משרד האנרגיה נערך לשינוי: לא נמצא מספיק גז, מכסת היצוא תקטן

מכסת הגז שתותר ליצוא מישראל צפויה לקטון לאחר כינון הממשלה הבאה בלפחות 20%. כך עולה מדיונים ראשוניים שהתקיימו השבוע במשרד האנרגיה.

במסגרת המלצות ועדת צמח שבחנה את משק הגז, אשר הוגשו לראש הממשלה בנימין נתניהו בסוף אוגוסט האחרון, הוצע כי תיקבע מכסת יצוא של עד 500 מיליארד מ"ק (BCM) גז טבעי. זאת מתוך 800 מיליארד מ"ק במאגרים מוכחים והערכה של 600 מיליארד מ"ק במאגרים פוטנציאליים. החלטה בעניין צפויה להתקבל באפריל־מאי הקרובים, אז תתיצב הממשלה ותצטרך לדון ולהכריע במסקנות הוועדה.

השינוי הצפוי במכסת היצוא מגיע על רקע שורת אכזבות שנחלו יזמים בתחום הגז בחודשים האחרונים. מאגרים פוטנציאליים, התגלו או כעקרים (שרה, מירה), או כקטנים מאוד (שמשון) או כקטנים ביחס לתחזיות (ישי). לפיכך, כמות הגז שנותרה כיום במדינת ישראל ירדה לכ־900 מיליארד מ"ק, היקף שכולל בעיקר את שני המאגרים הגדולים תמר (275 מיליארד מ"ק) ולווייתן ומאגרי הלוויין שלו (כ־500 מיליארד מ"ק בסך הכל).

מאגר לווייתן

ההמלצות: פחות יצוא והגדלת הרזרבה המקומית

מסקנת בכירים במשרד האנרגיה היא שיש לצמצם את מכסת הגז ליצוא ל־350־400 מיליארד מ"ק, ולשמר את ההמלצה ממסקנות ועדת צמח שכל יצוא ייעשה ממאגר שהמכסה שבו הוכחה.

המלצה נוספת של משרד האנרגיה היא שיש להגדיל את רזרבת הביטחון למשק הישראלי - כלומר, גז עבור צורכי ייצור חשמל, תעשייה ותחבורה - מ־25 שנה לפי המלצות ועדת צמח ל־30 שנה, וזאת לצורכי תחבורה עתידיים. מדוע נדרש להגדיל את צרכי התחבורה? באופן אירוני, כחודשיים לאחר פרסום מסקנות ועדת צמח פרסמה מינהלת הנפט של משרד אנרגיה דו"ח שקורא לשריין 100 מיליארד מ"ק גז טבעי לצרכי תחבורה, פי 2.5 ממה שהומלץ במסגרת מסקנות ועדת צמח עצמה. במינהלת טענו שישראל יכולה וצריכה להקים מתקן לייצור דלק סינטטי שיוצב באחד מבתי הזיקוק ולשם הפעלתו נדרשת כמות מאוד גדולה של גז. הדלקים הסינטטיים יועברו לשימוש בכלי רכב כבדים ויצמצמו את השימוש בסולר ובבנזין.

החשש: ירידה בתקבולי המיסוי על מכירת הגז

הנפגעות העיקריות מהגבלת מכסת היצוא יהיו שותפויות תמר ולווייתן. בעניין זה יצוין שרק לפני כחודש מכרה לווייתן 30% מהמאגר לידי וודסייד האוסטרלית בעבור כ־2.5 מיליארד דולר, והגבלת היצוא עלולה לסכן את אפשרות כניסת השחקן הזר החדש לתחום, ולו בשל העובדה שכניסת האוסטרלים תלויה ביצוא הגז.

נגזרת נוספת של הקטנת מכסת הגז ליצוא היא הקטנת תקבולי המדינה בהתאם למסקנות ועדת ששינסקי. לפי דו"ח החשבת הכללי מיולי האחרון, תקבולי המיסוי מהמאגרים שהתגלו עד היום נאמדים ב־550 מיליארד שקל לכל תקופת חיי המאגרים (עד 30 שנה), כאשר חלק מהתקבולים אמורים להתקבל ממכירת הגז - לחו"ל או ללקוחות מקומיים - ממנו תגזור המדינה את נתח המיסוי שלה.

אלא שהשוק המקומי "רווי", ולמעשה כל האפשרויות לעסקאות הגדולות בו בהיקף של כ־200 מיליארד מ"ק, כבר מוצו, רובם ממאגר תמר. עיקר עסקאות המכירה בשוק המקומי הן לתחנות כוח של חברת החשמל או תחנות כוח פרטיות, רובן ככולן לתקופות של 15 עד 16 שנה.

הממונה על ההגבלים העסקיים כבר הכריז על שותפויות הגז כמונופול, וכפי שנחשף ב"כלכליסט" המהלך הבא שלו צפוי להיות הכרזת מונופול על מערכת הולכת הגז מהים לישראל. הסיבה להכרזת המונופול באה לאחר ההכרה בכך ששותפויות הגז הנוכחיות ישארו ספקיות הגז העיקריות וכמעט בלעדיות ל־27 השנים הקרובות, זאת, כאמור, לאחר כישלון מציאת מאגרי גז חדשים וגדולים.

התוצאה המסתמנת היא שעיקר התקבולים לקופת המדינה, שאמורים להתקבל ממכירת גז לחו"ל, עתידים לקטון יחד עם הקטנת המכסה המותרת ליצוא.

הפתרון: הארכת רישיונות והעלאת מסים

לאחר שמאגרי גז פוטנציאליים הולכים ומתבררים כעקרים, ובמציאות שבה קשה יותר ויותר לגייס כסף עבור חיפושי גז (עלות אסדה בודדת מגיעה ל־150 מיליון דולר), במשרד האנרגיה שוקלים שני כיוונים עיקריים: המהלך הראשון הוא הארכה פרטנית של חלק מרישיונות חיפושי הגז כדי לאפשר ליזמים אפשרות להתייצב מבחינה פיננסית, כך שהם יוכלו לגייס כסף, לחפש - ואולי למצוא - מאגרי גז חדשים ובכך לחזור ולהגדיל את "עוגת" הייצוא. מדובר בצעד זהה לזה שנעשה עבור נובל אנרג'י באוקטובר 2011, אז הוארכו כל רישיונותיה ב־18 חודשים. למשרד האנרגיה כבר הוגשו כמה בקשות בעניין, בעיקר מצד מודיעין שבשליטת נוחי דנקנר, והן יישקלו פרטנית.

פתרון נוסף שעלה הוא הטלת מס גבוה יותר, פעולה שבסמכות משרד האוצר, כדי לשמר את היקף ההכנסות ממכירת גז כתוצאה ממכירה בארץ. אולם בכיר שמקורב לנושא הסביר שמדובר בצעד שלא צפוי להועיל מאחר שהשוק המקומי רווי ואין עוד למי למכור.