"העלות של ההתמודדויות הביטחוניות עלולה לגרור אי־יציבות כלכלית"

"אני חושב שהתמונה היום שונה לגמרי, ויש פה סיכויים וסיכונים לחמאס. אם הם לא ינהלו את הדברים כמו שצריך בסופו של דבר הם יגיעו לעמדת חולשה כמו החיזבאללה, שנמצא במקלט כבר שש שנים", הוא אומר בראיון ל"מוסף כלכליסט". "קשה מאוד לחזות איך ייגמר הסבב הזה, אבל אני רוצה להאמין שהלחץ שמופעל מכל הכיוונים על החמאס - קודם כל מצד ישראל, שאין לה ברירה אלא להגן על תושביה - יאפשר כמה זמן, אולי שנים ספורות, של חיים תקינים".

למעשה החמאס בודק עכשיו מי איתו ומי נגדו.

"נכון, אין ספק. טורקיה, לדוגמה, לא יכולה להרשות לעצמה להיות קיצונית מדי נגד ישראל כי יש לה צרות קשות עם סוריה. זה מבחן עליון ומאוד משמעותי בעידן שבו המדיניות בפוליטיקה במזרח התיכון נעה ממקומה כמו ברעידת אדמה. אלה תהליכים עמוקים שמשפיעים על קבלת ההחלטות של כולנו, תחת אש, בימים האחרונים. נראה לי שהחמאס בשלב הזה יותר קיצוני בתפיסת עולמו. הם מאמינים שבאמצעות כוח הם יגרמו לכך שבסופו של דבר התגובות של ישראל יהיו קשות ויגרמו לאבידות קשות באוכלוסייה שלא מעורבת בלחימה אבל משמשת כמגן חי, והפגיעה באוכלוסייה האזרחית תעורר את העולם הערבי והמערבי ללחוץ על ישראל להתקפל".

הריסות בעזה לאחר הפצצת חיל האוויר ביום שני צילום: אי פי איי

השכונה השתנתה, ולאו דווקא לטובה

ראוי להקשיב לפרקש (63), שנחשב למי שהכניס תפיסה חדשנית לעבודת המודיעין של צה"ל, כשהרחיב והגמיש את ההתבוננות והתאים אותה לשינויים במציאות. ברב־המכר "עידן הלא יעלה על הדעת" מזכיר ג'ושוע קופר ראמו, עיתונאי לשעבר ומנהל בחברת הייעוץ של הנרי קיסינג'ר, את פרקש כאחד מקבוצה מצומצמת של אנשים בעולם שעשו שינוי כזה בהצלחה. פרקש, הוא טוען, התמקד בדברים שלכאורה אינם קשורים במישרין לאיומים על ישראל וניתח את משמעותם, למד מכישלונות האויב, ופיתח את שיטת הסיכולים הממוקדים של ישראל בימי האינתיפאדה השנייה, שאכן הניבו תקופה ארוכה יחסית של שקט.

40 שנה הוא שירת בצה"ל, בעיקר בחיל המודיעין, בוגר מלחמות ישראל, מבצע יונתן וכנראה מבצעים נוספים שהשתיקה יפה להם. בין השאר שימש מפקד יחידת 8200 המוערכת וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה של צה"ל. כישלון אסטרטגי לא דבק בו, והוא ידוע כמי שניתוחיו מעמיקים ותחזיותיו לא אחת מדויקות - כמו ירי הטילים של חיזבאללה על ישראל ערב מלחמת לבנון השנייה. כעת, שש שנים לאחר שפשט את המדים, הוא יכול לספק התבוננות מרתקת על השכונה המזרח־תיכונית.

פרקש (משמאל) בטקס מינויו לראש אמ"ן ב־2001, עם הרמטכ"ל שאול מופז צילום: צביקה טישלר

בראיון שנערך בתחילת השבוע, שעות אחדות לפני שהמריא לחו"ל, מציע פרקש מיפוי פוקח עיניים של המזרח התיכון, שהשתנה כליל בשנתיים האחרונות. "אני מסרב לקרוא למה שקרה בעולם הערבי 'אביב ערבי'", הוא אומר. "אני קורא לזה צונאמי, ויש בו התפתחות מאוד משמעותית: האסלאם הסוני הרדיקלי הרים את ראשו. אללה חזר, והוא משפיע על ממשלים ומשטרים מתוניסיה ולוב ועד תימן ומצרים. אנחנו רואים, למשל, שהגרעין הקשה של האופוזיציה בסוריה הוא של האחים המוסלמים. זו אחת המגמות המסוכנות ביותר שהתפתחה מהצונאמי הערבי, והיא מעמידה את האסלאם הסוני הרדיקלי כאיום מספר אחת על ישראל, אם אני שם בצד את פצצת הגרעין האיראני.

