הפלסטינים זנחו את מטבע 10 האגורות

זוהי תופעה שהתרחשה לאט לאט בשנים האחרונות, וייתכן שישראלים שמסתובבים בשטחים או במזרח ירושלים כבר פגשו בה. מי שמנסה לקנות בדוכנים של שער שכם כעך או עיתון ומבקש לשלם במטבעות של 10 אגורות נתקל בסירוב מצד בעל הדוכן. אם מדובר בסוחר גס רוח, יש סיכוי שהמטבעות יושלכו לרחוב בבוז.

הפלסטינים הפסיקו להשתמש במטבע של 10 אגורות, והמטבע הישראלי הנמוך ביותר שבו הם משתמשים הוא חצי שקל. בערי הגדה ובעזה המטבע הישראלי הוא הליך התשלום הנפוץ ביותר, משום שרוב המסחר מתנהל עם ישראל, לכן לצעד הזה יש משמעות רבה לכלכלה הפלסטינית. באופן לא מפתיע, בחנויות, בשווקים ואפילו בתחנות דלק המחירים "מעוגלים" רק כלפי מעלה.

ירקן ברמאללה צילום: שאול גולן

בלי יד מכוונת

מדוע זה קורה אצל הפלסטינים, בעוד בישראל, חברה עשירה הרבה יותר, המטבע בן 10 האגורות הוא הנפוץ ביותר במחזור? כלכלנים פלסטינים שבדקו את התופעה טוענים שאין לה שום הצדקה. בסאם זכארנה, נציג איגוד הפקידים הפלסטינים, פרסם לפני זמן מה דרישה מרשות המטבע הפלסטינית לחייב את הבנקים ואת הסוחרים בשטחים לחזור ולעבוד עם 10 אגורות. זה לא קרה. אחת הסיבות לכך היא שמשרד הכלכלה הפלסטיני לא מצליח למלא את תפקידו בפיקוח על המחירים.

נעמאן כנפאני, כלכלן מרמאללה, כתב באוקטובר 2012 שהוצאת המטבע מהמחזור לא היתה תולדה של החלטה מכוונת. עם זאת, הוא לא הצליח לגלות מדוע זה קרה. פרופ' אפרים קליימן מהאוניברסיטה העברית מציג השערה היסטורית: בדצמבר 1988 טען יאסר ערפאת כי מטבע 10 האגורות עוצב כדי לבטא את שאיפות ההתפשטות של ישראל.דבריו התקבלו בארץ בהפתעה, שכן עיצוב המטבע נעשה על פי מתווה מקורי של מטבע חשמונאי עתיק.אך האם ייתכן שדברי ערפאת חלחלו להחלטה עממית להחרים את המטבע? קשה לדעת.

העמלות מכבידות על הסוחרים

מה שברור הוא הנזק שנגרם לפלסטינים. כאשר משתמשים בשיעור ערך מזומנים קטן, כמו 10 האגורות, מתבצע תמחור מדויק והוגן יותר של סחורות ושירותים. זו הסיבה שבעולם ובישראל השאירו את המטבעות הקטנים, אף שעלות הטבעתם גבוהה מערכם - עלות ייצור סנט אמריקאי, למשל, היא יותר משני סנטים. הפלסטינים לא משלמים עבור הטבעת המטבעות הישראליים, לכן לכאורה כדאי להם להשתמש בהם. אלא שלבנקים ולסוחרים הגדולים יש הוצאות גדולות בספירת המטבעות, באריזתם ובשינועם. בנוסף הם נדרשים לשלם עמלה לבנקים הישראליים.

הציבור הפלסטיני כמעט לא משתמש בכרטיסי אשראי, ולפי המחקר של כנפאני רוב הוצאותיהם הן על שירותים ועל מוצרים זולים שנמכרים בתדירות גבוהה (כ־%37 מההוצאות הן על מזון). לכן עיגול המחירים מחמיר את הפגיעה בהם.