הנוסחה לחישוב הזמן השיפוטי

כמה שופטים צריך כדי להתגבר על העומס של המערכת ולהתמודד עמו בצורה סבירה? על השאלה הזו אף אחד לא יודע לענות. עד היום תיקים היו נערמים במזכירות בתי המשפט ומנותבים לשופטים בלי לדעת בכמה תיקים באמת יכול שופט לטפל בחודש או בשנה. אלא שבלי הנתון הזה, קשה לפתור את הבעיה. מה שמשאיר אותנו עם הקינה המוכרת על הצורך בעוד שופטים ועל הנטל הבלתי נסבל על השופטים היושבים בדין.

נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס הבטיח ביום השבעתו שמחלקת המחקר של הרשות השופטת שוקדת על מחקר שבו תחושב כמות התיקים הסבירה לשופט. הדרך למספר הזה, של כמות התיקים הסבירה לשופט, עוברת דרך החישוב של "משקלות תיקים".

מימין השופט משה סובל, השופטת מוסיה ארד והשופט צבי זילברטל במשפט אולמרט צילום: חדשות אמיל סלמן / ג'יני

1,826 תיקי מעצר "שווים" אונס אחד

ברור שתיק כמו הולילנד אינו כמו תיק תעבורה פשוט. הם אינם שווים בזמן ההשקעה השיפוטי ולא בזמן הכתיבה של ההחלטות בתיק. שופטים יושבים בבודדים או בהרכבים בתיקים שאורכם נע משלוש דקות לשבועות וחודשים.

תיקים נבדלים זה מזה במספר בעלי הדין, במספר העדים, במספר עמודי הפרוטוקול - המדדים העיקריים שמהם נגזר הזמן השיפוטי הנדרש לכל תיק.

אתמול הציגו ד"ר קרן וינשל־מרגל, עו"ד יפעת טרבולוס ועו"ד ענבל גלון את המחקר הראשוני שסולל את הדרך להבהרת המשקלות והתרת העומסים. סוג התיק שלו חושב המשקל הגבוה ביותר הוא פשיעה חמורה, תיקים הנידונים בבתי משפט מחוזי כרצח ואונס. משקלו של תיק פשיעה חמורה הוא 1,826 יחידות. כל יחידה משקפת שלוש דקות. המשקל הנמוך ביותר, 1, חושב לתיקי חיפוש, כניסה וצווים אחרים בהליכי מעצרים בבתי משפט שלום. כלומר, 1,826 תיקי מעצר "שווים" בממוצע תיק אונס. תיק ממוצע כולל גם כאלה שהסתיימו בהסדרי טיעון. תיק אונס שהגיע לפסק דין שווה כמובן הרבה יותר.

דוגמאות נוספות - תיק מעצר עד תום ההליכים שווה 52 יחידות בבית משפט השלום, ואילו במחוזי 126 יחידות. תיק סכסוכים קיבוציים בבית הדין לעבודה שווה 398 יחידות, ואילו תיק תביעות קטנות שווה 21 יחידות. כלומר, עומס העבודה בתיק סכסוכים קיבוציים אחד שווה בממוצע לעומס העבודה שמטילות כ־19 תביעות קטנות.

כמות אינה שווה בהכרח לעומס. הפער בולט במיוחד בתיקים אזרחיים (ערכאה ראשונה, לא ערעור) במחוזי - אלה מהווים 1% ממספר התיקים שנסגרו, אבל עומס העבודה שהם מטילים הוא כ־8%. לעומת זאת, הליכי מעצרים בבתי משפט השלום מהווים 21% מכלל התיקים שנסגרו אבל משקפים רק 3% מעומס העבודה. חשוב לציין שהנתון הוא כמותי המשקף מצב מצוי. ייתכן שהערכה של המצב הראוי מחייבת הקדשת זמן נוספת.

ויש גם קטגוריה של מגה־תיקים

מחוץ לקטגוריה זו יש גם "מגה־תיקים". אלה תיקי ענק שבהם טווח עמודי הפרוטוקול נע בין 1,000 ל־20 אלף עמודים. מדובר בתיקי הצווארון הלבן הגדולים, תיקים של רשלנות רפואית ותביעות על הפרת זכויות יוצרים.

