בעלי האג"ח בפרטנר לא יוותרו

חברות התקשורת, ובראשן חברות הסלולר, נחשבות ליצרניות מזומנים מעולות. גם בימים אלו שבהם ענף הסלולר חווה טלטלה גדולה, חברות הסלולר מצליחות להציג שיפור בתזרים המזומנים לצד השחיקה ברווח. עובדה זו הופכת את חברות התקשורת ליעד להשתלטות מצד אנשי עסקים.

השתלטויות אלו נעשות על פי רוב במינוף גבוה - בעזרת הלוואות מהבנקים ואיגרות חוב מהציבור. כדי לפרוע את אותן הלוואות, חולבים בעלי השליטה החדשים את חברות התקשורת באמצעות חלוקות דיבידנד גבוהות.

דיבידנד אפוא אינו מילה גיסה, להפך: זהו כלי שבאמצעותו חברות מחלקות את פירות ההצלחה העסקית שלהן - הרווחים, בין כל בעלי המניות. הבעיה מתחילה כשחלוקת הדיבידנד באה לשרת אינטרסים של בעל השליטה. לתופעה זו שני סממנים בולטים: האחד, כאשר הדיבידנד מחולק שלא מתוך רווחיה השוטפים של החברה אלא באמצעות הפחתת הון באישור של בית המשפט. השני, כאשר החלוקה פוגעת ביכולת החברה להשקיע בהמשך התפתחותה ולשרת את החוב לנושיה.

כך היה לפני כחודשיים, כשחברת הדירוג S&P מעלות הכניסה את האג"ח של פרטנר לרשימת המעקב על רקע החשש מחלוקת דיבידנד גבוהה ועקב הציפייה להיחלשות בנזילות וביחסים הפיננסיים. בתגובה לצעד זה הכריזה פרטנר על ביטול מדיניות הדיבידנד ל־2012.

משמעות ביטול מדיניות הדיבידנד היא שפרטנר תפסיק לחלק מדי רבעון את כל רווחיה כדיבידנד - אך אין להסיק מכך שלא יחולק דיבידנד כלל.

והנה, לפתע התברר שבעסקת מכירת השליטה בפרטנר מסקיילקס לסבן שוב משמש הדיבידנד ככלי למימון רכישת השליטה, כשסקיילקס אמורה לקבל עד 115 מיליון שקל שמקורם בדיבידנדים העתידיים שתחלק פרטנר. בכל מקרה, כל עוד הדיבידנד שיחולק יגיע מרווחיה השוטפים של פרטנר ולא יאיים על יכולת שירות החוב שלה למחזיקי האג"ח ולבנקים, אין בכך כל פסול.

עם זאת, אם חלוקת הדיבידנד תיעשה רק כדי לממן את רכישת השליטה, מבלי להביא בחשבון את טובת החברה ונושיה - החלוקה עלולה להיתקל בהתנגדות מצד ציבור מחזיקי האג"ח. ציבור זה נקעה נפשו מלשמש פיון על לוח השחמט של הטייקונים.