"מצד שני, נשיא מצרים מורסי מבין שבמצב הכלכלי של מצרים הוא לא יכול לתת גיבוי ללא גבול לחמאס. הוא עומד בפני כלכלה קורסת, שעד ינואר 2011 הכנסותיה מתיירות היו כ־10 מיליארד דולר ומאז הן ירדו בשני שלישים. מאז המהפכה נולדו במצרים עוד כמיליון וחצי תינוקות, ואני לא צריך להזכיר שאחד מכל שני מצרים עני. המהפכה המצרית אותנטית. היא לא היתה נגד ישראל אלא בגלל הצרות של העם המצרי. במצב הזה, אם החמאס לא יהיה רגיש או שיעבור את הגבול, מורסי לא יוכל לעזור".

זה גם המבחן הראשון ליחסים של ישראל ומצרים אחרי מובארק.

"אני חושב שהאינטרס לקיים את הסכם השלום והנספח הצבאי שלו חשוב למצרים לפחות כמו לישראל, וכך גם לגבי ירדן. לנוכח בעיות היסוד שלהם הם לא יוכלו להרשות לעצמם לשבור את כל הכלים בבת אחת. לראשונה יש בעזה שלטון של החמאס, ולראשונה זה עשרות שנים האחים המוסלמים הגיעו לשלטון במצרים. זה מבחן עליון להתנגשות התפיסות. אם ננהג בתבונה אז הבעיות מבית יחייבו את מורסי לנקוט צעדים מאוד זהירים כלפי ישראל - קודם כל בגלל אינטרס פנימי, לא בגלל אהבת ישראל או מחויבות אחרת. אם ננהג בזהירות ונהיה רגישים לבעיות הקשות במצרים ולאינטרס המצרי, לצד האינטרס שלנו, אז שני הצדדים יוכלו להמשיך ולקיים את השלום הזה".

הפגנה בכיכר תחריר בקהיר צילום: רויטרס

המחיר הכלכלי עלול להיות כבד מאוד

לאחר שפרש מצה"ל הקים פרקש את הסטארט־אפ FST21, שמפתח טכנולוגיה לאבטחת רבי־קומות, והוא משמש מנכ"ל ויו"ר החברה. ממקומו בעולם העסקים הוא מביע עתה חשש שהצרכים הביטחוניים של ישראל רק יעמיסו יותר על הכלכלה - ועלינו. "עד לפני שנה־שנה וחצי מצבה הכלכלי של ישראל היה טוב לעומת המשבר העולמי", הוא מסביר. "אבל בשנתיים האחרונות קרו כמה דברים כמו האירועים בעזה, הסיכון שסיני תהפוך למוקד טרור, החשש שבסוריה יגיע נשק כימי לידיים לא אחראיות וכמובן הנושא האיראני, שמביאים את ישראל להוצאות כלכליות כבדות מאוד, שבסופו של דבר ייפלו על גב האזרחים והמגזר העסקי.

"אם האתגר הנוכחי של עזה היה מבודד ויחיד, היה נגרם לכלכלה זעזוע מינימלי, ואפשר היה להתגבר עליו מהר יחסית. האתגר במבצע מול החמאס לא היה מביא אותנו למשבר שקשה לצאת ממנו. אבל יחד זה כבר מצטבר להוצאות אדירות. אם תיקחי בחשבון גם את חוסר היציבות של גוש היורו והעובדה שכלכלת העולם לא התאוששה מהמשבר של 2007–2008, מצטברים פה כמה אלמנטים שיכולים להביא לחוסר יציבות כלכלית ולצורך בצעדים הרבה יותר קשים מבעבר".

