פרשת פלד-גבעוני: גנבים "נורמטיביים"
פסק הדין החמיר עם הנאשמים וגרס לחלוטין את טיעוניהם. האם שלושת אנשי העסקים הם אכן גנבים במובן הקלסי ההמוני?
הכרעת הדין המפורטת בפרשת פלד-גבעוני מתנקזת למסר פשוט: אל תתמכרו ואל תשתעבדו, לא לפנטזיות לא לנוכלים שיבטיחו לכם את הגשמתם. אין פסול בחלום של פלד וגבעוני ל"קונגלומרט סינרגטי", אבל להפקיד את הביצוע בידי טיפוס כטל יגרמן זו הרפתקה שאת מחירה יש לשלם - והפעם, לא מכספי החברות שאותן חלבו המעורבים. הפעם התשלום הוא בהרשעה פלילית וכנראה מאסר בפועל.
מהקביעות בהכרעת הדין צריך לשים לב לשלושה אלה:
עבירת הגניבה. המוציא כספים מחברה ציבורית לצרכים אישיים ובתנאי חוסר ודאות לגבי סיכויי החזרתם, מסתכן בגניבה. נושא המשרה לא יוכל להסתתר מאחורי טענה כאילו ביצע מהלכים עסקיים שכשלו. מדובר בגניבה לכל דבר. כדי להיחלץ מסעיף הגניבה היה על הנאשמים להוכיח כוונה להחזיר את שנטלו ושהיתה בידם אפשרות סבירה לעשות כן.
עניין אישי. המשפט מתלבט בהגדרת מהו "עניין אישי" שמחייב את האישורים המיוחדים בעסקאות עם בעלי עניין. השופט קבע שמערכת היחסים ההדוקה בין גיבורי הפרשה, די היה בה כדי לגבש את ה"עניין האישי" הנדרש. המערכת הזו חלשה מעל, ולא היה צורך להוכיח שכל עסקה בנפרד נגועה בניגוד העניינים המחייב אישור מיוחד.
מיהו בעל שליטה. גם לעניין זה החיל השופט הגדרה רחבה, עניינית ולא פורמלית. נושא משרה הוא לא רק מי שאחזקותיו או הגדרת תפקידו נגזרים מדיני החברות וניירות הערך, אלא מי שבפועל ניהל את מהלכי החברה והשפיע עליהם. הכריזמה של יגרמן, מומחיותו, כישורי המימון או המינוף שהפגין הפכו את גבעוני־פלד־הבי למעריצים פעורי פה שהלכו אחריו עד להתרסקות. לכן, גם הם נעדרי המומחיות והמעש וגם הוא, נעדר התפקיד הרשמי, אחראים כנושאי משרה לתוצאות הקשות.
השורה התחתונה: פסק הדין החמיר עם הנאשמים וגרס לחלוטין את טיעוניהם. מותר לברך, אך מותר גם לתהות: האם שלושת אנשי העסקים ה"נורמטיביים" הם אכן גנבים במובן הקלסי ההמוני? האם היתה להם כוונה צינית פלילית לרוקן את החברות מהכספים, או שמא הלכו בתמימותם כעכברים אחרי החלילן יגרמן שבכישרונו עיוור גם בנקאים, עורכי דין ורואי חשבון שהכשירו את מהלכיו והסתירו מהם את התמונה המלאה?
