מנכ"לית נכסים ובנין (לא) חייבת לקבל בונוס של 900 אלף שקל

 שני אירועים התרחשו השבוע בקבוצת אי.די.בי: הסדר החוב שאליו הגיעה אי.די.בי אחזקות, והדו"חות הכספיים של חברת נכסים ובנין, זרוע הנדל"ן בקבוצה. מעניין לראות שלא משנה מה מצבה של החברה־האם, חליבת השכר בחברות האחרות בקבוצה נמשכת כסדרה.

מהדו"חות של נכסים ובנין אפשר לראות כי אף שרווחי החברה מיוחסים ברובם לשיערוך של נדל"ן ונעדרים פעילות תזרימית אמיתית, ממשיכים היו"ר רפי ביסקר והמנכ"לית סגי איתן למשוך בונוסים כאילו העסקים כרגיל. ביסקר ואיתן משכו כ־30 מיליון שקל מהחברה בשכר, בבונוסים ובמעט אופציות. עכשיו איתן מבקשת מבעלי המניות לאשר לה בונוס של 900 אלף שקל. למה?

1.

אולי כי השבוע הודיעה איתן קבל עם ואנליסטים שהיא הבינה שלנכסים ובנין, כלומר לה ולביסקר, אין כל יתרון בייזום נדל"ן בחו"ל. אין ספק שזו תובנה ששווה בונוסים של כ־2.5 מיליון שקל ב־2012 לשניהם. בכל זאת, עד שנפלה התובנה הזו עשו השניים חגיגות ל"ג בעומר עם המזומנים של החברה: פעם בווגאס, עם קרקע שנרכשה במאות מיליוני דולרים והניבה הפסדים כבדים, ופעם עם פרויקטים בהודו, שמשקפים, על פי מה שסיפרה איתן לאנליסטים, תשואה מביישת של 5% על פני 5–6 שנים.

2.

אולי כי לביסקר ואיתן מובטח בחוזה ההעסקה שלהם בונוס שנתי של שלוש משכורות לפחות. בזמן שהחברה הפסידה סכום עתק של כ־380 מיליון שקל ב־2011, נהנו השניים מבונוסים של 660 אלף שקל, בלי להביא בחשבון משכורות שוטפת של 2 מיליון שקל לראש, כמובן. כי חוזה זה חוזה. מה שהובטח צריך לקיים, בעיקר כשזה נוגע לתשלומים למנכ"לית וליו"ר. כשזה נוגע לחוזים של החברה־האם בקבוצה, אי.די.בי אחזקות, עם בעלי האג"ח, אפשר להחליט למשל לא לכבד חצי מהחוב ופשוט לעשות תספורת של מיליארד שקל.

3.

אולי בגלל חוות הדעת שבה הולכת איתן להיאחז כשתדרוש את הבונוס. עוד לפני שמגיעים לעבודה של היועצת החיצונית, רו"ח עליזה שרון, כדאי לבחון מה מדיניות התגמולים של החברה. אין כזו. בזימון לאסיפה הכללית מצוין כי הבונוס הוא על פי שיקול הדעת של הדירקטוריון ועוד כל מיני משפטים שלא אומרים דבר ובעיקר נועדו לכיסוי התחת של הדירקטורים הנכבדים.

לאורך כל העבודה המלומדת שערכה רו"ח שרון, ובאופן מפתיע, נמצאת עלות העסקתה של איתן ברף התחתון או לכל היותר באמצע טבלת ההשוואה לחברות אחרות.

במילים אחרות: אין בעיה לאשר את הבונוס. מה ששרון שכחה לספר לדירקטורים שהחליטו על המענק הוא שכדאי לבחון את עלות השכר דרך המשקפיים של התשואה להון העצמי של החברה, והאם הסיכונים שלקחה החברה שווים את התשואה שהיא השיגה. הנה הממצאים: בחמש השנים האחרונות עמדה התשואה על ההון העצמי לבעלי המניות בנכסים ובנין על 11%. במינוס, לא בפלוס. והתשואה של המניה בבורסה עמדה על 40%. במינוס. העיקר שיש טבלאות יפות שמצדיקות חלוקת בונוס.

4.

סגי איתן. גם כשהחברה הפסידה 380 מיליון שקל, היא קיבלה בונוס של 660 אלף שקל

ואולי בגלל ההישגים ארוכי הטווח של החברה. בכל זאת, צריך כישרון כדי להשמיד בתוך חמש שנים כמיליארד שקל מההון העצמי ולהכפיל את יחס המינוף שלה. כדי שזה יקרה צריכים להתרחש כמה דברים: ראשית, צריך בעל שליטה רעב מאוד לדיבידנדים ויו"ר ומנכ"לית שמוכנים לספק לו את הסחורה. כמובן שהכל באישור ובסמכות, הכל עבר את ועדות הביקורת ומגובה בכמה חוות דעת משפטיות מפולפלות. שנית, צריך לעשות כמה עסקאות שימחקו הרבה מההון העצמי. ושלישית, צריך הסכם שכר נדיב שימשיך לחלוב את החברה, בלי קשר לתוצאות העסקיות שלה. אם מישהו הצליח לעשות את כל זה, כנראה מגיע לו בונוס של 900 אלף שקל בשנה.

5.

 שימו לב לחלוקת המשאב רפי ביסקר בין החברות בקבוצה. ביסקר עובד ב־25% משרה כיו"ר משותף בשופרסל וב־75% משרה בנכסים ובנין. אלא שאם מחברים את המספרים, מגלים שהשכר שהוא מושך משופרסל הוא הרבה יותר מאשר 25% מעלות המשרה שלו. דווקא בחברה שבה פערי השכר גבוהים יותר, ביסקר מושך שכר בלתי פרופורציונלי לשיעור המשרה שלו.