האם היפנים צודקים?

בשבוע שעבר החליט הבנק המרכזי ביפן על צעדים המהווים עליית מדרגה בארסנל הכלים של הבנקים המרכזיים בעולם על מנת הילחם בדפלציה במשק ולסייע לו להיחלץ מהאטה כלכלית.

הצעד של הבנק היפני זכה לביקורת רבה בטענה שהשלכותיו עלולות להיות מסוכנות. אף אחד לא התנסה בצעדים כל כך אגרסיביים לפניו. אולם מנגד, גם הבנק המרכזי האירופי שפרסם את החלטתו על גובה הריבית באותו יום זכה לביקורת שהייתה הפוכה בשל אי נקיטת צעדים נוכח המצב הכלכלי באירופה.

אז מי צודק?

קיימות היום בעולם שלוש גישות בהן נוקטות המדינות כדי להיחלץ מהמשבר. בארה"ב הבנק המרכזי מפעיל מדיניות מרחיבה וגם הממשלה לא ממהרת, לפחות עד לאחרונה, לצמצם את הגירעון. באנגליה הבנק המרכזי פועל באגרסיביות, אך הממשלה מנהלת מדיניות תקציבית מרסנת ואילו באירופה הממשלות נוקטות במדיניות תקציבית מרסנת במקביל לבנק המרכזי הפועל במתינות.

במבחן התוצאה, המצב הכלכלי הטוב ביותר מבין שלוש הכלכלות, קיים בארה"ב, אך האם אפשר להסיק מכך מסקנה על הדרך הרצויה לטיפול במשבר?

למעשה, הבעיות של המדינות הגדולות די דומות. המשבר והתפוצצות הבועות בנכסים גרמו לירידה במינוף (Deleveraging) של הסקטור הפרטי והעסקי. פרטים עמוסי חובות מקטינים את הצריכה ומגדילים את החיסכון.

אחרי תקופת הבראה, פרט או פירמה בודדת בסופו של דבר יוצאים מחוזקים. אולם, אם הרבה מאוד עסקים או פרטים עוברים את אותו תהליך, אז הביקושים במשק יורדים וגורמים לירידה במחירים, הרווחים של העסקים יורדים, התעסוקה יורדת, הביטחון יורד וגורם לצמצום עוד יותר גדול בצריכה ובהשקעות.

המצב מסתבך עוד יותר מכיוון שהריבית הנמוכה באמצעותה מתמודד הבנק המרכזי עם המשבר אינה גורמת לניתוק הספירלה, מכיוון שהמגזר הפרטי לא מעוניין להגדיל אשראי גם במחיר מאוד זול. כלכלנים קוראים למצב זה מלכודת נזילות.

הרוהיקו קורודה, נגיד הבנק המרכזי של יפן צילום: איי פי

הגורם היחיד שיכול להגדיל את הביקושים היא הממשלה. כדי שהיא תוכל לעשות זאת במחיר סביר, הבנק המרכזי אמור לסייע לה ע"י רכישות האג"ח שלה. למעשה, בתקופה של הורדת מינוף ע"י הסקטור הפרטי בתנאי מלכודת נזילות, הבנק המרכזי והממשלה צריכים לפעול בשיתוף פעולה. זאת בשונה מהמצב הרגיל, כאשר הבנק המרכזי מוודא שהממשלה לא תגביר את לחצי האינפלציה ע"י הרחבת הגירעון.

אחד המצדדים בגישה של שיתוף פעולה במצב של הורדת מינוף ומלכודת נזילות היה יו"ר הפד בן ברננקי. בנאומו המפורסם בשנת 2003 הוא קרא לרשויות ביפן להפעיל את הצעדים הללו עוד לפני שידע שהוא בעצמו בתפקיד נגיד הפד יצטרך להשתמש במתכון אותו ייעץ ליפנים.

שיתוף פעולה בין בנק מרכזי לממשלה יכול להיות בעיקר פריבילגיה של המדינות הגדולות, בעלות מטבע רזרבה ובסיס משקיעים יציב, כמו ארה"ב, אנגליה, יפן ואולי גם הגוש האירופאי. ניסיון להפעיל את אותה מדיניות בצורה נרחבת במדינה קטנה כמו ישראל עלול להסתיים די מהר בבריחת משקיעים ואובדן אמון באג"ח הממשלתיות ובמטבע.

כפי שמראה הניסיון היפני והאמריקאי בחמש השנים האחרונות, מצב של שיתוף פעולה בין בנק מרכזי לממשלה לא מוביל להתעוררות האינפלציה לרמות מסוכנות. האטה במשק וביקושים נמוכים מונעים את עליית המחירים. הדפלציה ולא האינפלציה מאיימת על הבנק המרכזי.

 הסיבות לכך מגוונות - רצון להחזיק בנכס בטוח, רכישות הבנק המרכזי שתומכות בשוק, הפקדת תמורות יצוא של המדינות במטבע רזרבי ועוד סיבות נוספות.

בהתאם למבחן התוצאה, הדרך בה בחרו היפנים מעניקה להם סיכוי להיחלץ ממצב של התדרדרות מתמשכת בכלכלה, למרות הסיכונים העומדים לצדה. בהתאם לאותו מתכון, האנגלים צריכים לשחרר במקצת ממדיניות הצנע במקביל להמשך מדיניות מרחיבה של הבנק המרכזי. באירופה גם הבנק המרכזי צריך להיות הרבה יותר אקטיבי ולסייע לממשלות שצריכות במידת היכולת להקל במדיניות הצנע.