גם לאיום של איראן גרעינית יש לדברי פרקש זווית כלכלית מעניינת. "לאחר שהמנהיגים הוותיקים במדינות ערב, כמו סעודיה ולוב, התחלפו, הנגישות למאגר האנרגיה הגדול בעולם הולכת ונעלמת, וזה יוצר חשש וחרדה בשוקי העולם שרזרבות הנפט בסכנה ממשית. אם תוסיפי לזה את הצורך האסטרטגי של איראן להיות מעצמה אזורית שמשפיעה על מה שקורה בדרום אסיה ובמזרח התיכון, ולהגיע לנשק גרעיני כדי שתוכל לשלוט על מדינות שבהן יש מאגרי נפט רבים וצבא חלש, כמו בחריין או ערב הסעודית - אלה דברים שיכולים להשפיע על כלכלת העולם בצורה דרסטית. אני חושב שאחת הסיבות שהאיום הגרעיני האיראני הובן לבסוף גם על ידי ארצות הברית והמערב הוא שכל כלכלות העולם עלולות להיות מושפעות בצורה קשה אם איראן תכתיב את סדר היום בדרום אסיה ובמזרח התיכון על ידי נשק גרעיני. עדיין לא הגענו לנקודה הקריטית, ואני מקווה שארצות הברית תממש את התחייבותה לא לתת לאיראן להגיע לנשק גרעיני אם הלחצים הכלכליים לא יגרמו לה לעצור את תוכניתה או לפחות לדחות אותה בכמה שנים".

הפגנה נגד הנשיא אסד בעיירה דריה בפאתי דמשק צילום: רויטרס

החמאס מפיק לקחים ומשתפר כל הזמן

זמן בהיבטים צבאיים הוא מושג חמקמק. התגובה ההתקפית המהירה והמדויקת של צה"ל היא תוצר של עבודת נמלים ארוכה מאוד של כוחות המודיעין, בדיוק כפי שהיכולות ההתקפיות של החמאס, שהיקפן המלא התגלה בשבועות האחרונים, נבנו במשך שנים. "החמאס צבר במשך זמן רב אלפי רקטות ונשק מפר איזון - כמו נשק נגד טנקים, שהתחיל את האירוע כשטיל כזה פגע בג'יפ צה"לי, נשק נגד מטוסים תקני ורקטות תקניות כמו פאג'ר 5. יש פה הפקת לקחים והחלפת מידע לאורך זמן בין איראן, סוריה, חיזבאללה והחמאס. הם מפיקים לקחים ממלחמות וממבצעים שלנו ומשתפרים כל הזמן.

"ייתכן שאחד הלקחים שאנחנו צריכים להפיק הוא שעלינו לאתר את נקודת האיזון שבה ההרתעה מתחילה להתערער.

ההרתעה בעקבות מבצע 'עופרת יצוקה' החזיקה מעמד כשנתיים. יכול להיות שאחרי שנתיים צריך לעשות עוד מבצע כזה - מוגבל יותר, שאינו מחייב פעילות קרקעית, אבל כך תתוחזק ההרתעה יותר זמן ואנחנו נוכל לחיות את חיינו בשקט לאורך זמן. אני באמת לא חושב שהפתרון יבוא רק מהמאבק האלים שאנחנו ננהל נגדם ושהם ינהלו נגדנו".

בית באופקים שנפגע מטיל פלשתיני ביום ראשון. "לחמאס חשוב לומר 'שיבשנו את החיים בישראל' יותר מאשר שייהרגו כמה אנשים" צילום: איי אף פי

המהלך הראשון של ישראל בסבב הזה היה חיסול אחמד ג'עברי. האם בעיניך החיסול הוא הישג, או שלכל אחד יש תחליף - וכפי שנטען בימים האחרונים, לעתים הוא קיצוני יותר?

"לכל אחד יש תחליף, אבל לאורך זמן, אם אנחנו פוגעים במנהיגות הצבאית שצברה ניסיון ובנתה יכולות - וג'עברי הוא אחד מאדריכלי היכולות הצבאיות של החמאס - יהיו פחות אנשים מנוסים בשלטון, והם יעשו יותר שגיאות. זו תפיסת העולם שעזרה לישראל להתמודד עם טרור המתאבדים בשנים הקשות של 2001–2002 ו־2005 (אז שימש פרקש ראש אמ"ן). כל הזמן בוצעו סיכולים ממוקדים, נפגעו המובילים שהיה להם הרבה ניסיון, ואז באו מספרי שתיים עם פחות ניסיון, ומספרי שלוש וארבע, ובשיטה הזאת נוצרה חולשה שאפשרה לנו להתגבר על הטרור ולהחזיר את מדינת ישראל לחיים נורמליים. האנשים האלה אוהבים לשלוח טרוריסטים להתאבד, אבל הם לא אוהבים בעצמם להתאבד, אז מעבר להרתעה ולפגיעה הקשה, לאורך זמן פגיעה בשדרה המובילה והמנוסה מחלישה את היכולות של הצד השני להשיג את יעדיו".

