הנפקת חייו
הנפקת החברים של נוחי דנקנר מפברואר האחרון סיבכה אותו בדיוק כשהוא היה צריך שקט וזמן כדי לארגן מחדש את מצבת החובות המאיימת של קבוצת אי.די.בי. זו יכולה להיות מכה שתכריע את עתידו העסקי
פברואר 2012. נוחי דנקנר מרגיש שהחבל העסקי סביב צווארו הולך ומתהדק. חברת האחזקות שלו, אי.די.בי, זקוקה ל־250 מיליון שקל כדי לשרוד את השנה הקרובה. זהו סכום זניח בהיקפים שהקבוצה הזו עובדת, אבל אפילו את זה לא היה לה. החברות־ הבנות (שופרסל, סלקום, כלל ביטוח ועוד) לא יכולות לחלק דיבידנדים מכיוון שמצבן העסקי הורע, וגם אם הן יכולות, הכסף שהן מחלקות לא מגיע לקומה האחרונה, שבה יושבים הלכודים.
גם אופציה של גיוס עוד כסף מציבור המשקיעים באמצעות הנפקת איגרות חוב (לקיחת הלוואה מהציבור) לא עובדת עוד. איגרות החוב בשוק ההון של קבוצת אי.די.בי נסחרות במחירים שמשקפים ריביות של שוק אפור. אף אחד, אפילו דנקנר, לא חושב שיוכל ללוות בריביות שכאלו. לכן נותרה לו אופציה אחת. לקרוא לכמה מטוסים שימטירו על הקבוצה כסף מלמעלה כדי שלפחות את השריפה של שנת 2012 אפשר יהיה לכבות.
נוחי דנקנר. שאלה של יושרה צילום: Polaris Images
דנקנר יצא לגיוס מניות בחברה שלו. לכולם היה ברור שרכישת מניות של קבוצת אי.די.בי במצבה הקשה אינה כלכלית, אך ההיסטוריה והקולגיאליות באלפיון העליון שיחקו תפקיד מרכזי. טלפונים הורמו, טובות מן העבר הוזכרו, ודנקנר הצליח ברגע האחרון לגייס 324 מיליון שקל ולקנות לעצמו זמן לעוד שנה.
1. הסיבה להנפקת החברים
מה היה קורה אם דנקנר לא היה מגייס את הסכום שגייס בהנפקה? סביר להניח שהוא היה מאבד את קבוצת האחזקות שלו כבר ביוני 2012 או אולי אפילו עוד קודם לכן. בעלי איגרות החוב לא היו מוכנים לסבול מצב שבו הם אינם מקבלים את כספם בזמן והיו משתלטים על אי.די.בי אחזקות.
חודש לפני התשלום כבר היו עולים נציגי המשקיעים המוסדיים לקומה ה־44 במגדלי עזריאלי והיו מסכמים על מתווה הסדר החוב, הסדר החוב שדנקנר כל כך ניסה להימלט מפניו.
2. הנרטיב משתנה
זהו אולי היום השחור ביותר בחייו העסקיים של דנקנר. זה לא שלא היו ימים שחורים קודם לכן אבל בכולם דבק נרטיב של כישלון עסקי. אתמול הצטרפה לסיפור עלייתו ונפילתו של נוחי דנקנר שאלה של יושרה, הטעונה כמובן הוכחה מקיפה בבית המשפט.
אם יש משהו שעליו הקפיד דנקנר במהלך הקריירה שלו הוא העניין הזה. הוא הביא את ד"ר אייל סולגניק, ראש מחלקת תאגידים לשעבר ברשות ניירות ערך, איש ישר ואמין שהטריף את קבוצת אי.די.בי בהוראות של עשה ואל תעשה. מטרת ההוראות האלו היתה אחת: קבוצת אי.די.בי תהיה סמן ימני לאינטגריטי בשוק ההון.
