סבל הציבור: ההשקעה הרווחית ביותר
גם האחיות וגם האוצר מתבססים על הסבל של הציבור כדי להשיג תוצאות טובות יותר במשא ומתן: האחיות משתמשות בו כדי להגדיל את שכרן ואילו האוצר מחכה שסבלנות הציבור תפקע כדי לבקש צווי מניעה נגד השביתה. ולמרות הכל, לאחיות באמת מגיע יותר
יש מעט מאוד מסלולי השקעה שיכולים להניב תשואה של 15% בשלוש שנים, כתוספת השכר שדורשות האחיות. כל זאת כמעט מבלי להסתכן, אלא רק לשבות שבוע לפחות. זה אולי נשמע כמו הונאת פונזי, אבל ממש לא. ככה נראית מערכת הלחצים בדמוקרטיה לקראת בחירות, והסתדרות האחיות מנצלת את התזמון המוצלח שנפל לחיקה - הסכם שכר של מגזר רגיש שנפתח בתקופת בחירות - עד הסוף.
- שביתת האחיות נכנסת ליומה השמיני: "לא נסכים לדמי חנוכה"
- יום שני לשביתת האחיות; ליצמן: "השביתה מנוגדת להסכמים ומיותרת"
- הממונה על השכר באוצר: "שביתת האחיות לא תפתור את בעיות המערכת"
מכיוון שההתנהלות של המערכת הפוליטית 43 יום לפני בחירות דומה יותר לפלסטלינה מאשר למנגנון קבלת החלטות חשובות, בהסתדרות האחיות עשו חשבון והגיעו למסקנה שההשקעה כדאית. במקום לבנות לאט לאט סכסוך עבודה ולהתחיל בעיצומים מידתיים שהיו מטילים עול גם על הציבור אבל גם על האחיות, החליטו שם ללכת על אסקלציה מלאה - שביתה מיידית ללא הגבלת זמן עם עבודה במצבת עובדים מינימלית, כזו שפחות ממנה כבר מסכנת חיי חולים.
האחיות מריחות בחירות
בימים כתיקונם, מישהו מהפקידים הבכירים באוצר היה עושה איזה שריר. באוצר נזכרים כמעט בערגה בפניות האוטומטיות לבית הדין במקרה של עובדי הרכבת, נמלי הים והרופאים. אמנם כל סכסוך שכזה הוא עולם בפני עצמו, אך המשותף להם הוא שכאשר היתה אפשרות להפסיק את השביתה בטענה של פגיעה לא מידתית ולא סבירה בציבור, המדינה לא פספסה הזדמנות לבקש מיד צווי מניעה שיחזירו את המערכת לעבודה סדירה. כיום, כ־40 יום לפני הבחירות, במדינה לא ממהרים, למרות תמימות הדעים הנדירה בין משרדי האוצר והבריאות על אי־חוקיותה והגינותה של השביתה.
בימים כתיקונם היה שר האוצר משייף את העניבה ומתייצב מול המצלמות, כפי שעשה במקרה של עובדי הקבלן בפברואר האחרון, ומסביר מדוע אסור, פשוט אסור, להיכנע לדרישות תקציביות לא אחראיות. אבל מה שהיה נכון שנה וחצי לפני הבחירות המתוכננות, לא נכון בתקופה שבה במחסנים של משרד הפנים כבר מורידים אבק מהקלפיות. היום מסתפקים בלשכתו בהבהרה כי הוא מגבה את פקידיו. על השאלה אם הוא תומך בפנייה לבית הדין בחרו שם שלא להשיב.
אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחיות, מודעת לכך. כהן היא שועלת קרבות ותיקה שמכירה את הפוליטיקה מקרוב בהיותה חברת כנסת לשעבר. לא סתם היא אומרת כי "נראה אותם פונים לבית הדין ומובילים אחיות בכוח לעבודה". היא יודעת ששום פוליטיקאי לא יעז לעשות זאת עכשיו.
המסקנה היא שבשתיקה שגזר על עצמו ובפסיביות המשפטית שהמשרד שלו מפגין, שטייניץ למעשה מסתמך על הציבור כדי להפסיק את השביתה. בצדק מעריכים באוצר כי ביום שגודל התורים לניתוחים וביטול הבדיקות ייעשו בלתי נסבלים, אולי כשאיזה ילד יקבל מחלה לא נעימה כי לא היתה אחות שחיסנה אותו בבית הספר, בקיצור - כשהציבור יאבד את סבלנותו, והוא תמיד מאבד בסוף את הסבלנות - יהיה קל יותר לפנות אל בית הדין. עד אז, ציבור הנזקקים לשירותי בריאות ימשיך לשלם את המחיר על ההססנות הפוליטית שמפגין משרד האוצר בראשות שטייניץ.
האחיות צודקות לחלוטין
מה שבאמת קצת עצוב הוא שלמרות השביתה המאוד לא תמימה, האחיות צודקות לחלוטין. שכר הבסיס שלהן, זה שלא כולל משמרות ארוכות ושעות נוספות מתישות, הוא מעליב. אם מישהו במשרד האוצר סבור אחרת, אז שישאל את עצמו למה כל כך מעט אנשים מוכנים להיות אח ואחות במערכת הבריאות הציבורית. העבודה קשה והתגמול היחיד הוא הוקרת התודה של החולה, אבל ההבלחה הזו מפציעה רק לעתים רחוקות בין שלל הצעקות, ההעלבות וחוסר הסבלנות של החולה הישראלי ומשפחתו.
מגיע להן עוד כסף, עוד תקני משרות ותנאי עבודה נורמליים, לפחות עד שהביקוש של הציבור לאחיות יתאזן באמצעות מנגנון המחירים - השכר שלהן - עם היצע העבודה שהאחיות מוכנות לספק. כיום, כאשר יש מאות תקני אחיות שלא מצליחים לאייש, הביקוש גדול בהרבה מההיצע והגידול בשכר הבסיס של האחיות יהיה חייב להיות לבסוף בהתאם.