בין לינקולן ללינדנשטראוס

לינקולן

ערך נשגב

האם לינקולן היה מצליח אילו השירות הציבורי בתקופתו היה מאוכלס באישים כמיכה לינדנשטראוס, משה לדור וירון זליכה, שהיו מוקיעים בכל פה את ה"שוחד" ואת "הפרת האמונים" בחלוקת תפקידים בשירות הציבורי (זיכיונות, משרות כגובה מס ונציב מכס בנמל וכדומה), שבמצב רגיל אין סיכוי לכך שהממונה היה מקבל את התפקיד? אגב, גם בסביבת הנשיא הבינו שהמהלך לא ממש תקין. מזכיר המדינה של לינקולן, ויליאם סיוארד, אפילו המליץ לנשיא להרחיק עצמו מהמהלך שהוצא לפועל בידי מתווכים חצי רשמיים - ה"נתן אשלים" וה"דוד שמרונים" למיניהם.

האם לינקולן עבר עבירה פלילית? אני מקווה שגם במציאות הישראלית הוא היה גומר לכל היותר באזכור בדו"ח מבקר המדינה. כתב אישום פלילי היה יורד מהפרק בגלל היעדר העניין והרווח האישי.

לינקולן לחם לתיקון החוקה ולחיזוקה בערך אוניברסלי נשגב כאשר לו עצמו לא צמחה מכך כל תועלת אישית, ודי היה בכך כדי לייתר את הדיון הפלילי. נכון שמינוי בלתי ראוי בעליל של אימפוטנט לתפקיד מקצועי מובהק יכול להוות עבירה של הפרת אמונים, אבל העניין הזה, שלא נידון בסרט, מהווה לכל היותר שיקול רקע באיזון שבין התכלית הנאצלת לבין המינוי הפסול.

מותר לעקם קצת

במציאות הישראלית היו לא מעט דוגמאות שהציפו שאלות דומות. למשל, הסכמים קואליציוניים שנתנו לחרדים תקציבים וחקיקה דתית תמורת הצטרפות לממשלה; הסכם בר־און־חברון שהתניע חקירה פלילית על בסיס התזה שלפיה ש"ס תתמוך בהסכם מדיני תמורת מינוי רוני בר־און ליועץ משפטי לממשלה; והיה כמובן מטבע הלשון שטבעה מבקרת המדינה מרים בן־פורת: "שלטון לא קונים בכסף". ותיקון בחוקה אפשר לקנות?

לכן הדיון אינו בין שחור ללבן, בין טוב לרע. אילו נוטרי שלטון החוק היו יוצאים למלחמת חורמה במינויים המושחתים של לינקולן היה להם קייס, אבל בסיכום הכולל לינקולן צדק.

הלקח האוניברסלי שנכון גם לימינו: כשמנהיג מבקש לקדם את טובת הכלל מותר לו לעקם כמה נורמות, כל עוד אין לו עניין ורווח אישיים וכל עוד עיקום הנורמה הוא בגבול הנסבל.

יש חסרונות רבים לכך שעבירה של הפרת האמונים אינה מכילה רשימה סגורה של התנהגויות פסולות ופתוחה לפיכך לפרשנות גמישה, אבל יש לכך גם יתרונות: אחד מהם מאפשר לבחון את מעשה המנהיג בהקשר כולל של התכלית ומחירה, של המטרה מול האמצעים. המטרה לא מקדשת את כל האמצעים, אבל יש מטרות שמקדשות כמעט את כולם.