע. אם המוסדיים ייאבקו על הסדרי החוב וינקטו את הצעדים החריפים ביותר העומדים לרשותם, יש סיכוי שמשהו ישתנה בדפוס הפעולה שאפיין את שלוש השנים האחרונות בגל הסדרי החוב.