הריב על שכר הטרחה של אלי זהר

דרישת המפרק הזמני להטיל את תשלום שכר הטרחה על בן־דב זכתה לתמיכת בנק לאומי, אך השופט קיבל את עמדת זהר, שטען "קודם שישלמו ואחר כך יריבו מי המממן"

השופט אילן שילה קיבל אתמול את טענתו של הנאמן עו"ד אלי זהר וקבע ששכר טרחתו לא יעוכב וישולם מקופת החברה. הטענה שהעלה המפרק עו"ד יוסי שגב וזכתה גם לתמיכת בנק לאומי ומחזיקי האג"ח, שבן־דב לבדו צריך לשאת בהוצאה זו, תידון בהמשך. "על דעת הצדדים אני מבטל את השעיית החלטתי באשר לתשלום הנאמן. המפרק ישלם את התשלום מתוך הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס ברומניה. השאלה אם גם על בעל השליטה לשאת בתשלום זה, כולו או חלקו, תידון בבקשה נפרדת. הקפאת ההליכים בחברת טאו תשואות איגרות חוב בע"מ הסתיימה והנאמן משוחרר מתפקידו", כתב השופט שילה.

עו"ד אלי זהר

בקשתו של עו"ד שגב להורות לבעל השליטה בן־דב לשלם מכיסו את שכר הטרחה של הנאמן זהר זוכה גם לתמיכת בנק לאומי. בתחילת השבוע פורסם ב"כלכליסט" ששגב טוען שהחברה אינה צריכה לממן את שכרו המבוקש של זהר, 764 אלף שקל (כולל מע"מ), בנימוק שאין הצדקה שהנושים יממנו מהלך שבן־דב אמור היה ליהנות ממנו, אילו עו"ד זהר היה מצליח להשיג הסדר נושים. בהמשך לעמדתו של שגב הודיעו מחזיקי האג"ח של טאו שהם מצטרפים לעמדתו ומבקשים לחייב את בן־דב לשלם את שכר הטרחה. שלשום הצטרף לעמדה זו גם בנק לאומי, ובהודעה קצרה שהגיש באמצעות עו"ד פיני יניב טען הבנק שאכן בן־דב לבדו צריך לשאת בשכר הטרחה, "ובכל הוצאה אחרת שקיימת בקשר לתקופת הקפאת ההליכים".

גם בן־דב הגיש תגובה לדרישת המפרק. לטענתו, באמצעות משרד עו"ד יוסי אברהם, מדובר בדרישה נעדרת בסיס משפטי המבוססת על טענות פופוליסטיות וטענות אווירה. "לא בכדי אין בתגובת המפרק הזמני ובתגובת נאמני בעלי האג"ח כל הפניה לאסמכתא שבדין המאפשרת הטלת שכר נאמן בהקפאת הליכים על בעלי מניות של חברה", טוען בן־דב. בהתייחס לטענת עו"ד שגב ולפיה הקפאת ההליכים נועדה להיטיב אך ורק עמו, גורס בן־דב שמדובר בטענה חסרת היגיון, שכן החברה הגישה את הבקשה להקפאת הליכים ללא כל תיאום איתו.

לצד תגובות הצדדים הגיש גם עו"ד אלי זהר עמדה מטעמו, ובה הוא מבקש לשלם לו את שכרו לאלתר ולהוציא אותו מהמחלוקות לגבי הגורם המממן, שצריכות להיקבע בנפרד ורק לאחר שיקבל את כספו. לטענתו, אין לו כל עמדה במחלוקת לגבי זהות הגורם המממן, ושכרו אינו שנוי במחלוקת. "אין כל היגיון או הצדקה לעיכוב שכרו של הנאמן עד להכרעה במחלוקות שאין הוא צד להן". זהר מבקש שהחברה תשלם בשלב זה את שכרו, ואם בהמשך ייקבע שבן־דב צריך לשאת בשכר, הוא ישלם את הסכום לקופת החברה. אלא שלצד דברים אלו עו"ד זהר מביע עמדה בשאלה מי צריך לשאת בשכרו, וטוען שהתשלום צריך להגיע מקופת טאו ולא מכיסו של בן־דב. לטענתו, עמדה אחרת יוצרת זיקה בין שכרו של בעל התפקיד לבין בעל השליטה: "קבלת עמדתם של המפרק הזמני ונאמני האג"ח תהווה פתיחת פתח מסוכן לעתיד, כשבעל תפקיד יידע ששכרו יכול ויהיה תלוי בבעל השליטה ועל כן יכלכל צעדיו בהתאם".