מבט אחר על עוני
במציאות של ישראל 2013, כאשר מאות אלפי משפחות אינן מצליחות לגמור את החודש ומשועבדות לחובות, למינוס בבנק ולאשראי – האם אנו באמת עם חופשי בארצנו?
09:1725.03.13
כאשר אנו עומדים בפתחו של חג הפסח, חג החירות, כדאי שנבהיר שוב מושגים שכיחים בשיח כמו עוני וחירות. האם ניתן לחצות קו ולהחליט שמתחתיו אדם נחשב עני ומעליו כבר לא? האם אנו מכירים סביבנו אנשים שמשתכרים לא רע, אבל עמוק בפנים תחושת העבדות והשעבוד מקננת בהם ללא הרף?
הפגנה נגד העוני (ארכיון) צילום: עמית שעל
חג החירות נקרא כך משום שבו נחקק האירוע המכונן ביותר של עם ישראל: יציאת מצרים. לאחר מאות שנות עבדות ושעבוד יצאנו לגאולה, קיבלנו את חירותנו חזרה. מאז עברו אלפי שנים, הספקנו לבנות ממלכה עצמאית, לצאת לגלות ארוכה ואף לשוב לקוממיות. מושגים קמאיים של חופש וחירות ליוו אותנו לאורך ההיסטוריה, לעיתים בכמיהה, לעיתים בגאווה.
הפגנה נגד העוני (ארכיון) צילום: עמית שעל
גם כיום עלינו לשאול את עצמנו עד כמה אנחנו עדיין משועבדים. נכון, השעבוד אינו אותו שעבוד אך במציאות של ישראל 2013, כאשר מאות אלפי משפחות אינן מצליחות לגמור את החודש ומשועבדות לחובות, למינוס בבנק ולאשראי – האם אנו באמת עם חופשי בארצנו?
לא קל להיות חופשי. חופשי מהפיתויים הסובבים, מהתנאים "המעולים" (רק עכשיו! לכל מטרה!) של חברות האשראי, מתרבות השפע, מהפזילה לדשא של השכן. נדמה כי השעבוד המודרני מתוחכם יותר, הקלגס אינו דומה לאותו קלגס והעבד יכול להשתעשע בתחושת אדנות לכמה רגעים.
כשנקרא בהגדה חשוב שנזכיר לעצמנו ולבני משפחתנו את השאיפה המכוננת להיות בן חורין. לכן, כדי לשאוף לחירות, אנו נזכרים, תוך כדי חגיגה ושמחה משפחתית וציבורית בליל הסדר, שיאו של חג החירות, בעבדות ומשמעותה הקשה. אנו מזמינים את העני חסר הכול והקול להתארח עמנו ורואים את עצמנו משתקפים בו ואותו משתקף בנו. אנו אוכלים את המצה הנקראת "לחם עוני" ונזכרים דרכה בשעבוד שלנו בדלותנו וחסרוננו כיום ולא רק אז. המחשבות הללו צריכות לדרבן אותנו לפרוץ את מעגל המצוקה הסובב וחונק אותנו.
המודעות למצבנו והשאיפה לשיפורו – זוהי כל תורת החירות על רגל אחת. דוגמה טובה לכך היא פעילות השיקום שלנו, במסגרת ארגון "פעמונים". אנו נתקלים מידי יום בשעבוד מודרני קשה: איך לכלכל את עצמנו בצורה נכונה. במאמץ משותף, המשפחות אותן אנו מלווים בתהליך הבראת כלכלת משק הבית, מצליחות להוציא עצמם מכבלי השעבוד, להשתקם ולחזור בגבורה למעגל החיים הנורמטיבי. לפני הכול - תהליך כזה הוא שיעור במודעות ובשאיפה. רק לאחר מכן, בא תהליך התיקון עצמו; האיזון התקציבי, העמידה האיתנה על הרגלים בצורה עצמאית ותחושת החירות האמיתית.
כל תהליך של תיקון הוא איטי ומדורג. אין קיצורי דרך. על כן הקריאה לחירות והידיעה שהיא עדיין איננה בשלמותה, אלא בתהליך ארוך טווח נתקדם אליה, היא בעצם ביטוי לחירות - ניתן לשאוף לכך שבעתיד יהיה אחרת, יהיה טוב יותר. שהמציאות של חיינו העכשוויים איננה הכרחית. שאמנם 'השתא עבדי' (השנה עבדים), אולם 'לשנה הבאה - בני חורין'.