בהתחלה, כשהעסקים עבדו, זה הלך, אבל ככל שהקבוצה הזו הסתבכה, היושרה הציבורית שלה נפגמה. זה התחיל בעסקת בעלי העניין השערורייתית והמיותרת של ישראייר, שבמסגרתה חילץ עצמו דנקנר מערבויות אישיות בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, המשיך באימוץ תקנים חשבונאיים שהחיו לפתע את הדו"חות הכספיים מבלי שקרה שום דבר בעולם העסקי האמיתי, והסתיים בחשדות שמעלה רשות ניירות ערך כלפי דנקנר אתמול.
כל המהלכים הללו היו מאוד לא אופייניים לנרטיב שדבק בדנקנר ואי.די.בי בשנות הגאות והן מצביעות על המצוקה האמיתית שבה הוא היה שרוי.
3. השאלות וההשפעות
חקירתו של דנקנר מעלה כמה שאלות. רק לאחרונה הוא חתם על הסכם עם איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין, שבמסגרתו אמור האחרון להשקיע 75 מיליון דולר בחברת גנדן, החברה האם של אי.די.בי. האם אלשטיין ייצמד למתווה ההשקעה גם עתה? האם קרן ההשקעות KKR, שאמורה להזרים לאי.די.בי מאות מיליוני דולרים בהלוואה, תחליט להמשיך במהלך? לעומת אלו, ההשפעה על החברות התפעוליות בקבוצה (כלל ביטוח, שופרסל, סלקום והאחרות) צפויה להיות זניחה. מכירות דקות השיחה, המילקי והביטוחים לא אמורים להיות מושפעים מחקירה של בעל הבית.
4. החוקר
מי שעומד בראש רשות ניירות ערך, שהורתה על חקירת האזרח מספר אחד בעולם העסקים הישראלי, הוא שמואל האוזר שכבר הוכיח בעבר כי אינו חושש לשחות גם בבריכה של הגדולים.
נשאלת השאלה האם יו"ר הקודם, זוהר גושן, שרק לאחרונה זכה לקבלת עמלה שמנה מדנקנר על עסקת תיווך שלא התממשה, היה פותח גם הוא בחקירה דומה? האם שוני אלבק שעובד היום אצל דנקנר ומנהל עבורו את הסדר החוב והתמודד מול האוזר על התפקיד של יושב ראש הרשות היה מסתכן בלחימה מול מעסיק פוטנציאלי?
5 . איך זה יסתיים
בימים שבהם נחקרים החשודים ברשות ניירות ערך הם תמיד נראים מאד אשמים. החשדות כבדים, הראיות מוצקות, הכל נראה מאד פשוט, אינטואיטיבי. ברור שדנקנר אשם. אבל למי שקורא היטב את ההאשמות שמעלה הרשות בחקירה ברור שהדרך בין חשדות ראשוניים לבין כתב אישום או הרשעה היא ארוכה. ארוכה מאד.
דנקנר אינו איש העסקים הראשון שנחקר ברחוב מונטיפיורי בתל אביב. קדמו לו אליעזר פישמן בפרשת הלירה הטורקית שיצא ללא פגע, יוסף גרינפלד בעליה של קרדן שזוכה בבית המשפט ועוד רבים וטובים. אצל כולם ימי החקירה לוו בחשדות כבדים שהתבררו בסופו של תהליך כנכונים חלקית במקרה הטוב, אך חשוב מכך, לא מבושלים מספיק בכדי להוכיחם ברמה הפלילית.
אלא שדנקנר הולך להפסיד מהמהלך הזה בכל מקרה. המצרך הנדיר ביותר שדנקנר נדרש לו כדי לחלץ את הקבוצה שלו מהמבוך הפיננסי שאליו נקלעה הוא זמן. זמן מול משקיעי האג"ח, זמן מול אדוארדו אלשטיין וזמן מול הקונים הפוטנציאליים של העסקים האחרים שעדיין לא נמכרו ושעשויים להכניס חמצן של מיליארדים לחברה.
