המגזר הציבורי: סיכוי קטן לקיצוץ שכר או לרפורמה

כבר שנה שומעים כ־350 אלף עובדי המגזר הציבורי כי בכיסם נמצא המפתח להקלה על תקציב המדינה ל־2013. מאז שהממשלה הבינה כי היא התחייבה להוציא השנה בערך 14 מיליארד שקל יותר ממה שמותר לה על פי חוק, הניסיונות למצוא מקורות לקיצוץ לא פוסחים על עובדי המגזר הציבורי, אך לא ברור מה באמת יכול להתרחש, ובאיזה חלק של המגזר הענק הזה.

למעשה, ניתוח של האפשרויות העומדות בפני הממשלה מראה כי כל עוד לא הצליחו לשכנע את ההסתדרות לוותר על הכסף המגיע לעובדי המגזר הציבורי כתוצאה מהסכמי השכר שנחתמו עימה, האפשרות היחידה לחסוך בתחום זה היא רק בטווח הארוך. כלומר, לבצע רפורמה, וכזו שתיקח שנתיים־שלוש לבצע.

עיני הכריז כי שכר העובדים הוא לא נושא למשא ומתן

קודם כל צריך להבין על מה בכלל מדברים כשאומרים "מגזר ציבורי". המגזר הענק הזה מורכב מכ־60 אלף עובדים של משרדי הממשלה, מה שנקרא שירות המדינה. אליהם מצטרפים גם כ־102 אלף מורים ומספר לא ידוע של אנשי קבע בצה"ל, שוטרים, אנשי שב"ס, מוסד ושב"כ. בכל אחד מאלה ישנם נהלי עבודה קשיחים, ועדי עובדים קשוחים וסד תקציבי ששולט עליו משרד האוצר, שדואג כי הוצאות השכר לא יחרגו מסך של כ־66 מיליארד שקל מתקציב המדינה (כולל שכר אנשי מערכת הבטחון) ומעל 60 מיליארד שקל של עלות שכר בגופים ציבוריים נוספים. חוסר הגמישות הוא כה גדול, שאפילו ההסכמה לרפורמה היא קשה, שלא לדבר על רפורמה של ממש.

ביולי הקרוב אמורים לקבל עובדי המגזר הציבורי תוספת שכר של כ־1% בממוצע, ויחד איתה את דמי ההבראה ל־2013. סך הכל מדובר בעלות של 1.5 מיליארד שקל לתקציב המדינה, סכום שבמשרד האוצר היו שמחים לדעת שניתן לשים עליו את היד. עם זאת, משיחות עם אנשי משרד האוצר ובסביבת רה"מ נראה כי הם מבינים שהמכשולים בדרך אל עצירת התוספת ודמי ההבראה אולי גדולים מדי מכדי להתגבר עליהם.

הסיכוי שיו"ר ההסתדרות עופר עיני יסכים לפגיעה כה גדולה בעובדי המגזר הציבורי היא נמוכה, במקרה הטוב. עיני אמר כבר בכמה הזדמנויות כי מבחינתו שכר עובדי המגזר הציבורי הוא בכלל לא נושא למשא ומתן. גם אם עיני יסכים לקיצוץ של כל ה־1.5 מיליארד שקל ב־2013, הוא יצפה לקבל לפחות חלק גדול מהם בחזרה בשנה שלאחר מכן. בסוף השנה יפתח עיני במו"מ מול האוצר על הסכמי שכר חדשים לכלל עובדי המגזר הציבורי, לכן נכונות שלו לוויתור עתה תעלה 1.5%־2% לשנה בתוספות שכר לעובדי המגזר הציבורי, כלומר 1.5־2 מיליארד שקל בשנה בעלות תקציבית.

עיני. הדרך לרפורמה מחייבת הטבות לעובדים צילום: עמית שעל

הרפורמות שבדרך. אם יהיה כסף

ללא הסכמת ההסתדרות תעמוד בפני הממשלה בעיה של לוח זמנים שיהיה קשה מאוד לעמוד בו: ביטול תוספת השכר יצטרך לעבור בחקיקה בכנסת עד סוף חודש יוני, שכן לאחר מכן מערכות השכר כבר יכילו את התוספות ודמי ההבראה. הכנסת סיימה להצביע על תקציב 2009, שגם אותו הכינו באמצע שנה, ב־15 ביולי, ואז עוד היתה תמיכה לתקציב מצד עיני. לכן, הסיכוי שהממשלה החדשה תצליח לבצע מהלך חקיקה שכזה הוא נמוך לכל היותר.

מה שנותר הוא להיתלות באילן הרפורמה. חיים שני, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, אמר לפני כשנה וחצי שהוא מעריך את עלות הבירוקרטיה הממשלתית ב־30 מיליארד שקל שנגרעים מהתוצר הלאומי כל שנה. החישוב של שני כולל גם ביורוקרטיה חיובית, כמו פיקוח על איכות המזון שנמכר במדפי המכולת, אך המסר שביקש להעביר אז טמון היטב ב־ד.נ.א של משרד האוצר ובסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו - דרושה רפורמת ענק בשירות הציבורי.

אלא שכל מקום במגזר הציבורי הוא סיפור בפני עצמו, והמשותף היחידי לכולם הוא העלות הגבוהה של כל שינוי ביחסי העבודה. באוצר משוכנעים שניתן להשיג חיסכון תקציבי וייעול שיגדיל את איכות השירות בטווח הארוך באמצעות רפורמה שתעניק יותר כוח למנהלים על חשבון ועדי העובדים. אבל החלת רפורמה כזו היא עניין מסובך מאוד, ולכן באוצר מנצלים הזדמנויות לרפורמה ביחסי העבודה כאשר נוצרת הזדמנות.

ב־2011 נעשתה רפורמה שכזו במינהל מקרקעי ישראל, שהיה בדרך להפיכתו לרשות המקרקעין. לפחות על הנייר, כוחם

של המנהלים במינהל גדל על חשבון הוועד והם מסוגלים כיום לבצע מהלכים מוגבלים כמו רוטציה בין עובדים, אך מבלי לפגוע במוסד הקביעות. המדינה שילמה ל־500 עובדי המינהל מענק חתימה של 30 אלף שקל תמורת הרפורמה, לא כולל תוספות שכר של כ־10%. אפשר רק לחשב כמה רפורמה מקבילה תעלה בשירות המדינה בלבד, על 60 אלף עובדיו - כ־10 מיליארד שקל בחישוב גס.

מסיבה זו, אומר בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה שמעורה בנעשה כיום, נולד הרצון שלהם לפגוע קודם כל בכוח של ההסתדרות באמצעות חקיקה. "מהלכים כמו הצרת האפשרות לשביתה בשירותים חיוניים כמו נתב"ג ייאלצו את עיני להגיע להסכם זול יותר", הוא אומר. "כל עוד כללי המשחק לא ישתנו, פקידי הממשלה יצטרכו לקנות את ההסתדרות עם הטבות לעובדים". בכיר אחר מודה שצעדים חד־צדדיים יובילו לשביתות ענק, אך כאן סומכים גורמים בממשלה על הציבור: "אחרי כמה ימים יישבר לציבור. שביתה שנראית בתחילה מוצדקת נהפכת לנטל, לכן בסוף כל שביתה מגיע הסכם".