בשנות המחקר 2010–2012 נמצאו 42 מגה־תיקים. ב־30 מתוכם מספר העמודים נע בין 1,000 ל־2,000. רק בשני תיקים נספרו יותר מ־10,000 עמודי פרוטוקול - המשפט נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ותיק שעסק בזיופים ארכיאולוגיים "כתובות יהואש". שניהם התנהלו בבית המשפט המחוזי בירושלים.

אלא שבתיק הזיופים ישב שופט אחד, אהרון פרקש, ואילו בתיק פרשיות אולמרט ישבו שלושה שופטים - הנשיאה מוסיה ארד, משה סובל ויעקב צבן. אם כך, כיצד מחלקים, מודדים ומחשבים את הזמן השיפוטי? לכך נוצרו מדדים נוספים. זמן האולם מוכפל בשלוש כיוון שהוא "גוזל" באופן שווה את זמנם של שלושת השופטים, ואילו זמן ההכנה לתיק מוכפל פי 2.5 וזמן הכתיבה מוכפל רק ב־1.5, בהנחה ששופט אחד נושא במרבית נטל הכתיבה של פסק הדין.

איך מתרגמים את הנתונים לשעות עבודה של שופט? מתוצאות המחקר עולה שבממוצע שופט עובד כ־215 שעות בחודש ש"שוות" ל־4,300 יחידות. נתון זה מלמד על יותר מ־10 שעות עבודה ביום על תיקים בלבד (מבלי לחשב את שאר המשימות של השופט, כמו ניהול הצוות, התעדכנות בפסיקה, ישיבות שופטים וגם הפסקות אוכל).

משקלו של תיק ממוצע הוא 43 יחידות. אלה תיקים קלים, כמו תביעה לפינוי מושכר בבית משפט השלום או ערעור תעבורה במחוזי (86% מהתיקים במערכת משקלם כ־100 יחידות ומטה). ואז צריכה להתקבל החלטה ניהולית שמבוססת על הנתון הזה. למשל, ששופט יכול לטפל בכ־100 תיקים "קלים" במשקל ממוצע בחודש. שופט הגבלים עסקיים במחוזי בירושלים יכול לטפל בכחמישה תיקים בחודש. במצב כזה אפשר למדוד את ההספק של כל שופט באופן ספציפי. מי שחורג משמעותית מהנתון הממוצע ניתן יהיה להגדירו כמי ש"לא עומד בקצב הראוי".

בשנת המשפט האחרונה נסגרו 724,392 תיקים. רק 15% מהם הסתיימו בפסק דין לאחר הוכחות. המחקר מספק לראשונה התפלגות של צורות הסגירה של סוגי התיקים השונים. מתברר שבתיקים אזרחיים במחוזי, התיקים המורכבים יותר, 40% מסתיימים בפסק דין מנומק לאחר הוכחות, לעומת 12% בתיקי השלום ה"קלים יותר". המשמעות היא שזמנם של שופטי המחוזי מוקדש יותר לכתיבה ולשמיעת הוכחות לעומת זמנם של שופטי השלום, שמוקדש יותר לפשרות.

כלי ניהולי למדידת הספקי השופטים

המחקר נועד לשמש כלי ניהולי שיאפשר לקברניטי המערכת לקבל החלטות מושכלות בכמה נושאים: איפה העומס האמיתי בהתייחס לערכאות, להליכים, לנושאים ובעיקר לוויסות העומס בין בתי משפט ובין שופטים. בסופו של יום, ניתן יהיה למדוד גם את הספקו של השופט הבודד ולווסת את מינוי השופטים לפי העומסים בבתי המשפט.

בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה לא נכללו במסגרת המחקר. לשניהם מדד משקלות שונה, והמחקר הנוכחי אינו רלבנטי לגביהם כיוון שבכל מקרה לא ניתן לווסת ולהעביר מהם תיקים.