$
דעות

מתשובה ועד לפיד: חמש הערות על הזרמת הגז מתמר לישראל

החגיגות של הפוליטיקאים, ההפחדות של תשובה, ההפרטה של חברת החשמל, שאלת היצוא - וגברת כהן מחדרה שמחכה ששר האוצר יחזיר לה את כספי המסים שנגבו משותפויות הגז

ליאור גוטמן 22:4801.04.13

1. תשבוחות הפוליטיקאים לאחר הזרמת הגז ממאגר תמר מזכירות באופן מטריד את זינוקי הפודיום מ-2004 של שרת הספורט לימור לבנת בעת הענקת מדליית זהב לגל פרידמן. הנה ראש הממשלה נתניהו מברך, והנה שר האנרגיה שלום משבח - והנה אפילו שר האוצר לשעבר שטייניץ שלח את דובריו להזכיר את המאבק על העלאת שיעור המיסוי על הגז ("ועדת ששינסקי").

  

אז עם כל הכבוד לכל הפוליטיקאים, מעניין איפה היו כולם כשהיה צריך לחבר ביוני 2010 את צנרת ההולכה של תמר מלב הים ומתחת לאדמה ועד למטעי קיבוץ מעיין צבי. המאבק, שכונה אז בתקשורת בטעות "מאבק חוף דור", היה מביא את הגז לישראל בספטמבר 2012, מקזז לפחות חצי מעליית תעריף החשמל (25% באפריל 2012, עוד 6.5% בתחילת מאי ועד כ-8% בתחילת 2014) ועוזר לשכבות החלשות להתמודד עם יוקר המחייה - לא מדובר רק בעלות הפעלת המקרר בבית, אלא גם בעלות ייצור הקוטג'. לכן, ההצלחה בקידוח תמר, שגידלה לה בשבוע האחרון אבות רבים, מעולם לא היתה כה יתומה בכישלון "חוף דור".

   

2. וזה מביא אותנו לבעל השליטה בקבוצת דלק, יצחק תשובה, שמיהר לבשר לעם ישראל כי הזרמת הגז היא למעשה "עידן חדש ומלא הזדמנויות עבור הכלכלה הישראלית, שתוכל לנצל את יתרונות הגז הטבעי במישור הסביבתי, הגיאו-פוליטי, החברתי והכלכלי". בעיקרון, תשובה צודק - אם מדינת ישראל תשכיל להשתמש במצבורי הגז בתבונה היא יכולה לצמצם משמעותית את עלויות החשמל, המים, המוצרים שיוצאים משערי המפעלים - ואת זיהום האוויר.

  

קידוח תמר קידוח תמר צילום: אלבטרוס

 

ואולם עם כל הכבוד לתשובה, קשה שלא להשתאות מהפער שבין הברכות על הגעת הגז לבין שלל האזהרות, האיומים והשתדלנות שליוו את דיוני ועדת ששינסקי להעלאת שיעור המס על חברות הגז. דוגמה אחת מני רבות ניתנה בביקור נדיר של תשובה באוקטובר 2010 בוועדת הכספים, שם הזהיר את חברי הכנסת כי "הדיון זה לא אני. אם חס וחלילה לא נעשה מה שצריך לעשות, ספק אחר יתפוס את השוק האירופי. איראן וסוריה יתפסו את מקום ישראל שתפסיד הכנסות ואת המנוף הגיאופוליטי. ישראל צריכה להמשיך לפעול ביציבות ונאמנות כפי שפעלה עד היום, רק כך נבטיח הגעת משקיעים נוספים. חשוב לכבד את ההסכמים. השינויים יכולים להביא לפגיעה בתדמית ישראל ולהבריח משקיעים זרים ומקומיים".

 

השורה התחתונה: המיסוי כמעט והוכפל (מתקרה של 35% לתקרה של 62%), המאגר פותח בלי בעיה והגז זורם. והאזהרות והאיומים? אלו נקברו עמוק באדמה.

  

3. וזה מביא אותנו לחלקה השני של ועדת ששינסקי, שבו הממשלה התחייבה להקים עד נובמבר 2011 קרן לקליטת רווחי הגז. הקרן אמורה להשתמש בכספי הגז לטובת הענקת שירותי רווחה וחינוך טובים יותר. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד - הקרן לא קמה, וכספי המסים ששולמו עד היום בגין הפקת הגז - כ-300 מיליון שקל מאז אפריל 2011 - זרמו לקופת האוצר וחולקו זה מכבר בוועדת הכספים לכל דיכפין שידע איפה ללחוץ. אז אדוני שר האוצר יאיר לפיד,אתה רוצה לספר לגברת כהן מחדרה איפה הכסף שלה שהיא אמורה להרוויח על "משאבי הטבע של כולנו"? הוא נמצא בקופת האוצר ואתה יושב עליה. מתי תחזיר לגברת כהן את מה שקודמך בתפקיד הבטיח לתת לה? זה תלוי רק בך.

