שכר המנהלים התנתק משכרם של העובדים

שכר המנהלים בישראל רשם עלייה דרמטית בעשור האחרון, כך עולה מנתונים שהציגה במאי האחרון ד"ר גיתית גור־גרשגורן, הכלכלנית הראשית של רשות ני"ע.

למותר כמעט לציין שהשכר הכללי במשק לא רשם אותה מגמה, וכאשר משווים את השכר הממוצע במשק לשכר הממוצע של בכירי החברות הגדולות, מתגלה כי הפער ביניהם כמעט הוכפל בתקופה זו. הנתון הזה מתיישב היטב עם הממצאים שעלו מבדיקת "כלכליסט" באפריל האחרון, שבה נרשמו פערי עתק של עד פי 42 בין עלות שכר המנכ"לים בחברות ציבוריות לבין השכר הממוצע של העובדים באותן חברות.

ח"כ שלי יחימוביץ' העלתה לפני כשלוש שנים הצעת חוק ולפיה השכר המקסימלי הניתן במקום עבודה יהיה עד פי 50 מהשכר הנמוך באותו מקום. הצעת החוק לא אושרה, אולם בסוף 2012 נכנס לתוקף תיקון לחוק החברות, שבעקבותיו תהליך אישור השכר לבכירים בחברות ציבוריות יצטרך לעבור את אישורי ועדת התגמול והאסיפה הכללית, ויידרש לאישורם של רוב בעלי מניות המיעוט.

בבדיקה של רשות ני"ע לא נמצא מתאם בין שכר המנהלים לביצועים. הגורם שאליו כן נמצא מתאם עם שכר המנהלים הוא דווקא רמות המינוף של החברות, שעלו לצד השכר. ניתן לפרש את הנתון הזה בשתי דרכים: ייתכן שרמות הסיכון הממונפות דורשות יותר מיומנות ניהולית, ולכן גם משכורת בהתאם. מנגד, אפשר גם לטעון שמבנה חבילת השכר של המנהלים מעודד אותם לקחת עוד סיכון. זו אופציה יותר מדאיגה, שכן בחודשים האחרונים גילינו היטב במה מסתיים מינוף מוגזם.