"תובע בייצוגית צריך להבין את ההליך"

השופטת דניה קרת־מאיר מהמחלקה הכלכלית מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה בשבוע שעבר בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגישו שני בעלי מניות מיעוט בבנייני האומה נגד הסוכנות היהודית ובנייני האומה בשל היעדר "עניין ממשי בתביעה והבנה כלשהי" של מסגרת התובענה הייצוגית. "קשה לומר שהמבקשים מגלים יותר מהבנה מינימלית של מסגרת התביעה", כתבה השופטת.

התובעים, צבי שמיר וחברת מנשה ח. אלישר בע"מ, טענו באמצעות עו"ד אליעזר לויט שזכויותיהם כבעלי מניות מיעוט בחברת בנייני האומה קופחו, מכיוון שבנייני האומה לא חילקה מעולם דיבידנד לבעלי המניות, כפי שציפו, ומכיוון שמניות קבוצת המיעוט דוללו לאורך השנים באמצעות הקצאה של מניות לסוכנות היהודית ולקרן לפיתוח ירושלים.

ד"ר גיל אוריון צילום: אוראל כהן

לטענתם, ההקצאות נעשו מבלי להסתמך על הערכות שווי, ומבלי שמניות יוצעו לקבוצת המיעוט. התובעים דרשו לחייב את בנייני האומה והסוכנות היהודית לרכוש את מניות קבוצת המיעוט לפי שוויין ההוגן, כ־60 מיליון שקל לפי הערכתם.

בית המשפט קבע שאין בנסיבות העניין קבוצה מיוצגת כלל, וקיבל בכך את טענת הנתבעות, באמצעות עוה"ד ד"ר גיל אוריון, טליה סולומון וזיו שוורץ ממשרד פישר בכר חן וול אוריון.

לשיטתם של הנתבעים, מניות הבכורה (שאחת מהן הוחזקה על ידי חברת אלישר) נמצאות בידי כ־25 בעלי מניות, כולם ידועים ומוכרים, והם יכלו לפעול למימוש זכויותיהם ללא שימוש בתובענה ייצוגית.

בית המשפט קבע גם שהמניה שבידי צבי שמיר היתה שייכת לסבתו, ומשלא הוצג צו ירושה בפני בית המשפט, נקבע כי אין בסיס ראייתי לכך ששמיר ירש את המניה של סבתו כדין. בנוסף קיבל בית המשפט את טענות השיהוי שהעלו הנתבעות.

את המאבק הציבורי החל שמיר כבר בתחילת שנות השמונים, אך מאז 1982 הוא זנח את הנושא עד להגשת התביעה הייצוגית. כן קבע בית המשפט שחברת אלישר היתה מודעת לנושא ב־2004, אך לא פעלה עד ל־2008. בית המשפט קבע שמדובר בשיהוי של כ־4.5 שנים שאין לו כל הסבר.

בנוסף, נדחתה הטענה בדבר קיפוח בשל אי־חלוקת דיבידנד. בית המשפט קבע כי טענת קיפוח יכולה להתבסס על ריקון של רווחי החברה באמצעות העברת עושר לבעלי השליטה (למשל, במסווה של שכר מופקע), אלא שהתובעים הייצוגיים לא הוכיחו העברת עושר כזו, בעוד שהנתבעים, חברת בנייני האומה והסוכנות היהודית, הציגו ראיות שסתרו את האפשרות להעברת עושר לבעלי השליטה. בנוסף, קיבל בית המשפט את טענות חברת בנייני האומה והסוכנות שלפיהן לבנייני האומה כלל לא היו רווחים לחלוקה.