זו שיחה מאוד פסימית. התמונה במזרח התיכון מדאיגה.

"אני רואה בזה גם הזדמנויות, באמת. למשל, אם בסופו של דבר בשאר אסד ילך, בסוריה יקום כנראה משטר סוני, או שהיא תחולק לכמה אזורים, ואז הברית המכונה 'ציר הרשע' בין סוריה, חיזבאללה ועיראק תתחדש, וזו תהיה פגיעה קשה מאוד ביכולת האיראנית להיות איום ממשי על הגבול הצפוני שלנו. אנחנו רואים שפתאום סודן נחלקת לשניים, ויש מדינה נוצרית שצריכה סיוע, ויהיה לה נוח לקבל אותו מישראל. כך גם לגבי הדרוזים הרבים שבמפגש הגבולות המרובע בין עיראק, טורקיה, איראן וסוריה. יכול להיות שבסופו של דבר הם יגיעו לעצמאות, וברית איתם יכולה להיות מאוד משמעותית למדינת ישראל. כך שאני מסתכל לאורך זמן ורואה הזדמנויות. אם נחפש אותן במצב שנוצר, נצליח להתמודד בצורה מאוד מוצלחת עם האתגרים הקשים שבאו עלינו מהצונאמי הערבי".

מערכת כיפת ברזל בפעולה השבוע. "החמאס צבר במשך זמן רב אלפי רקטות ונשק מפר איזון כמו נשק נגד טנקים ונגד מטוסים" צילום: אי פי איי

גם לעזה תגיע המהפכה החברתית

"עמוד ענן" הסיט את הפוקוס ערב הבחירות מהמאבק החברתי למאבק הביטחוני, אולם ברור שכאשר המבצע יסתיים והציבור ייצא מהממ"דים ויתבקש לשלם את החשבון, הנושא החברתי ישוב לסדר היום. מול תמונות ההרס בעזה, אי אפשר שלא לתהות מתי יצוץ שם מרי אזרחי, מתי יימאס לעזתים לשמש המטווח של החמאס והם ירצו יותר מכל חיים שקטים, עם עבודה, מים זורמים ובתים שלמים.

"אין לי ספק שזה יקרה", אומר פרקש. "המהפכה הערבית אותנטית. אם לא ידאגו לאוכלוסייה בעזה והיא תסבול לאורך זמן עם השלטון הקשה הזה, הם עשויים להתקומם. הבעיה היא שבמקומות כאלה אכזריות השלטון כל כך גבוהה שלא פשוט לאזרח להילחם עבור לחם, עבודה ושקט. זה תהליך שמחייב אומץ רב ולעתים כרוך בסכנת חיים. החמאס יימדד לפי מה שהוא יעשה מול האזרחים, ואם הוא חושב שהוא יכול לדלג על זה הוא עושה טעות מרה".

בינתיים עוסקים שם בהרבה מאוד תעמולה פנימית.

"בימים הראשונים של המבצע, בעקבות עבודת הנמלים של השב"כ ואמ"ן, נהרס כמעט לחלוטין מערך הנשק התקין שלהם, כמו הפאג'רים. הם משתמשים ברקטות מתוצרת עצמית, כמו זו שמכונה על ידם M-75, עם ראש קרבי הרבה יותר קטן, שגורמת נזק יותר קטן, אבל מפיקה אפקט פסיכולוגי שמאפשר לחמאס לומר: 'הנה, אני מאיים על 2–3 מיליון מתושבי ישראל, כולל ירושלים ואזור תל אביב'. חשוב להם לומר 'שיבשנו את החיים בישראל' יותר מאשר שייהרגו כמה אנשים, כי חשוב להם להדגיש שכל עוד הם סובלים גם אנחנו יכולים לסבול. זו תרבות של Lose-Lose, לא של Win-Win".