למה מילאתי לוטו?
פרופסור יקר, קרה לי היום דבר מוזר. עובד שלי נכנס אליי עם כרטיס לוטו ושאל אותי: "אתה נכנס שותף? זה 45 שקל". אני, שלעולם לא הייתי מהמר בלוטו, חשתי דחף בלתי מוסבר להיעתר. האם נהגתי בחוסר רציונליות משווע? איתי ח'
איתי היקר,
כשאתה סתם חושב אם לקנות כרטיס לוטו אתה בוחן את היתרונות והחסרונות, ואיך תרגיש אם תזכה לעומת כמה נמוכים הסיכויים לכך, ויודע לא לקנות. אבל כשמישהו יושב מולך נוסף עוד שיקול: מלבד הכדאי והלא כדאי, אתה גם חושב שאם הוא יזכה עכשיו אתה תרגיש כמו מטומטם. אתה חושב, איך ארגיש בעוד שלוש דקות אם העובד שלי יזכה, כשלי היתה האופציה וויתרתי עליה.
זה הפחד מחרטה. ואז התשלום הופך להיות גם תשלום שנועד למנוע חרטה בעתיד. אני אישית מאמין שכיום יותר מדי אנשים מפסידים כסף על לוטו וטוטו למיניהם, ולא הייתי רוצה שעוד אנשים יעשו את זה. אבל אם הייתי עובד עבור מפעל הפיס והייתי רוצה לגרום לעוד אנשים להמר, הייתי מחפש דרך לשחק על הרגש הזה.
איך ארגיש בעוד שלוש דקות אם העובד שלי יזכה צילום: יובל חן
למה במשחקי ספורט אני תמיד בלחץ?
כשהקבוצה שאני אוהד מובילה ההפרש תמיד נראה לי קטן. אבל כשאנחנו מפגרים ההפרש נראה ענקי, אפילו אם מדובר באותו הפרש. התוצאה היא שאני תמיד לחוץ במשחקים. זה רק אני? ג'
ג' היקר,
לא מזמן יצא לי לשוחח עם מארק קובן, בעלי קבוצת ה־NBA דאלאס מאבריקס. בין היתר דיברנו על שנאת ההפסד, הנטייה שלנו לסבול מהפסד ואובדן פי שניים יותר משאנחנו נהנים מניצחון או רווח, ולשמוח רק קצת כשאנחנו מוצאים 100 שקל אבל להרגיש איום ונורא כשאנחנו מאבדים 100 שקל. כשהקבוצה שלנו מובילה אנחנו בעיקר חוששים מאובדן השליטה. כשאנחנו בפיגור, אנחנו יכולים רק לצפות לשינוי חיובי. מצד שני, התופעה הזאת עשויה להועיל לנו בעוד תחומים בחיים, אם נאמץ את נקודת המבט של הקבוצה שבפיגור ונחפש את השינוי לטובה.