 

 

4. במבט לעתיד, פיתוח מאגר תמר הוא למעשה חרב הפיפיות של חברת החשמל. מצד אחד הוא הציל אותה - ואותנו - משריפה סיטונאית של סולר להפעלת תחנות הכוח ומזינוק חד יותר בתעריף החשמל. מצד שני, אלמלא הפקת הגז הטבעי ממאגר תמר, שוק ייצור החשמל מעולם לא היה מופרט ותחנות הכוח הפרטיות - שיתפסו עוד חמש שנים כשליש מכושר הייצור במשק - לא היו קמות. הסיבה: קל יחסית להקים תחנות כוח שמונעות בגז, קשה עד בלתי אפשרית להקים ולתפעל תחנות כוח פחמיות.

 

יצחק תשובה יצחק תשובה צילום: נימרוד גליקמן

 

וכך יצא שבהפוך על הפוך, מי שייזכר כאחד הגורמים להפרטה דה-פאקטו של חברת החשמל הוא לא אחר מיצחק תשובה, שהביא עצמאות אנרגטית למדינת ישראל וגזל את עצמאותה האנרגטית של חברת החשמל.

 

לצערם הרב של אזרחי ישראל, תשובה לא אחראי על הקמת מערכת הולכה לאומית, וכל הזרמת הגז תישאר תלויה בצינור בודד לפחות עד 2015. את השלב הבא כבר יצטרכו לעשות הפוליטיקאים, חלקם רק אתמול נכנסו לעולם האנרגיה החדש.

  

5. השאלה הקריטית שנותרה ללא מענה היא שאלת ייצוא הגז. למי ששכח נזכיר שכשליש ממאגר תמר (84 מיליארד מ"ק מתוך כ-280 ששוכנים בו) נמכרו בהסכם הבנות לגזפרום הרוסית ודייהו הקוריאנית. הממשלה עוד לא החליטה מה לעשות עם הייצוא כאשר הדילמה ברורה: השארת כלל מאגרי הגז בישראל תחייב למצוא מקור מימון אלטרנטיבי לפיתוח מאגר לוויתן ולווייניו, שנפחם כמעט פי שניים מנפח תמר. בכמה כסף מדובר? לפי יגאל לנדאו, מבעלי "לוויתן" (15%), מדובר בסכום שעשוי להגיע עד ל-15 מיליארד דולר. 

 

לפיכך, אם הגז לא יימכר לייצוא, לא ברור מי יביא את הכסף הנדרש, ומתי. ואם לא די בכך, עומדת שאלת המיסוי שמומחים מטעם עצמם מתעקשים להתעלם ממנה - זה לא משנה אם ועדת ששינסקי היתה מעלה את רף המיסוי לרמה של 70%, 80% או 90%; כדי שאזרחי ישראל ייהנו מהמיסוי של הגז צריכה להתקיים פעולה של מכירתו - או לגוף מקומי או לגוף זר. נכון להיום השוק המקומי רווי וכל עסקאות הגז הגדולות "נתפרו" ל-15 עד 17 השנים הקרובות. לשם השוואה - המדינה העבירה בתחילת השנה החלטה לשריין כ-100 מיליארד מ"ק לתחבורה, כמות שתספיק עד שנת 2040. מדובר בנפח ששווה לכחמישית בלבד מנפח מאגר לוויתן ולוויניו.

  

אז מה המדינה תעשה עם שאר הגז שהתגלה בים? מאחר שהשוק המקומי רווי, אין מי שיקנה, מציאות שמאיימת להשאיר את הגז של לווייתן באדמה ואת מסקנות ועדת ששינסקי חצי-עקרות. שותפויות הגז לא יצהירו על כך בפומבי, אבל יסכימו להתפשר על יצוא של מחצית ממאגר לווייתן, רף שמשרדי הממשלה יוכלו לחיות איתו. כי האלטרנטיבה - להשאיר את כל הגז באדמה - פשוט לא הגיונית בכל קנה מידה.  
בטל שלח
    לכל התגובות
    x